The Librarian | Minsung (HEB)

Uni #2 & possibilities

"אתה חושב שהאוניברסיטה תשנה אותנו?" שאל ג'יסאנג את מינהו לפני שהיה צריך ללכת.
"היא לא חייבת לשנות אותנו, אבל היא משנה את מי שאנחנו בנפרד," ענה בכנות.

"אז אני אשתנה?"
"אתה לא צריך לדאוג לזה כרגע אוקיי, סאנגי?"

ג'יסאנג הנהן, "אתה צריך ללכת?"
"לעבודה כן, אין לי לימודים עד מחר עכשיו. אתה?"

"יש לי עוד שיעור לפני שאני משוחרר להמשך היום."
"אז אני אראה אותך בספרייה? נלך לאכול משהו?"

"נשמע טוב."

עם זה ג'יסאנג נעמד ופינה את המגש שלו, הוא הלך לחבריו לפקולטה שהיו בכניסה מאחר ונאיון אמרה להם לחכות לו, הוא הודע לה על כך ויצא איתם מהאולם.

_

ככה עברו לה החודש הראשון של השנה הראשונה שלהם באוניברסיטה, לימודים והכנה למבחנים חדשים עם כניסתה של אוקטובר, ג'יסאנג וחבריו ידעו לאן נכנסו כשהגיעו לקמפוס לשנה מתקדמת יותר לגילם, עם עומס חדש על כתפיהם.

אפשר להגיד שזה לא שינה כלום במערכת היחסים שלהם כחברים עם בני זוג, הם ראו את פליקס בספרייה והחבורה חזרה ללמוד ביחד הפעם כל אחד במקצוע שלו. פליקס סיפר להם שהוא מצא מסלול לימודים מתאים לו מה שגרם לחבורה הקטנה לחגוג את ההתחלה החדשה בסשן של שירים משנות התשעים וקריאת ספרי לימוד לפי משחק שהמציאו עוד בחטיבה.

בוחרים עמוד, בוחרים שורה, בוחרים מספר מילה בשורה מקריאים אותה ואת ההמשך לה... במקרים נדירים זה לא באמת היה מצחיק אבל עצוב.

ג'יסאנג ומינהו היו בקשר טוב עם ללוות אחד את השני לשיעורים ולהיפגש אחרי הצהריים למקרה ולא היה שיעור ערב, עם מינהו עובד בספרייה כמו בתיכון הם פשוט ראו שם אחד את השני כשלמדו, מדי פעם הם אף נשארו אחד אצל השני אחרי שבילו עד מאוחר, בעיקר אצל מינהו מאחר ואמא של ג'יסאנג חזרה גם הביתה מדי פעם והנער הצעיר נלחץ בכל פעם למקרה והיא תחשוב עליו דברים.

אבל איך היא לא תחשוב עם בנה נשאר אצל בן זוגו מדי פעם ומודיע לה, היא אמא שלו. היא יודעת.
גם עם הוא לא מודיע לה היא יודעת.

ועם ההתחלות החדשות מגיעות גם החלטות ואפשרויות חדשות וזה איך ג'יסאנג מצא את עצמו מתבקש לדבר עם המרצה שלו בסוף השיעור, והיא מגישה לו טופס ריק וכותרתו הייתה "לימודים בינלאומיים לתלמידי ווטרינריה במכללה לחקלאות בקנדה".

"תחשוב על זה. אתה תלמיד מצוין וצעיר, יש לך הרבה מה ללמוד ואני חושבת שתתאים להגיש מועמדות."

פניו נפלו וליבו התחיל לפעום בחוזקה בחזהו.

"יש לך שבועיים להחזיר לי את הטופס מלא," היא אמרה לו תופחת על שכמו ועוקפת אותו כדי לצאת מהכיתה. היא השאירה אותו לבהות בטופס בידו, הוא קרא אותו בזמן שהתקדם ליציאה, הוא נשך את שפתו התחתונה עם המחשב שלו והוציא את הטלפון.

פליקס כתב לו עם הוא פנוי לארוחת צהריים לה הוא לא יכל להגיד לא, לפחות יהיה לו מישהו להתייעץ איתו לפני שיתחיל לחשוב מה לעשות.

"אז מה תעשה?"
"אני לא יודע. היא פשוט הנחיתה את זה עלי בלי אפילו להכין אותי מראש."
"היא רואה בך פוטנציאל, סאנג, זה לא רגיל."

