Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 36-

התיישבנו במושב האחורי ודיימון נעל את האוטו מפנים כך שאף אחד לא יכול להיכנס מבחוץ והמשכתי לאכול מפעילה את הטלוויזיה שיש במושבים האחורים של דיימון

-------------------
"דן יקח אותך הביתה כשתסיימי, אני יגיע ב4 הביתה" אמר כשיצאתי מהאוטו כמה דקות לפני הכניסה לעבודה שוב
"לאן אתה הולך?" שאלתי
"לא עניינך" אמר והתסכלתי עליו מרימה את גבותיי בהלם ונכנסתי עם דן לתוך בניין הקניון והתיישבתי ליד אלכסה הקופה והיא המשיכה לעבוד ואני לסדר את המערכות העבודה של כולם לפי מה שרשמו לי על דף בזמן ההפסקה.

-----------------
{16:59}
"אל תזיין לי במוח"התעוררתי מצעקות שנשמעו ברחבי חדרי וכנראה הבית ונאנחתי , קמתי ולבשתי את החלוק השחור על הפיגמת סאטן הלבנה שלי ויצאתי מהדלת יורדת למטה ומשפשפת את עיני בדרך לסלון ופיזרתי את שיערי שיראה נורמלי ולא מפלצתי
"לא מעניין אותי. אני אמרתי משהו ואתה תעשה אותו" הוא שוב צעק וירדתי המדרגות מסתכלת מהמעקה של הירידה וממשיכה לרדת כדי לראות יותר טוב מי שם
"דיימון בבקשה"שמעתי קול נשי מוכר נראלי של נטלי אמא של דיימון
"אל תפני אלי כשאת צריכה משהו"אמר בכעס והתקרבתי מנגבת את עיני ומשלבת את ידיי עייפה יותר מכשהלכתי לישון
"הסיבה היחידה שלא העפתי אותכם לעזאזל זה כי הארי ושני פה אז אל תתחילו עם הזיוני מוח שלכם"צעק
"אתה לא תדבר אלי ככה דיימון"אמרה נטלי ונכנסתי לסלון נעמדת בצד
"מצטערת שלא חינכת אותי יותר טוב?"ירק בזלזול אליה ודאגתי. לא הבנתי מה קורה פה, על מה הם שוב רבים?
{"לכי תזדייני אל תתערבי בדברים שלא קשורים אלייך"} דיימון התחיל לצעוק בשפה שלא הכרתי ולא הבנתי ועיני רק הסתכלו והייתי בהלם
"דיימון!"צעקה נשמעה וזה היה אבא שלו כנראה אמר משהו רשע כמו תמיד
"אתה לא תדבר לאמא שלך ככה!"צעק
"היא לא אמא שלי ממזמן."אמר דיימון ונעמדתי ישר קמה מהקיר והתקרבתי
"דיימון" אמרתי והוא הסתובב בשנייה מסתכל עלי וירדתי במדרגות הקטנות מהמטבח לסלון והתקרבתי אליו לאט
"למה אתה שוב צועק?" שאלתי עייפה רצח אבל זה מה שמקבלים כשאת חברה של רוצח שמפחיד אפילו את ההורים שלו. כן נו אבל אני אוהבת אותו.
"לא משהו שצריך להדאיג אותך" אמר בקול אחר משדיבר עם הוריו, יותר נעים אך כועס מאוד
{"אני בהלם שמישהי הצליחה לרסן אותך"}שמעתי את קולו של אביו מדבר בשפה לא מוכרת ופניו של דיימון הקשיחו
{"שתוק ותעיף את עצמך ואת אישתך מכאן"}הוא אמר גם בשפה לא מוכרת אבל עדיין עם גבו אליהם ושילבתי את ידי
{"תשמור עליה. היא היחידה שתקבל אותך ככה ותרסן אותך."} ההורים שלו אמרו משהו והתקדמו למדרגות
{"אמרתי לך לא להתערב ביחסים שלנו"} דיימון צעק להם משהו בחזרה בכעס ותפסתי בפניו מסובבת אותם אלי ומסתכלת עליו בכעס
"דיימון!" אמרתי בכעס ובקול נזיפה עצבני והוא הסתכל עלי
"אתה לא בסדר" אמרתי ושילבתי שוב את ידיי
"מה לא בסדר פה?" שאל עצבני
"ההתנהגות שלך מגעילה. תפסיק." אמרתי והוא התיישב כל הספה וגיחך ובשנייה תפס בידי ומשך אותי אליו והושיב אותי עליו כך שחצי גוף מופנה אליו
"את ידעת את זה לפני שהיית איתי" אמר בחיוך ונראה כאילו כל זה קרקס בשבילו. רק משעשע אותו בכאילו.
"די נו אתה חייב להפסיק עם הגועל הזה להורים שלך" אמרתי רצינית והוא שיחרר את המותן שלי ונשען אחורה ועדיין ישבתי עליו והסתכלתי עליו
"אמור חאלס"אמר וגלגלתי את עיניי. מנסים לעזור לו והוא שוב מתנהג כמו בן זונה. זין.
"לא לא חאלס. אני לא אחד החברים שלך שאתה תשתיק אותי בחאלס"אמרתי בכעס והוא הסתכל עלי וגיחך
"נכון. אותך צריך להשתיק אחרת"אמר והתיישר מתיישב תפס את לחיי וכיווץ אותם ונישק את שפתיי ותפסתי בידיו מעיפה אותם מהלחיים שלי ומסובבת את פניי
"אתה לא תשתיק אותי בכלל."אמרתי והוא נשכב שוב מסתכל עלי
"טוב"אמר בחיוך ונאנחתי מבינה שהוא בשלב ההתנהגות של הילד הקטן
"איך זה שאת יפה כל הזמן?"שאל והעביר יד על רגלי החשופה והסתכלתי עליו עצבנית
"אתה יכול לדבר בנעימות אתה לא חייב לצעוק" אמרתי
"אני יודע"אמר וגלגלתי עיניים וקמתי עולה במדרגות לחדרי נשכבת במיטה מתחת לשמיכה והלכתי לישון שוב.

