Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 64-

אז החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הסיפור אך אל דאגהההה יש סיפור חדש שהתחלתי לכתוב ואני לא בורחת כלכך מהר, אני חושבת שבעוד 2-4 פרקים הסיפור הזה הסתיים  אני חושבת על סיומת יפה וכשתיהיה לי אתן הראשונות לדעת❤️
שבת שלום💋

(12:21)
לאחר שעתיים כמעט שאני כבר סיימתי לסדר חצי מחשב ואת התיקיות שבו שמעתי את קולו
״למה לא הודעת לי שאת באה ?״שאל דיימון כשפתח את הדלת בין משרדו למשרד הקטן יותר בחדרו
״אני צריכה להודיע לפני?״שאלתי בקצת קרירות ממשיכה להתעסק במחשב
״לא אבל חשבתי שתודיעי לי אם תצאי מהבית במקום שהשומרים יגידו לי שיצאת והם לא יודעים לאן״אמר , הוא דאג לי
״חשבתי להפתיע אותך ולעזור לך לסדר את המחשב ואולי לדבר״עניתי לשאלתו
״ומה עם להגיד לי בוקר טוב כמו שצריך?״שאל מתקרב אלי ונעמד לידי וחיוך קטן יצא משפתיי
״בוקר טוב מאמי״אמרתי מרימה את ראשי והוא התכופף ונישקתי את שפתיו
״איך את מרגישה?״שאל ומשכתי בכתפיי
״הוא אמר שאת צריכה לנוח לא להסתובב במשרד ולעבוד על המחשב עם כל הקרינה שלו״אמר בקול דואג
״אני לא צריכה בייביסיטר דיימון אני מרגישה בסדר״אמרתי והוא נאנח וגופו התכווץ בעצבים ושריריו בלטו וראו שהוא מנסה לעצור את עצמו מלהתעצבן
״זה לא בייביסיטר, אולי באמת הגיע הזמן שנדבר״ אמר וסיבב את הכיסא שלי  אליו והתיישב על השולחן
״איך יכלת להגיד דבר כזה? לחשוב על דבר כזה בכלל?״שאלתי פותחת את מחשבותיי
״להפיל את הילד שלנו? לחשוב על זה בכלל ? מה חשבת לעצמך שאמרת את זה? אתה אמור לדעת שאני יעדיף שהילד שלנו שאנחנו שנינו יצרנו מאהבתנו יחיה מאשר שאני אפיל אותו, איך יכלת?״ שאלתי כשדמעות נופלות על פניי ועיניו של דיימון נהיו אדומות כאילו עומד לבכות וכיווצתי את גבותיי
״אני לא יכול בלעדייך אמור את לא מבינה את זה? איך אני אוכל לגדל אותו בלעדייך או לדאוג לו? את זה כל העולם שלי, אני אתן את הכל וכלום לא יקרה לך, את צודקת אולי קפצתי יותר מידי מהר ואמרתי שטויות אבל אני לא יכול לאבד אותך, את האיזון שלי בחיים ואם יקרה לך משהו בגללו איך אני אוכל להסתכל עליו?״שאל ודמעה ירדה מעיניו ונעמדתי מולו מנגבת את עיניו
״אתה תסתכל עליו ולא סתם אתה גם תיהיה גאה בו, לא משנה מה יקרה לי, אתה תשמור עליו, זה תוצר אהבתנו ואני לא אפיל אותו בגלל שזה מהווה לי סיכון!״אמרתי בכעס מסתכלת עליו וראיתי את המלחמה שלו עם עצמו , כמה הוא משתדל לא לבכות ולהרחיק את הבכי מעיניו אך הוא הפסיד ועיניו זלגו והלב שלי פשוט נשבר
״אני אוהבת אותך דיימון, ואני לא יפסיק לאהוב אותך אף פעם, אבל אל תגרום לי לבחור בינך לבין הקטן הזה שהוא האהבה של שנינו כי זה לא יקרה״ אמרתי
״אני לא רוצה לגרום לך לבחור אני לא יעשה את זה אמור, אני רוצה ילד ממך יותר מכל דבר אחר , אבל אני רוצה לגדל אותו איתך, לא בלעדייך״אמר וניגבתי את הדמעות מעיניי
״לפחות תני לי לשמור על הסיכונים האלה, את יוצאת מהבית ומתעייפת וזה מסכן אותך את צריכה לנוח״אמר מנשק את ראשי ומצמיד אותי אליו
״אני רוצה גם מיליון ילדים ממך רק שתיהי שם לראות את כל אחד ואחד מהם״אמר וחיבק אותי וחיבקתי אותו בחזרה מנשקת את החזה שלו והוא ניגב את עיניי ואז את שלו
״אני לא יכולה לשבת כל היום בבית אתה יודע את זה״אמרתי לו והוא הנהן
״אני יודע, אבל תנסי כמה שיותר״אמר והנהנתי מנשקת את שפתיו ומצמידה אותו אלי יותר
״אל תחרמני אותי פה כי חבל עלייך״אמר בין הנשיקות שהגנבתי לשפתיו וחייכתי
״אסור לי להתעייף״מלמלתי והוא גיחך
״אני אדאג שלא תתעייפי״אמר וצחקתי מנשקת את שפתיו
״סיימת עם הפגישות?״שאלתי והוא הנהן
״אני אנסה להיות איתך כמה שיותר בבית טוב קטנה שלי?״שאל והנהנתי בחיוך מנשקת את שפתיו
״לאן את רוצה ללכת?״שאל
״חשבתי ללכת קצת לקניון״אמרתי
״הבגדים לא יעלו עלי אני צריכה כמה שמלות״ הוספתי והוא גיחך והנהן
״יאללה בואי״אמר וניגבתי את עיניי והוא ניקה את עיניו שם את משקפי השמש שלו ויצאנו למשרדו , שמתי את משקפי השמש על עיניי ויצאנו מהמשרד שלו לכיוון המעלית

