Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 47-

{כעבור 51 דקות}
״בובה?!!״שמעתי צעקה וידעתי שזאת אנאל ויצאתי מהדלת פותחת את השער ואנאל עזבה את המזוודה שלה וחיבקה אותי נזהרת על טוי
״ ‏וואי כל כך חיכיתי לראות אותך״אמרה וחיבקתי אותה שוב אבל הרגשתי חולשה קשה והתנדנדתי קצת מחוזר שיווי משקל ואנאל תפסה אותי וחייכה אלי
״את צריכה את האינפוזיה בחזרה״אמרה ובדיוק נשמע צלצול בדלת
״אל תזוזי״אמרה לי והלכה לפתוח ואלנה האחות הופיעה בדלת והיא הכניסה אותה
״דיימון פה״אמרה אנאל ונאנחתי
״היי אלנה , מצטערת שאין לי זמן לתת לך להתמקם אבל אני צריכה שתחברי לי אינפוזיה שאני אוכל להסתובב לאט עם המקל עכשיו״אנרתי מחזיקה בראשי המסוחרר והיא עזבה את המזוודה שלה ועזרה לי להתיישב בספה
״תגידי לו שאני לא מרגישה טוב עכשיו״אמרתי לאנאל והיא הנהנה ויצאה החוצה
״אני לא שואל אותך!״שמעתי את דיימון צועק וגלגלתי עיניים אבל הצטערתי שזה יוצא על אנאל והוא רק המשיך לצעוק
״תושיטי יד גברתי״ אמרה אלנה וטוי קפץ מידי והיא חיברה לי את האינפוזיה ושמה אותה במוט הארוך הזה ושמה לי כרית מתחת לראש ושמעתי את דיימון ממשיך לצעוק
״אלנה אני יודעת שאת לא עוזרת בית אבל תוכלי להגיד לדיימון להיכנס,בשקט״ שאלתי והיא הנהנה
״גברתי שכרו אותי בתור העוזרת בית, הטבחית , והאחות״ אמרה אלנה וכיווצתי את גבותיי בבלבול
״ מי שכר אותך?״ שאלתי
״אדון אביסרור״ אמרה והלכה לדלת ואחרי כמה שניות ניהיה שקט והדלת נפתחה ואנאל נכנסה מתיישבת במטבח ושותה מים ואלנה הכניסה את התיק שלה לחדר שהכינו לה פה השומרים ואחרון נכנס דיימון שטוי ישר קפץ עליו בשמחה
הוא נכנס בעצבים והסתכל כל טוי ואז הרים את מבטו אליו, מבטו התרכך כשמבטי רק התרגז ואנאל נכנסה אחריו
״חמור״אמרה לדיימון ועלתה לחדר שלי
״אמור״התחיל להגיד
״אמרתי לך משהו, אני לא אחזור עליו שוב. תסגור את השער והדלת ביציאה. ואל תעז להרים את הקול שלך בבית הזה שוב!״אמרתי מסתכלת עליו במבט עצבני כמעט שונא והוא הסתכל עלי ונאנח בעצבים ודפק את ידו בחוזקה בקיר
״אני באתי לדבר איתך״אמר מנסה להירגע מעצביו
״אני לא רוצה לדבר איתך. להתראות דיימון. אני אחזיר לך את הכסף על הטיפול ועל העוזרת מחר אני יעביר לחשבון שלך״אמרתי
״אני לא רוצה את הכסף שלך״אמר בעצבים
״אוקיי, תודה. ״אמרתי ברוגע בזמן שאני מנסה לא להשתולל מבפנים
״אין לך מה להגיד לי?״שאל ונעמדתי לאט מסתכלת עליו
״נסעתי כדי להתרחק ממך, וזה לא עזר. חטפו אותי כדי למצוא אותך, אנסו אותי כדי שאני אגלה איפה אתה, הרביצו לי כי סירבתי, התעללו בי כי אני אוהבת אותך. אני לא יודעת מה יש לי עוד להגיד״אמרתי כשדמעות יורדות מעיניי
״ואני אוהב אותך! ואני רוצה לגרום לך לשכוח מזה! למה את לא נותנת לי?״שאל בעצבים
״כי אני לא מסוגלת דיימון!, אני מסתכלת עלייך ורואה את החדר הקטן שנעלו אותי בו ואת המזרון הקרוע והשמיכה שלא מחממת, אני רואה את סכין שחתכה אותי , אני רואה את איש שאנס אותי!!  אני לא מצליחה לשכוח!״צעקתי בכאב והוא הסתכל עלי ועיניו נהיו אדומות
״אני רוצה מרחב דיימון, תתרחק ממני. וכבר מצאת לך מישהי חדשה לשחק בה״ אמרתי מתכוונת למנהלת שראיתי הבית החולים למרות שאני יודעת שהיא כלום בשבילו,כמו כולן
״אני לא אתן לך.״ אמר ויצא טורק את הדלת ונאנחתי מגלגלת את עיני וחוזרת לשכב בספה