---------------------------
{20:21}
התעוררתי במיטה לבד ונאנחתי קמה מהמיטה נכנסת למקלחת,
שמתי חלוק על גופי ויצאתי מהמקלחת
דיברתי עם אנאל והחלטנו שאנחנו יוצאות היום.
התלבשתי: חולצת בטן כזאת וחצאית שרוכים , עשיתי קוקו גבוהה ומתוח והתאפרתי (הקוקו מגיע לה עד המותניים)
שמתי עקבים נוחים ואת התיק צד שלי וירדתי למטה והשעה הייתה כבר תשע ורבע, שמעתי רעשים מהמרפסת והתקדמתי רואה את שני עם 2 חברות והארי עם 3 ילדים בגילו, יצאתי אליהם ושני הסתכלה עלי בהלם וקמה אלי
"איזה יפה את"אמרה לי וחיבקה אותי וחייכתי
"תודה"אמרתי לה והארי רץ וחיבק אותי והנחתי עליו את ידי בחיו
"ראית את אח שלך?"שאלתי
"הוא נתן לך לצאת ככה?"שאלה והרמתי את גבותיי
"לא לא נתתי לה."שמעתי את קולו וסגרתי את פי ושני הסתכלה עלי קצת בפחד
"בהצלחה" מלמלה והארי הלך לחבריו ושני חזרה למקומה והסתובבתי נכנסת לבית  והוא הסתכל עליעצבני והתקרבתי אליו נעמדת מולו והוא עמד מול הספה בסלון
"חיפשתי אותך"אמרתי
"מצאת"אמר עצבני
" את ממש לא לובשת את זה"אמר
" אני לובשת את זה"אמרתי בשקט והוא הסתכל עלי בעצבים
"תעלי להחליף בגדים"אמר קובע
"דיימון אתה לא אבא שלי אני אלבש מה שאני רוצה זה הגוף שלי אוקיי? אני יודעת מה אני עושה למה אתה חייב לקבל את זה בעצבים כל הזמן?" שאלתי עצבנית
"אני לא אבא שלך אמור אני החבר שלך. את שלי ואת לא תלכי ככה"אמר והסתכלתי עליו בכעס
"אני נוסעת לאנאל"אמרתי והתקדמתי ליציאה מהבית ופתחתי את הדלת
"את לא יוצאת ככה"אמר ותפס בידי והשתחררתי ממנו מעיפה את השומר שהיה באוטו ונכנסת למושב הנהג, כן יש לי רישיון מתוקים אני פשוט מעדיפה להוציא כסף על דברים אחרים ולא על אוטו
הנחתי את התיק שהיה עלי על המושב ונסעתי מתקרבת לשער והשומרים פתחו אותו כנראה עדיין לא קיבלו את ההודעה של אסור לי לצאת , רק אחרי שהשער נפתח הם ניסו לעצור אותי מלצאת אבל זה כבר היה מאוחר מידי.
אני ממש לא צריכה את האישור שלו מתי לצאת, עם מי, ומה ללבוש. הוא לא אבא שלי וממש לא סבא שלי.
לפתע הטלפון שלי צלצל ונאנחתי בעצבים עונה ויודעת שהוא יתחיל עם הצעקות שלו.
'יש לך בדיוק חמש דקות להסתובב ולחזור הנה'אמר והרמתי גבה וגיכחתי
'ושוב. אתה לא אבא שלי דיימון תפסיק.' אמרתי בכעס והסתכלתי דרך המראה רואה אותו מאחורי עם הפרארי האפורה שלו ונאנחתי וניתקתי לו.