"בוקר טוב תלמידים" אמר אייזוואה שנכנס עטוף בשק שלו אל הכיתה.
"בוקר טוב" ענינו
"לפני שנתחיל את השיעור, הרבה מורים התלוננו על המקומות, אז אני מעביר עכשיו מקומות" אמר
הכיתה השתתקה ברגע, אף אחד לא רצה לעבור מהמקום שלו, או שיעבור אליו מישהו.
"אוקיי, באקוגו תעבור בבקשה ליד מאי" אמר אייזוואה
אני חטפתי חום, אני כל כך אבל כל כך שונאת את באקוגו וזה כזה הדדי, לפחות אני חושבת שזה הדדי, ובגלל זה בחיים לא נסתדר ורק נריב כל הזמן.
הרמתי את האצבע שלי כבקשה לדבר, אבל אייזווה התעלם ממני והמשיך לשנות מקומות בכיתה.
'מה הוא מתעלם ממני, הוא יודע שאני שונאת את זה' חשבתי בעצבים
באקוגו התיישב לידי בשקט, ולא הוציא מילה.
'יופי, אולי אם זה ימשיך ככה, לא יהיה ריבים' חשבתי
-------
"איזה כיף לך את יושבת ליד קירשימה" אמרה אוצ'קו למינה כשחזרנו הביתה
"ואת ליד דקו, זה אותו הדבר" אמרה מינה
"לא זה לא" מחתה אוצ'קו
"למה?" שאלה מינה
אוצ'קו הפכה לאדומה ושינתה נושא "מאי, למה את שקטה כל כך?"
"אולי העבירו לידי את הבן אדם השנוא עליי" רטנתי
"זה לא יהיה כזה נורא כמו שאת חושבת" אמרה מינה והתחילה לצחקק
"למה את צוחקת?" שאלתי בחשש
כשמינה מתחילה לצחוק ממשהו, זה לא מעיד על שום דבר טוב, תמיד יש לה מידע על כולם.
"סתם" אמרה
"אני אוציא ממך את הפיסת מידע הזאת, גם בכוח אם צריך" איימתי עליה
"לא הפעם" אמרה והצביעה מאחוריי
הסתובבתי אחורה וראיתי את הבית שלי.
"לא הפעם, אבל מחר, אז תתכונני אשידו" אמרתי ונכנסתי הביתה.
-------
"אשידו" צעקתי כשנכנסתי לכיתה
שמעתי כמה מילמולי אוווו, ואת מינה שמצחקקת.
"יש לנו שיחה" רטנתי ומשכתי אותה מחוץ לכיתה.
"מה את רוצה לדעת?" שאלה כשהתיישבנו מתחת לעץ בחצר
"את מה שהתחלת להגיד אתמול" אמרתי
"או זה, תבטיחי לי שלא תספרי לאף אחד, אבל אף אחד, ושההתנהגות שלך לא תשתנה כלל" אמרה
הנהנתי כהסכמה
"אוקיי, אז באקוגו מאוהב בך" אמרה
"מה!!!!!!" צעקתי
"שקט, מה יש לך"
"אני לא מבינה אנחנו מתעבים אחד את השני כל כך, איך יש לו קראש עליי"
"לא יודעת, לכי תביני אותו"
"אני בחיים לא יבין אותו, אבל מה שמעניין איך את יודעת את הסוד הזה?" שאלתי והסקרנות התחילה להתגבר
"יש לי קשרים" אמרה בגאווה
"אני שונאת אותך" אמרתי
"גם אני אוהבת אותך" אמרה ופה נגמרה השיחה שלנו
------
עברו כמה חודשים טובים, התחלתי לראות את הטוב שיש בבאקוגו, את הבן האדם האמיתי, החכם, המצחיק, המוכשר, הקסו- שיט התאהבתי בו.
"היי מאי" אמרה אוצ'קו
"ממ" מילמלתי
"על מה את חושבת?, באקוגו?" שאלה מינה
"ממש ממש לא" אמרתי והפכתי לאדומה בשנייה
"האדום על הפנים שלך מזכיר את אוררקה כשהיא חושבת על דקו, אז זה מסגיר אותך" אמרה מינה
"היי, זה ממש לא נכון" רטנה אוצ'קו שהפכה גם היא לאדומה
"היי עולם, זאת אני מינה אשידו שהולכת עם שתיי עגבניות ברחוב" צעקה מינה והתחילה לצחוק
"שתדעי שאני ממש ממש שונאת אותך" רטנתי
"גם אני" אמרה אוצ'קו
"אני גם אוהבת אתכן בנות" אמרה והתנפלה עלינו בחיבוק
------
עבר עוד איזה חודש חודשיים, והחלטתי לאזור אומץ ולדבר עם באקוגו על הקראש הקטן שלי.
"היי, אנחנו יכולים לדבר שנייה בחוץ" שאלתי אותו
הוא הניד בראשו ויצא מהכיתה, ואני מיד אחריו.
הגענו למקום מבודד יחסית מאנשים, ואני ישר ניגשתי לנושא.
"אמממ, רציתי להגיד לך, שאני אממ מחבבת אותך" אמרתי, השפלתי את מבטי והפכתי לאדומה
הוא חיבק אותי ולחש לי באוזן "גם אני מחבב אותך"
אנחנו זוג או ל-" הוא קטע אותי עם נשיקה
"אנחנו בהחלט זוג, אבל אל תרוצי לספר על זה למינה, היא ישר תפיץ את זה לכולם" אמר
"אל תדאג, היא תיהיה האחרונה שתגלה, אה וכדאי שתחזור למוד של באקוגו העצבני" אמרתי
"אוי שקט נודניקית" אמר וחיבק אותי חיבוק צדדי.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי.
הוא עטף אותי בחיבוק, וככה חזרנו לכיתה זאת בזרועות של זה
------
מתנצלת על פירוק השיפ קיריבאקו, לא התכוונתי לפרק.
כתבתי את הוואנשט הזה כשהמחנך שלי העביר לידי את הילד שאני הכי שונאת, אבל נחשו מה, יש לא קראש עליי, אז זה עוד יותר נורא.
בקיצור, את רוב הוואנשטים שלי האני כותבת בבית ספר כי יש לי יותר מידי זמן פנוי שם.
וזהו
טומוקה 3>
YOU ARE READING
ᎾᏁᎬᏕᎻᎾᎿᏕ
Fantasyזה יהיה כל מיני וואנשטים בעיקר של פרסי ג'קסון ואקדמיית הגיבורים שלי, אם יש לכם משהו מועדף שטתם רוצים לקרוא, תרשמו בתגובות, ויש סיכוי שאני אעשה וואנשוט על זה. בספר יש: -גייז -אובדנות -מוות
