חיבקתי את אבא לשלום וצעדתי עם גאנגקוק אל ביתו שלא היה רחוק כל כך מהבית שלי, הליכה של עשר דקות.
השעה הייתה תשע וחצי בערב, אוויר קר הוטח בפניי, הסתכלתי על גאנגקוק, שיערו התבדר ברוח הקרה של אותו הערב. הוא היה יפה, הוא תמיד יפה.
"תודה" אמר גאנגקוק וחייך, "מ-מה?" אמרתי את זה בקול? "גם אתה יפה טאהיונגי" חייך וקרץ אלי, הסמקתי.
עצרתי את ההליכה שלי, הוא עצר גם והסתכל עלי, "אתה בסדר?" שאל והסתכל על פני,
חיבקתי אותו חיבוק מוחץ. חיבקתי אותו חיבוק כאילו ויהיה האחרון. "תודה" לחשתי וראשי נח על חזו בעודי מחבק אותו. "אין בעד מה" חייך אבל אז פצה את פיו בשנית, "רק..על מה?" גיחך ואני הרמתי את מבטי אל עיניו "על הכל" אמרתי והוא היה עם לחיים אדומות. ניתקתי את החיבוק והוא החל ללכת מהר יותר, "גאנגקוקי אתה מסמיק?" שאלתי וחייכתי, "ל-לא" אמר ואני חייכתי שוב מחבק אותו שוב.
גאנגקוק הרים אותי ועשה לי שק קמח, הוא החל לרוץ ואני פחדתי ליפול, "גאנגקוקי תעצור!" צעקתי בין הצחקוקים של שנינו.
"בסדר בסדר" אמר ועדיין הייתי עליו,
הגענו לפתח הבית שבו התגורר גאנגקוק, "טאהיונגי" אמר גאנגקוק ואני המהמתי כנגדו, "רוצה שנראה סרט!" שאל והוריד אותי, פתח את הדלת וצעק 'אני בבית!'
אבא שלו קיבל אותו בברכה, "גאנגקוקי! סוף סוף חזרת!" אמר ונישק את קודקוד ראשו של גאנגקוק, "היי אבא" אמר גאנגקוק ואני עמדתי בכניסה לבית, קדתי קידה אל אביו ומילמלתי 'ערב טוב'. "טאהיונג, קדימה, אנחנו מכיריל המון זמן כדי שתצטרך לקוד בשבילי" צחק אביו וחיבק אותי, "טם תרצו, ארוחת הערב נמצאת בסיר על הכיריים" אמר אביו וגאנגקוק תפס בידי , רץ איתי אל חדרו. גאנגקוק קפץ על המיטה וסימן לי לבוא איתי. "גאנגקוקי" אמרתי והתיישבתי, "אתה חושב לפעמים על מה היה קורה אם לא היינו נפגשים?" שאלתי וישבתי בסיכול רגליים על המיטה שלו בעודי עם הנעליים.
"המ..קרה לי פעם שחשבתי על זה" אמר האחר ומבטו היה חסר הבעה, במהירות הוא חייך ואמר שהוא שמח שהכיר אותי, שחייו היו משעממים בלעדי. חייכתי גם אני. והסתכלתי מטה.
"אה מצטער" אמרתי כשראיתי שנעלי ששכחתי להוריד אותם ליכלכו את הסדין של גאנגקוק באבק, "זה בסדר טאהיונגי אמר ופרע את שיערי, לא רואה את פני.
פני הסמוקות שהיו עסוקות בהתרת הקשרים בנעלי.
התחלנו לראות סרט, סרט של דיסני.
הסתכלתי בפניו שהיו מרוכזות בסרט, גאנגקוק ואני היינו במיטתו כשהמחשב על על המיטה ושנינו שוכבים על הבטן, מחזיקים את ראשינו בידינו.
פנין המרוכזות של גאנגקוק היו יפות כל כך. הסתכלתי עליו במשך כל הסרט. השעה הייתה עשר וחצי ונשאר לסרט עוד עשרים דקות, לא רציתי שהסרט ייגמר, אם הוא ייגמר, לא אוכל להסתכל על פניו,
אבל מצד אחר..אני עייף.
הסרט עמד להגמר, גאנגקוק צחק מבדיחה של אחת הדמויות. פניו התמלאו אור כשצחק. יכלתי לבהות בו לנצח.
