Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 15-

{יום חמישי, 20:04}
אוקי עליתי.
הנה אנחנו ממריאים.
טוי נובח לידי, השגתי לו אישור מיוחד הוא קשור עם התיק הקטן של הכלבים שבמקום כלוב זה תיק סגור וישן על הרצפה בתוך התיק
"את בסדר?"שאלה הדיילת והנהנתי אליה מסתכלת דרך החלון וחשבתי על מה אני עושה
כבר אמרתי לו שאני מסכימה לעבור אליו.
מה אני צריכה לעשות עכשיו?
אני לא יכולה להיות איתו כשהוא שולט בגוף שלי.אני צריכה ללמוד לשלוט בגוף שלי.
וזה יקרה בכל הזמן שיש לי לבד בלי הסחות דעת.
אני חייבת לשלוט בעצמי. הוא רוצח, פושע ומסוכן מאוד. אני לא מבינה למה אני עדיין נמשכת אליו. הוא מגעיל אותי בכל מה שהוא עושה.

אחרי בערך שעה של חשיבה הוצאתי את הספר שלי מהתיק "יש סודות שלא מגלים" שנכתב ע"י ניר עידו (תחשבו שזה באנגלית-נ.ב ספר מהמם ממליצה מאוד לקרוא אותו) והתחלתי לקרוא.
"תרצי משהו לשתות?"שאלה הדיילת לאחר שעה והנהנתי אליה
"כן ואם אפשר גם קערת מים קטנה לכלב שלי"אמרתי והיא הנהנה בחיוך והלכה ואחרי כמה דקות חזרה עם קערה וכוס מלאה במים
"תודה רבה"אמרתי לה והיא חייכה אלי והלכה. פתחתי את התיק הסגור עם החורים שמיוחד לכלבים והרמתי את טוי על ברכי והורדתי את המגש שמניחים עליו את האוכל ושמתי את הקערה של טוי והרמתי אותו שישתה.
כשהוא סיים לשתות שמתי אותו על רגליי והוא ישן עליהם והנחתי את הכוס והקערה הריקה על המגש והמשכתי לקרוא.

-------------------

{יום שישי 17:06}
נחתתי,אף אחד לא יודע שהגעתי בכלל,לקחתי מונית עד לבית ואף אחד לא היה, השעה הייתה 5 בערב ועליתי לחדרי משחררת את טוי בבית והנחתי את הדברים כמו שהם בחדר שלי ונשכבת על המיטה שהתגעגעתי אליה כלכך.

הכנסתי את טוי לחדרי ונעלתי את הדלת כך שגם אם מישהו חוזר הביתה אף אחד לא ידע שהגעתי, אם טוי לא ינבח כמובן אבל הוא שותק אם אומרים לו
ישבתי מול המחשב שלי והתעסקתי בלימודים שאני רוצה ללמוד והרחיב את עצמי אחרי כמה שעות סגרתי את המחשב והלכתי לישון.
_______________________

