{יום שישי 23:54}
נכנסתי בחזרה למועדון וניערתי את ראשי מנסה להפסיק את מחשבותיי מוצאת את לולה וממשיכה לבלות איתה כשבנים התחילו לרקוד סביבנו דמיאן נכנס והפחיד את כולם ולולה תפסה אותו מצווארו ומשכה אותו אליה
״מתי הגעת?״ שאלה אותו כשהייתי לידה
״בואי איתי רגע״ אמר ללולה ומשך אותה החוצה והלכתי להתיישב על הבר אולי קרה משהו
נקודת מבט דיימון
״בוס , מצאנו אותה היא אצל דמיאן רוז, אחד העובדים שלך״ אמר השומר שלי
״מה היא עושה שם?״ שאלתי בכעס
״מסתבר שלוחה החברה מהתיכון שלה היא ארוסתו והיא אצלה״ אמר והנהנתי
״תקרא לו אלי״אמרתי והוא הנהן
״ועוד משהו בוס״אמר והסתכלתי עליו
״היא ולולה יוצאות בעוד שעה למועדון,לא רחוק מהבית שלהם, להביא אותה?״ שאל
״ תכין את המטוס עכשיו, אני רוצה להגיע לשם ותכניס את המכונית שכאן האדומה למטוס, אני רוצה את הטייס הכי מהיר עכשיו״ אמרתי בכעס
אחרי כמה שעות נחתתי ולקחתי את המכונית נוסע לכתובת שהשומר נתן לי, בדיוק שהגעתי ראיתי אותה, לבושה כמו שאני לא אוהב, הדלקתי פנסים חזקים שלא תזהה אותי, הסתכלתי עליה בוחנת את המכונית וחשבתי אולי היא מזהה את המכונית, העברתי להילוך אירוע ונסעתי לבית של דמיאן נכנס לאחוזה ונעמד מולו
״בוס״אמר בהלם
״איפה אמור?״שאלתי בעצבים מחכה שיענה
״יצאה למסיבה עם לולה״אמר
״למה היא אצלך??!״צעקתי עליו בחוזקה...
נקודת מבט דמיאן
כמה דקות קודם: {23:10}
״למה היא אצלך??!״ הבוס צעק עלי בחוזקה ונאנחתי בעצבים הוא חבר שלי והכל אבל העצבים שלו בלתי נסבלים
״היא חברה של לולה מה אתה רוצה שאני יעשה?! לולה הביאה אותה״ עניתי לו והוא התעצבן יותר
״אז למה היא במועדונים? אתה נותן לאישה שלך ללכת למועדונים לבד?״ צעק ונאנחתי
״לולה אוהבת מועדונים אני לא יכול למנוע ממנה ללכת כשהיא עם חברות אבל יש לה שומרים מסביבה!״ אמרתי
״לך תחזיר אותן הביתה, ראיתי מה היא לובשת! אני לא רוצה לראות אותה ככה מחוץ לבית״ צעק בעצבים
״זאת האישה שלך דיימון, תשלוט אתה עליה אני לא אומר לה מה כן ומה לא ללבוש״ אמרתי לו
״דמיאן, לך תחזיר אותה הביתה!״הוא דפק צעקה ונאנחתי בעצבים יוצא ונכנס לאוטו נוסע למועדון ונכנס מחפש את השומר שלי ומוצא אותו ולולה לידו ותפסתי את ידה
״מתי הגעת?״שאלה אותי
״בואי איתי רגע״ אמרתי בעצבים ומשכתי אותה החוצה נעמד מולה
״1. אני לא אוהב שאני רואה לך את כל השסע ברגל ואת יודעת את זה!
2. למה לא אמרת לי שאמור היא החברה של דיימון אביסרור?״ שאלתי בכעס
״מה זה משנה?״שאלה
״דיימון זה הבוס שלי לולה, נחשי איך הוא התעצבן כשהוא שמע שהאישה שלו אצלי בבית״אמרתי לה והיא גלגלה את עיניה
״אני רוצה שתלכי הביתה עכשיו! ותיקחי את אמור איתך!״ אמרתי לה בכעס ודאגה מסתכל עליה והיא הסתכלה עלי בהלם
״זה נראה כאילו אתה רק דואג לתחת שלך כי אם קורה משהו לאמור הלך עלייך. וזה לא קשור אליי בכלל, לא אכפת לך מה יקרה לי רק מה יקרה לאישה של הבוס שלך!״אמרה וקולה נשמע פגוע
״זה לא נכון ואת יודעת את זה, לא אכפת לי בכלל מה יקרה לה ואת יודעת שאני דואג רק לך. מה השטויות האלה עכשיו?״שאלתי והיא הסתכלה עלי
״אם אתה רוצה שהיא תלך הביתה כי הבוס שלך אמר לך אז תגיד לה את זה״אמרה ועיניה דומעות ונכנסה פנימה
כוסעמק.!