הסרט נגמר, והשעה הייתה עשרה לאחד עשרה בלילה. אביו של גאנגקוק נכנס לחדר במהירות כזו שנבהלתי וכמעט נפלתי מהמיטה שלו. אביו צחקק קלות, "למה אתם ערים עכשיו? לכו לישון" אמר אביו של גאנגקוק
"אבל אבא! עדיין מוקדם"
"לישון" קבע אביו
"אנחנו גדולים" אמר גאנגקוק וכיבה את המחשב. "ילדים בגילינו הולכים לישון גם בשלוש בלילה אבא!" אמר גאנגקוק. "ילדים בגילך גם הולכים לישון בתשע" אמר האב, כיבה את האור וסגר את הדלת.
החדר היה עדיין מואר, אור פנסי הרחוב ואור הירח נקלטו אל חדרו של גאנגקוק.
"אני הולך להתקלח" אמר גאנגקוק.
"אוקיי" אמרתי והתיישבתי על המיטה, חם לי.
פתחתי את חלון החדר של גאנגקוק, מקווה שזה יעזור לחום שהרגשתי.
עמדתי על רצפת החדר,לבוש במכנסיים קצרים וחולצה קצרה. נשענתי על עדן החלון ,
רוח הלילה הוטחה בפני, כמו ליטוף. דמיינתי בעיני את גאנגקוק מלטף את פני. חייכתי.
הרגשתי גוף נצמד אלי מאחור, זה היה גאנגקוק, הוא חיבק אותי מאחור. חייכתי שוב. ריח שיערו נדף ממנו ישירות לאפי, ריח וניל, זה הלם אותו.
"אתה מריח טוב" אמרתי והתכוונתי ללכת להתקלח גם אך הוא לא עזב את חיבוקו, הסתובבתי וחיבקתי אותו גם. הצמדתי את ראשי אל ראשו.
דמעות נקוו בעיניו.
גאנגקוק בוכה? גאנגקוק החזק והשמח שהכרתי בוכה?
הרמתי את ראשי והוא עשה זאת גם, בעוד אני נמצא צמוד לעדן החלון גאנגקוק חיבק אותי חזק, כאילו מפחד שאם ישחרר, אני אעלם.
"גאנגקוקי מה קרה" שאלתי ולא רציתי לראות אותו בוכה, "אל תבכה" אמרתי ומחיתי את דמעותיו שלא הפסיקו לזלוג מפניו, הסטתי את שיערו הרטוב הצידה, מאחורי אוזנו. הוא הניח את ידיו על כתפי ברשלנות, הוא היה לבוש בגופיה ומכנס קצר,
"א-אני" גאנגקוק גימגם בין הבכיות שלו, "גאנגקוק מה קרה" שאלתי ביתר דאגה, והוא חיבק אותי שוב, חזק יותר.
"אני אוהב אותך" אמר גאנגקוק ובכה חזק יותר.
"אני גם אוהב אותך גאנגקוקי, אבל למה אתה בוכה מזה, לאהוב זה טוב" אמרתי וראשו נח על שקע צווארי, הרגשתי את נשימותיו.
"אתה לא מבין טאהיונגי..." לחש גאנגקוק בין היבבות שלו. "אני אוהב אותך.." אמר גאנגקוק שוב. ועיני נפערו. "אתה אוהב אותי יותר מאיך שחברים טובים אוהבים אחד את השני?" שאלתי והוא התרחק ממני והנהן. "כן.." לחש.
אהבתי את גאנגקוק גם, אבל האם אני אוהב אותו בצורה שהוא אוהב אותי?
מעולם לא היו לי חברים? אני לא יודע אם ככה אמורים להרגיש לחברים.
"גאנגקוק א-אני.."
YOU ARE READING
Just Be Happier// Teakook✔︎
Romanceהספר התפרסם כבר, אבל מחקתי אותו בשל בעיות טכניות מצד ווטפאד. מקווה שהספר יחזור להיות כמו שהיה~ טאהיונג הוא ילד קטן, שמאז ומעולם לא הוערך תמיד היה האחרון להיבחר לקבוצות בשיעורי הספורט בבית הספר תמיד ליגלגו על חזותו, על בטנו השמנמנה, על קומתו הנמוכ...