{יום ראשון 08:38}
כעבור יומיים
קמתי והשעה הייתה 8 וחצי
"תיכנסו לבתים הם בדרך לפה!! תנעלו דלתות וחלונות או שהם יכנסו!"שמעתי צעקות מבחוץ ופתחתי את הדלת יורדת למטה מהר ומסתכלת
"מי בא?"שאלתי את האדם שצעק
"האנשים של אביסרור,הם הורגים כל מי שבחוץ אחרי 8"אמר כשהכניס כמה אנשים לביתיהם
"מה?למה?"שאלתי
"הוא מפנה את הרחובות"אמר
"הוא רוצה להקים בתים כאן והוא מפנה לאט את הרחובות אבל שמעתי אותם מדברים הזהרתי את השכונה בנתיים כנסי!תנעלי הכל!"אמר והנהנתי במהירות נועלת את השער ואת הבית ועולה לחדר נועלת את החדר והחלון ויושבת מול החלון ומסתכלת, הם אשכרה יורים במי שבחוץ.
רגע אני מכירה אותו לא?,זה לא לואי הזה? חבר של דיימון?באותו רגע אזרתי כל טיפת אומץ שהייתה בי וקמתי מהחלון יוצאת מהחדר שלי ויורדת למטה פותחת את הדלת ואז את השער משאירה את טוי בפנים ויוצאת נעמדת באמצע הכביש
"היי"צעקתי וכולם הסתובבו אלי עם הרובים הענקיים שלהם וכל הציוד המפחיד הזה לבושים בשחור והסתכלתי עליהם מפוחדת מבפנים, כמה שמרים כיוונו אלי את האקדח ואחד מהם התקרב אלי ונעמד מולי
"אז אתם החיילים הקטנים של דיימון?"שאלתי מתקרבת אליהם, בואו מתוקים אני מתה מפחד ממכם אבל אני לא באמת יראה לכם את זה.
אני יהיה הכלבה הכי יפה שתראו!
"למה את קוראת לבוס שלנו בשמו הפרטי?"שאל והסתכלתי על הרובים שמכוונים עלי
"שאלתי שאלה"אמר הבן אדם שעמד מולי והרים את אקדחו
"לואי"צעקתי ואחד מהם הסתובב וכראה אותי התקדם אלי
"מה את עושה כאן?"שאל
"את יודעת שהוא מחפש אותך"אמר וגיחכתי
"מעניין לי תתחת"אמרתי
"תעיף את החבורה המפגרת שלכם מהשכונה שלי ואם מישהו שוב ימות לי בשכונה בגלל פרוייקט מטומטם שלכם אני באמת יתעצבן"אמרתי לו והוא צחק
"למה את חושבת שאת מפחידה אותי?"שאל לואי והרמתי את הטלפון מחייגת לדיימון ששמר את עצמו אצלי
"הוא חזר כבר לעיירה?"שאלתי ולואי הנהן
"כולם נשארו רק הוא חזר.למה אני עונה לך בכלל?"שאל את עצמו
'את לא מבינה באיזה סיבוך את נמצאת'ענה דיימון לטלפון בקול זועם, התגעגעתי לקול הזה
לא את לא!
'אתה יכול לבוא בבקשה לשכונה שלי'שאלתי בקול נחמד מתעלמת מקולו הזועם והוא נאנח בכעס בטלפון
'אני בדרך'אמר וניתק והכנסתי את הטלפון לכיסי
"כנס הביתה"לואי צעק על איזה ילד ששיחק בגינה שלו עם כדור
"תעזוב אותו"אמרתי לו והוא הסתכל עלי זועם
"תגידי מי את חושבת שאת?"שאל בקול והתקרב אלי יותר מידי והלכתי אחורה ובתזמון מושלם דיימון הגיע עם המכונית האאודי השחורה שלו ויצא בכעס טורק את הדלת.מתי הוא הספיק??
"מה הבעיה פה?"שאל דיימון ולואי בשנייה זז ממני
"למה אתם לא עושים את מה שאמרו לכם?"שאל
"באנו לעשות עד שהבובה שלך באה והפריעה לנו"אמר האדם ליד לואי ודיימון הסתכל עלי
"בובה אמא שלך"מלמלתי בכעס ודיימון גיחך
"מה אמרת?"שאל בכעס והתקרב אלי
"תתרחק"אמר דיימון בקול מאיים ובשנייה הבן אדם נרתע והלך אחורה
"כנסי הביתה יש לנו שיחה לעשות"אמר דיימון והסתכלתי עליו
"אתם משוחררים מהשכונה תעברו למקום אחר"אמר דיימון
"ממש לא"אמרתי לדיימון לא יהרגו פה אבל יהרגו שם?
"לא שאלתי אותך אמרתי לך להיכנס עכשיו אל תתחילי לעצבן אותי יותר ממה שכבר עשית"אמר דיימון
"כזה ממש מפחיד אותי"מלמלתי לעצמי כי זה באמת היה נכון הוא מפחיד אותי אבל הוא כנראה חשב שאניצינית
"עכשיו"אמר וגלגלתי עיניים ונכנסתי לבית מתיישבת על הנדנדה שלי בשער ושמעתי צעקות מבחוץ ואוטו נוסע והשער נפתח ודיימון נכנס נועל אחריו
"מתי ההורים שלך חוזרים היום?"שאל
"מחר בצהריים"אמרתי עצבנית ולקחתי את השמיכה מכסה את עצמי כי הייתי עם טרנינג וגופייה והיה לי קר
"כשאני אומר לך להיכנס או לעשות משהו את עושה אותו. במיוחד כשהעובדים שלי בחוץ"צעק בכעס
"למה אתה חייב להיות כזה?"שאלתי אותו בשקט. נמאס לי! למה הוא חייב להיות פושע? הוא לא יכל להיות רק בעל עסקים? חייב גם רוצח,ראש המאפיה,בן אדם קר..
"אני לא אוהב את הקטעים האלה אמור"אמר בקול קר והתיישב מדליק סיגריה
"למה אנשים צריכים לפחד לצאת אחרי 8 שלא בטעות ירצחו אותם או את אחד מהמשפחה שלהם?"שאלתי
"הייתה רוצה שתיהיה לך בת ואתה תפחד להוציא אותה אחרי 8 כי יש רוצחים בחוץ?"שאלתי
"לא הדבר בטופ של הרשימות שלי ילדים." אמר
"או מי גאד אי אפשר לדבר איתך"אמרתי בכעס ונעמדתי נכנסת לבית וטוי רץ אלי והכנתי לעצמי נס.
הוא כלכך מעצבן אותייי!!!