נקודת מבט אמור
התיישבתי בבר ושתיתי כוס וודקה מחליקה אותה עמוק לגרוני אבל וקמתי לרקוד אך מעדתי ועיני התחילו להעצם ומישהו בדיוק תפס אותי והוציאה אותי מהמועדון, ניסיתי להתנגד אך הוא סתם את פי והחזיק את ידי ומישהו אחר תפס את רגליי, בשנייה אחת זרקו אותי לתוך וואן גדול ושחור והתחילו לנסוע, אחד מהם שם לי נייר על הפה ועליו סלוטייפ על הפה וקשר את ידיי ואחרי כמה שניות עיניי נעצמו לגמרי ואיבדתי הכרה.
התעוררתי לאחר כמה שעות, בחדר חשוך ללא חלונות, קשורה כשידיי מוצמדות מאחורי גבי ורגליי קשורות ועל פי יש נייר סלוטייפ גדול. עיניי דמעו וניסיתי לצעוק הכי חזק דרך המחסום פה הזה
לפתע הדלת נפתחה ומישהו נכנס והתקרב אלי מסתכל עליי וסוקר אותי והתחלתי להשתולל ולנסות להשתחרר אך בשנייה שהוא הרים את ידו היא נחתה על הלחי שלי והוא העיף אותי חזרה לישיבה על המזרון כשכל הלחי שלי שורפת מהסטירה שהביא לי הרגע
״תרגעי״- אמר
״אז את האישה של דיימון. לא ממש הבנתי מה הוא מצא בך אבל הוא ידוע בהיותו טמבל״ אמר והרגשתי מפוחדת לא מקשיבה בכלל למה שאמר רק בחשיבה איך אני יוצאת מכאן.
״אני לא האישה שלו״ניסיתי להגיד אבל המחסום גרם לכך שזה יצא לא ברור, והוא התקרב אלי והתרחקתי אבל הוא תפס את ידי ותלש את המחסום מפי, איה!
״מה?״אמר וזרק אותי שוב על המזרון
״אני לא האישה שלו יותר״ אמרתי מסתכלת סביבי מנסה למצוא דרך החוצה
״אתם אולי לא ביחד עכשיו אבל תאמיני לי שהוא יבוא בשבילך הנה, ואני אהיה מוכן בשבילו״ אמר ויצא החוצה סוגר את הדלת והתחלתי לבכות ולהיצמד לקיר הכי קרוב שאפשר עד שנרדמתי שוב.
{כעבור כמה ימים}
{יום רביעי 16:31}
פעם בכמה ששעות היה נכנס מישהו עם בקבוק מים קטן וקערת אורז והיה משאיר את זה לידי שאני אוכל, לא אכלתי כבר כמה ימים ובהתחלה פחדתי לשתות את המים אבל אחרכך הבנתי שאם הם היו רוצים אני אמות הם כבר היו עושים מהו אז רק שתיתי מים קצת כל הזמן.
נרדמתי לכמה שעות אחרי שכבר חשבתי שאין מה לעשות זה או להסתכל על הקיר או לישון עצמתי את עיני ושנתי סחפה אותי איתה
{18:32}
״היי!, היי! תתעוררי!״שמעתי צעקות ואז חבטה בפניי הורגשה ופתחתי את פניי מגלה שאני קשורה בעמידה מהידיים ו3 שומרים עומדים מולי עם מי שהיה בחדר איתי כשהגעתי
״היא התעוררה בוס״אמר אחד מהם
״ראיתי״אמר לו והאיש שתק
״שמעתי שמישהו מחפש אותך״אמר לי והסתכלתי עליו
״וכשהוא ימצא אותך אתה תצטער על כל רגע שאתה נושם!״ אמרתי באומץ שהפך לפחד ברגע שאגרוף הורגש בבטני
״איי״- יבבתי בכאב ודמעות ירדו מעיני
״תיזהרי במילים שלך״אמר עצבני
״למה? כי אני צודקת?״שאלתי מתגרה בו והוא נתן סטירה לפניי והרגשתי דם יורד משפתיי
״שתקי״צעק בעצבים
״מי אתה?״שאלתי
״אדם קואצ׳יק״אמר ונזכרתי ששמעתי את שמו החדשות עבריין ברמה של דיימון, קצת פחות מאיים ממנו
״תחזירו אותה לחדר״אמר לשומרים והם שיחררו את ידי וגררו אותי מחוץ לדלת ואז ראיתי דלת במסדרון שהייתה פתוחה וראיתי שמש ודשא, התחלתי להרביץ לשומרים נותנת לאחד מהם ברכות ולשני בוקס וממשיכה עד שהצלחתי בשנייה האחרונה להשתחרר רצתי כמה שיכלתי לדלת אבל כשיצאתי ראיתי שזה מרפסת שמוגדרת בחומה ענקית וניסיתי לחפש יציאה אבל הם תפסו אותי וגררו אותי לחדר קושרים אותי לכיסא ומרביצים לי עד שאיבדתי את הכרתי.
——————-
מצטערת שלקח לי כלכך הרבה זמן, אבל מהיום יעלה פרק פעם בשבוע, שבוע וחצי. עדיין לא יודעת באיזה יום כי אני לא ממש נמצאת בוואטפאד וכותבת יש לי קצת לחץ של בגרויות ומשפחה.. אחזור להעלות פרקים הכי מהר שאפשר❤️