The Librarian | Minsung (HEB)

I love you's

"הוא אמר לך שהוא אותך נכון?" שאל היונג'ין.
"זה לא עניינך."
"ידעתי. וזו הפעם הראשונה?"
"אז?"
"זה גדול סאנג, הוא אוהב אותך."

ג'יסאנג הסתיר את פניו בידיו, "אני יודע."

"לפחות אמרת לו בחזרה?" שאל פליקס.
"כן, מוקדם יותר."

"אומיגוד, סאנגי גדל כל כך," האוסטרלי התלהב.
"אתם כבר קיבלתם 'אני אוהב אותך'?" שאל את חבריו.

סונגמין והיונג'ין הסמיקו שניהם גורמים לשניים לצחקק, "אתם משהו," אמר להם פליקס ואז הוסיף, "כן, לפני שבוע בערך, ביני היה ממש חמוד בקשר לזה, הוא הביא לי קפה לפני השיעור שלי אחרי שנסע חצי שעה לאוניברסיטה שלי," הוא חייך עם ידיו על לחייו הלוהטות גם כן נזכר במאורע.

"ואתם?" הם פנו את הזוג לצידם.
"זה לא עניינכם," אמר היונג'ין, "תפסיקו להציק לנו."
"אז לא אמרתם עדיין. אנחנו לא נציק לכם יותר," אמר ג'יסאנג והשניים חזרו לעבודתם כשהיונג'ין וסונגמין החליפו מבטים, היונג'ין חייך אליו וסונגמין חזרה, הם חזרו לעבודתם עם זה.

_

"אמרתי לג'יסאנג שאני אוהב אותו," אמר מינהו כשישב עם צ'אנגבין וצ'אן בבית הקפה לפני הלימודים שלהם ביום למחרת.
"ומה הוא אמר?" שאל צ'אנגבין.
"את זה חזרה," ענה.

"הוא אמר 'את זה חזרה' אחרי שאמרת לו שאתה אוהב אותו?" שאל צ'אן, "זה נשמע לא נכון."
"הוא אמר שהוא אוהב אותי גם, צ'אן, לקחת את זה למקום אחר כרגע."
"אה, מצטער."

"גם אני אמרתי לפליקס לפני כמה זמן, לקח לו קצת זמן אבל להגיד שגם הוא אוהב אותי, הוא היה בשוק שבכלל אמרתי את זה."
"זה בסדר, גם לי לקח זמן להגיד את זה בחזרה, אבל באמבאם היה ממש חמוד בקשר לזה," הוסיף צ'אן, הוא היה שמח לחזור לחבריו ולשבת איתם, באוסטרליה למרות שהיה עם משפחתו הוא הרגיש בודד, היה לו הכל בקוריאה כולל האהבה שלו.

_

"איך אומרים למישהו שאתה אוהב אותם?" שאל ג'ונגין כשנפגש עם חבריו, בוגר התיכון הגיע לבקר בבית והזמין את החבורה הקטנה והם כולם ישבו בבית קפה ושתו מספלים מלאים בקפה וחתיכות עוגה לפניהם.

"אתה רוצה להגיד את זה ליידאם?" שאל סונגמין.
הצעיר ביותר הנהן והסמיק.

"זה ממש חמוד מצידך אייני," אמר פליקס, "לדעתי אתה צריך להגיד לו כשאתם לבד, או שתשאל אותו ללכת לדייט ואז תגיד לו."
"אתה גם יכול לתפוס אותו לא מוכן ולראות איך הוא מגיב," הציע ג'יסאנג, "אבל זה תלוי עם אתה רוצה להעביר את זה עם קצת יותר אישי פרטי או מצחיק וחסר טאקט."

"איך אתם אמרתם את זה?"
"אמרו לנו, ואמרנו בחזרה," אמר פליקס מצביע עליו ועל ג'יסאנג שהנהן לצידו.

סונגמין הסתכל על היונג'ין, שגיחך לעצמו, "אתה צריך להתכוון לזה, למצוא את הזמן המתאים בלי שילחצו עליך," אמר הגבוה גורם לבן זוגו להנהן וחייך להסתכל על ספלו במבוכה.

"אני מסכים עם היונג'ין," אמר ג'יסאנג שהיה האחד שהציע את שני הדרכים, "זו הדרך הכי טובה לקבל רגשות חזרה או אפיל תגובה תואמת."

"תודה," ג'ונגין חייך אל חבריו וקח חתיכת עוגה לפיו, הוא עמד לספר לחבר שלו שהוא אוהב אותו, ועם סיום הלימודים שלהם בתיכון זה הכי התאים לו.

_

מינהו וג'יסאנג נחו על גבם על מיטתו של מינהו מחזיקים ידיים, "מה אתה חושב על העתיד מינמין?"
"אני לא מנסה לחשוב עליו יותר מדי, מה שעכשיו חשוב כרגע," ענה בכנות מסתכל על הצעיר ומחייך אליו.

"אני אוהב אותך," אמר ג'יסאנג.
מינהו חייך חזרה מניח את שפתיו על אלו של הצעיר, "גם אני אוהב אותך," אמר בין נשיקה לנשיקה.

"ואני תמיד אהיה לצידך," הוסיף לפני שג'יסאנג צחקק ונשען לנשק אותו, ידיו של מינהו נחו על מותנו כדי לקרב אותו יתר ולהעלות אותו לחיכו," ג'יסאנג שמח על כל רגע שלהם ביחד, לא משנה מה הוא היה. וקיווה שהעתיד שלהם יהיה מעניין גם הוא.

"גם אני," ג'יסאנג החזיר לו כשידו של הבוגר נכנסה לחולצתו מתחילה להרים אותה כדי לחשוף את עור הדבש שלו.

מינהו אהב אותו, אהב את כל כולו. כל מה שהיה צריך בחייו היה הוא, כל מילה, נגיעה, קול, רק הנכחות שלו בחדר גרמה לו לחייך. כולל אהבתו של ג'יסאנג לחתולים נכנסה לקטגוריה כי למינהו היה מזל והוא היה מאושר.