ג'יסאנג הנהן, אבל זה לא עזר לו אפילו להתחיל לחשוב על הסיטואציה בה הוא נמצא עם הטופס בידו.

"אולי כדאי שתשאל את אמא שלך? או את מינהו?"
"אמא שלי תגיד לי לעשות מה שמרגיש נכון, ואני לא רוצה להלחיץ את מינהו, אני אפילו לא יודע עם אתקבל עם באמת אחליט להגיש מועמדות."

פליקס ליקק את שפתיו לפני שאמר, "אל תסתיר את זה ממנו."
ג'יסאנג רק הנהן.

הוא הוציא את הטופס מתיקו כדי להראות אותו לחברו הטוב שהסתכל עליו בגבות מקובצות, "נותנים לך הזדמנות גדולה."
"אני יודע."

הוא ידע, אבל לא ידע מה לעשות איתה, לא כרגע. היו לו שבועיים לחשוב.

_

כשהגיע לדירה של מינהו ופתח את הדלת הסלון היה ריק, ג'יסאנג הסתכל סביב להסתכל איפה החבר שלו כבר נמצא עד ששמע את המים הזורמים בחדר המקלחת, הוא גיחך והוריד את תיקו על הספה לפני שהלך להודיע על הגעתו.

הוא נקש על הדלת פעמיים לפני שאמר "אני כאן."

"אני אצא עוד רגע," קרא קולו של מינהו מהחדר גורם לצעיר להסתובב ולחזור לסלון ולהתיישב על הספה הנוחה ולהוציא את הדברים שלו מהתיק. הוא תכנן ללמוד אצל מינהו באותו הצהריים כדי שאחר כך מינהו יוכל ללכת לשיעורי הערב שלו וללוות את ג'יסאנג לתחנת האוטובוס.

היה יכול להיות נחמד לגור ביחד, חשב עצמו הצעיר כשהניח את המחשב על שולחן הקפה ואת הדפים שלו ליד.

הוא פתח את המכשיר ונכנס לעבודה ששלחו לפני שלקח את הדפים שלו והניח אותם על ידו עם עט ביד כדי לענות עליהם ולהכין אותם להגשה.

כשמינהו יצא מהחדר עם כל האדים מסביבו ג'יסאנג הסתכל עליו, הוא ניגב את שיערו, פלג גופו העליון היה חשוף בזמן שלבש מכנס ג'ינס כחול. הוא חייך אל הצעיר שהסמיק והסית את מבטו מהר גורם לבוגר לצחקק על ההבעה שלו ולהתקרב אליו ולהניח נשיקה על לחיו. "אתה חמוד כשאתה מובך."

"אתה בבקשה יכול ללכת לשים חולצה, היונג?" שאל עם פרצוף חמוץ לפני שזוג שפתיים הונחו על שלו.

"אוקיי," מינהו התרחק ונכנס לחדרו חוזר עם סוודר כחול ומתיישב לצד בן זוגו עם המחשב שלו.

ג'יסאנג נעמד כדי להביא לעצמו כוס מים כשמינהו ראה את הדפים על השולחן, מינהו גלגל את עיניו על הסדר של ג'יסאנג, הוא היה צריך להוציא את כל התיק כדי למצוא דברים, הוא פשוט זרק לשם דפים בשלב מסוים בלי הכוח לסדר את התיק.

הטופס שהיה בראש הערמה תפס את מבטו של הבוגר שקיבץ את גבותיו, 'לימודים בינאומיים?' הוא שאל את עצמו מסתכל על ג'יסאנג שנראה רגוע למדי כשחזר להתיישב ולהניח את הדפים בתיקו שוב.

"איך היה היום שלך?"
"בסדר."
"משהו חדש?"
"לא," ג'יסאנג חייך אליו וחזר לעבודתו אחרי שלגם מהכוס שלו.

מינהו קיבץ את גבותיו ונשך את שפתו, הוא ניער את ראשו וחזר לעבודתו, ג'יסאנג לא יסתיר ממנו דברים, הוא היה בטוח, והוא אף ידע שהנער יספר לו כשירגיש נוח בכך. הוא רק היה צריך לא לדאוג יותר מדי.

'רק אל תשקר לי' חשב.