The Librarian | Minsung (HEB)

"I Got It"

"למה זה כל כך קשה, ג'יני?" סונגמין השעין את ראשו על חזהו של היונג'ין הפעם וסגר את עיניו, הוא עמד להירדם על המקום כשחבריו התחילו למהר לכיוונם ואז להחזיק בידיו של סונגמין כדי לייצב אותו, "מצטערים על זה, הוא לא ישן כבר שלושה ימים רצוף."

"למה?"
ועל פניהם הבעה של 'באמת? אתה שואל?'

היונג'ין הנהן, "תתנו לי להחזיר אותו הביתה," אמר.
"זה בסדר, נראה לי שעדיף שאנחנו ניקח אותו."
"אני מתעקש."

פליקס לחש לאוזנו של ג'יסאנג בשלב הזה, "אולי משהו טוב יצמח מזה סוף סוף."
ג'יסאנג הסתכל על הגבוה מהם ואז נאנח, "אוקי."

_

אחרי שקיבל את הכתובת של הנער בזרועותיו היונג'ין הוביל אותו אל תחנת האוטובוס הקרובה והושיב אותו בזמן שמניח את ראשו על כתפו, "אתה עושה לי צרות מיני."
"מי שמדבר," סונגמין מלמל מנסה להישאר ער.

"למה עשית את זה לעצמיך?"
"כדי לחשוב."
"לחשוב? לא נראה לי שנתת דקה למחשבה."
"ניסיתי, זה גם משהו."

"אתה רוצה להסביר לי עכשיו למה אתה מפחד ממני?"
"אני לא מפחד ממך, אני לא מפחד מאף אחד, אני מפחד להיות איתך, אני מפחד שזה יפגע בי, בך, בלימודים שלי," הוא הצטנף לצווארו של הבוגר. היונג'ין הביא את ידו כדי ללטף את גבו ונשך את שפתו התחתונה. הוא הביא את ידו השנייה והחזיק בלחיו של הצעיר בזמן שהוא מסתובב אליו, עיניו היו חצי עצומות.

"אני מוכן לחכות לזמנים שבהם תרגיש שאתה צריך אותי, או לזמנים בהם אתה פנוי אלי, אני לא אעמוד בינך לבית הלימודים שאני יודע שחשובים לך."
"למה?"
"כי אני באמת מחבב אותך."
"למה?"

"כי אני מחכה כבר שנתיים להגיד לך אבל אתה מתעלם ממני."
"שנתיים?"

היונג'ין הנהן.
"אממ." סונגמין קירב את ראשו בעייפות רבה והניח את שפתיו על אלו של היונג'ין שהיה מופתע מהצעד, עיניו של סונגמין היו עצומות וכאן הוא לא ידע עם לנשק חזרה או להרחיק את סונגמין כדי שלא ירדם עליו. הוא החליט להחזיק את לחיו בשתי ידיו לנשק אותו חזרה ולהתרחק, הוא חייך בזמן שסונגמין חייך עם עיניים סגורות.

זהו הוא איבד אותו, סונגמין נרדם.

"מיני תתעורר, האוטובוס כאן," היונג'ין ניסה להעיר את הנער הנשען עליו כשהאוטובוס התחיל להיכנס לתחנה, סונגמין מלמל 'לא' בשנתו, מה שגרם להיונג'ין להיאנח ולתפוס בו כדי להעמיד אותו ולהעלות אותו על האוטובוס מעביר את הכרטיס שלו מבקש לשני כרטיסים ומושיב את הצעיר במושב קרוב.

_

"אה, היונג'ין, לא ראינו אותך כבר כמה זמן," אמר אחיו הגדול של סונגמין אחרי שפתח לו את הדלת ואז רואה את אחיו הרדום, הוא נאנח, "בוא תכניס אותו."
"תודה."
"לא, תודה לך, אני מקווה שפתרתם את הדברים ביניכם."
"אני חושב שכן, בתקווה שהוא זוכר משהו."