הצילצול נשמע והילדים החלו לצאת מהאולם ספורט, ג'אנגקוק הלך אל הכיתה אבל אז נזכר שטאהיונג עדיין באולם. הוא היה ליד הבניין כיתות כשראה את טאהיונג הולך ולא יודע לאן הוא אמור ללכת. הוא חייך ורץ אליו "טאהיונגי!" צעק ג'אנגקוק והיה לידו, "בוא" אמר ותפס בידו
טאהיונג החזיר לג'אנגקוק אחיזה בידו , השניים רצו ביחד אל הכיתה.
מר.קים כבר היה בכיתה וסימן נוכחות, "ג'אנגקוק, למה איחרת?"
"הבאתי את טאהיונג" אמר והלך למקומו,
מר.קים חייך והחל בשיעור שלו כשטאהיונג יושב בכיסא שלו.
"אבא, אני יכול לשבת ליד ג'אנגקוק?" שאל טאהיונג את אביו, "וודאי, אבל תשאל אותו לפני".
טאהיונג הנהן וקפץ מהכיסא, הולך אל כיוון השולחן של ג'אנגקוק.
"היי" אמר טאהיונג "היי" החזיר ג'אנגקוק בחיוך צדדי, "אתה יכול, כלומר, אני יכול לשבת לידך?" שאל והיה לחוץ. לא בטוח כל כך ממה.
"ברור" ג'אנגקוק הרים את התיק שלו וסימן לטאהיונג לשבת בכיסא השני.
"תודה" אמר טאהיונג, מרגיש שמח יותר ליד ג'אנגקוק.
אביו המשיך בשיעור, וג'אנגקוק צייר במחברת שלו אבל עדיין מקשיב.
"ג'אנגקוק.." לחש טאהיונג "ממ?"
"למה אתה נחמד אלי?"
"למה שלא אהיה נחמד אליך?"
"א-אני לא יודע כ-כלומר-
"טאהיונגי אני נחמד לכולם, אל תרגיש שאני מתייחס אליך שונה כי אתה הבן של המורה שלי"
הוא נחמד לכולם הא.. זה לא בגלל שהוא רצה להתיידד איתי?
אני חייב להפסיק לחשוב על הכל יותר מדי. למה אני לא יכול להיות נורמלי?
"רוצה לבוא אלי אחרי הלימודים?" שאל ג'אנגקוק והמשיך לצייר, "אני אשמח- אבל.. אני לא יכול.." טאהיונג רצה ללכת אל ג'אנגקוק אבל הוא אמור ללכת עם אביו.
"אה.. אז ביום אחר?" שאל ג'אנגקוק, לא מזיז את עיניו מהציור שלו, אך בכל זאת חייך לעצמו כשראה את טאהיונג בזווית עיניו.
"כן!" אמר טאהיונג וחייך אל האחר, חושף את שיניו בפעם הראשונה בפניו.
אוי לי- שכחתי מהשתי שיניים החסרות שלי-
"איזה מגניב! אתה יכול להכניס קשית דרך הפתח הזה!" אמר ג'אנגקוק בהתלהבות וצחקק
טאהיונג הסמיק ומיהר לכסות את פיו עם ידיו "זה לא מגניב, זה מוזר" אמר בביישנות שנראתה חמודה כל כך בעיניו של האחר.
"זה לא מוזר" אמר ג'אנגקוק וצבט בידו את הלחי של טאהיונג שציחקק ולחיו להטו.
"טאהיונגי" אמר ג'אנגקוק בטון שואל, "כן?"
"תרצה להיות חבר שלי?" "אנחנו לא קטנים מדי?"
"לא חבר כזה טיפשון" ציחקק ג'אנגקוק "אני מתכוון אם אתה תרצה שנהיה חברים טובים"
"א-אה.." טאהיונג הסמיק והנהן "אני ארצה להיות חבר טוב שלך!" אמר בחיוך, לא חושף שיניים.
נתראה בפרק הבא ;)
أنت تقرأ
Just Be Happier// Teakook✔︎
العاطفيةהספר התפרסם כבר, אבל מחקתי אותו בשל בעיות טכניות מצד ווטפאד. מקווה שהספר יחזור להיות כמו שהיה~ טאהיונג הוא ילד קטן, שמאז ומעולם לא הוערך תמיד היה האחרון להיבחר לקבוצות בשיעורי הספורט בבית הספר תמיד ליגלגו על חזותו, על בטנו השמנמנה, על קומתו הנמוכ...
