ᎾᏁᎬᏕᎻᎾᎿᏕ

עבודה בקבוצות

"תלמידים, היום אנחנו נתחיל את העבודה שלנו בהיסטוריה, אז בבקשה התחלקו לקבוצות של 5 בזריזות ותתחילו לעבוד" אמר המורה

התחלקות בכיתה לא אמורה להיות בעיה אנחנו 20 ילדים, מה שאומר 4 קבוצות, כן אני יודעת מתמטיקה, איזה חכמה אני.

"באקוגו" קראתי

"מה כנפיים?" שאל ברטינה

"רוצה לעשות את העבודה ביחד?" שאלתי

אין תגובה, כאילו הבן אדם מת.
הנחתי שהוא עושה את העבודה עם קירישימה, אז הלכתי לשאול אותו.

"מצטער אנחנו כבר 5" אמר

"רגע מה?, איך 5?" שאלתי

"אני, מינה, באקוגו, דנקי וסרו" אמר

"שיט שכחתי מזה שהם 5" מילמלתי

עברתי בין שאר קבוצות הילדים, אבל כולם כבר היו מחולקים.

"לעזאזל, למה כולם כבר מחולקים לקבוצות, אחרי הכל אנחנו 20 תלמידים בכיתה, כולם אמורים להיות מחולקים" רטנתי בעצבים

"את ממש לא יודעת לספור כנראה" אמר קול

התעצבנתי, מי הקול הזה חושב שהוא, למה הוא אומר את זה, מה הוא רוצה לעצבן אותי בכוח.
הסתובבתי וראיתי את שינסו.
תקעתי בו מבט של תסביר, והוא הסביר.

"אנחנו 22 בכיתה, כנראה לא החשבת אותך ועוד מישהו" אמר

"אתה צודק" רטנתי

אני שונאת להישאר לבד, ועוד במיוחד שונאת שאנשים צודקים בדברים שאני טועה.

"איך עושים את העבודה עכשיו?" שאלתי

"אני ואת" ענה

"לא הבנתי" אמרתי מבולבלת

"המורים מודעים לבעיה הזאת שתמיד ישארו שני תלמידים, אז הם מסכימים להם לעשות ביחד את העבודות, וגם מקלים עליהם מעט" אמר

"יואו, זה מקסים, אז אני ואתה עושים ביחד" אמרתי בהתרגשות

------

"מתי נפגשים?" שאלתי כשהשיעור נגמר

"אני יכול כל יום אצלי" אמר

"אוקיי, אז אם ככה מחר נלך אליך אחריי הלימודים" אמרתי

"סבבה"

-------

"היי אבא" אמר שינסו שנכנס לביתו

"היי" אמרתי ונכנסתי אחרי שינסו

"היי שינסו, תכף אוכל, או היי מיו" אמר מייק

וואו רגע מייק, מה הוא עושה פה?

"אני ארד בהזדמנות, אני ומיו עולים לעשות את העבודה שיש לנו בהיסטוריה" אמר והתקדם אל עבר המדרגות

"אוקיי, תהנו" אמר וחזר לבשל את האוכל

עלינו אל חדרו של שינסו ואני התחלתי להפציץ אותו בשאלות.

"היי, לאט לאט, אני לא עוקב" אמר

"מייק הוא אבא שלך?" שאלתי

"בערך, הוא ואייזווה "אימצו" אותי" אמר

"מייק ואייזווה ביחד?" שאלתי

"כן, מהפעם האחרונה שראיתי, מה שהיה הבוקר הם די ביחד" אמר

"יש לך אחים?" שאלתי כי מזווית העין ראיתי תמונה של ארבע אנשים

"כן, יש לי אחות קטנה ארי, גם אותה הם סוג של "אימצו"" אמר

"יש לך משפחה מגניבה" אמרתי

הוא צחק והתחלנו לעבוד על העבודה.

------

"אז מה שנשאר לעשות זה להקליד את הכל למצגת" אמרתי

"אני אעשה את זה, תלמדי את החלק שלך, ומחר ניפגש ונעשה חזרה על הכל" אמר

"סגור"

-----

"זה היה מצויין" אמר

"אנחנו ממש מוכנים להצגה הזאתי" אמרתי

"מה נעשה עכשיו?" שאל

"יש לי שאלה קטנה, היא די מטומטמת, כי אני רואה את התשובה, אבל חשוב לי לשמוע ממך את התשובה, כדי להיות בטוחה, אם אתה לא רוצה לענות לא חובה" אמרתי

"יאללה תשאלי, מה יש להפסיד" אמר

"מה המיניות שלך?" שאלתי למרות שראיתי כבר אתמול את דגל הגאווה של הגייז

"בהחלט שאלה שאת יודעת את התשובה עליה כי היא נמצאת לך מול הפרצוף, אבל אני אענה, אני גיי" אמר

"זה כזה מגניב, בחיים לא היה לי חבר גיי, תמיד רציתי" אמרתי

"למה שאלת את השאלה מהתחלה?" שאל

"אוקיי, אז אני בי, אבל אני מתה מפחד לדבר על זה, או לצאת מהארון, שאלתי כי אתה תולה את הדגל ממש בכניסה של החדר ככה שכולם יכולים לראות, ותהיתי אולי יש לך טיפים לעזור לי לצאת מול ההורים שלי" אמרתי משחקת עם הטבעות שעל האצבעות שלי

"את האמת שאין לי טיפים לזה, גם אני פחדתי, אבל אזרתי אומץ ירדתי למטה וסיפרתי להם, ישר אחר שסיימתי לדבר רצתי לחדר והתחבאתי בו. הם פשוט באו וחיבקו אותי, ואמרו לי שהם תומכים בי" אמר

"או אוקיי, ויש לי שאלה אחת ואחרונה, יש לך קראש?" שאלתי והפרצוף הנבוך הפך ישר לפרצוף מסוקרן

שינסו הפך לאדום.

"זה אומר שכן, מי זה?" שאלתי

"אמממ..., מבטיחה לא לספר" אמר

"מבטיחה"

"זה דנקי" אמר וכולו מובך

"אני מדמיינת את זה, ואתם תיהיו כל כך חמודים ביחד" אמרתי

"את לא אומרת על זה מילה לאף אחד" אמר

"אני יודעת, זה נשאר ביננו, בשביל זה יש חברים" אמרתי והתנפלתי עליו בחיבוק.

וזו הייתה ההתחלה של ידידות מופלאה.

----

אוקיי א.נשים זה היה הוואנשט.
טומוקה 3>