״ספיר תעבירי את הפגישות שלי מחר למשרד בבית לא כאן ותסדרי את כל הדפים שעל השולחנות שלי ואת משוחררת למחר״אמר לה והיא הנהנה מודה לו ונכנסנו למעלית ודיימון לחץ על קומת הכניסה
״את עם הרכב פה?״שאל והנהנתי
״טוב נלך עם הג'יפ ואני אדאג שמישהו יחזיר את הרכב שלך לבית״אמר והנהנתי ונתתי לו את המפתחות מנשקת את שפתיו תוך כדי והוא מנשק אותי ומצמיד אותי אליו וחייכתי אליו והוא נישק את מצחי והדלת של המעלית נפתחה ויצאנו מתקדמים לכניסה
״טוני תיקח את האוטו בחזרה לבית ותשאיר אותו שם אנחנו נחזור בג'יפ ״אמר דיימון לשומר ונתן לו את המפתחות והשומר הנהן ועליתי לג'יפ השחור של דיימון חוגרת את עצמי והוא עלה אחריי ונסענו לקניון

״כאן מאמי״אמרתי כשראיתי את החנות שרציתי להיכנס אליה ומדדתי שמלות
״היא יפה״אמרתי מסתכלת במראה
״הכל יפה למי שיפה״אמר דיימון וחייכתי מסתובבת אליו
״היא תיהיה קטנה לי אתה חושב ?״שאלתי והוא הניד בראשו מסתכל עלי מחזיקה בביטני ומבטו לא מובן, תמיד שאני מלטפת אותה מבטו הופך לאטום ולא ברור
״לא, היא מושלמת עלייך״ אמר מרים את עיניו וחייכתי אליו מחליפה לבגדי ולוקחת את כל השמלות לקופה מוציאה את ארנקי מהתיק ודיימון בא להעביר את כרטיסו השחור והזזתי אותו
״את יודעת שזה אותו כסף נכון?״שאל והסתכל עלי וגלגלתי את עיניי
״לא זה לא כי אני לא משתמשת בכרטיס שהבאת לי״ אמרתי מוציאה לו לשון ומשלמת עם הכרטיס שלי והיא נתנה לי את השקיות
״לא חשבתי אחרת״אמר וגיכחתי
״זהו?״שאל והנהנתי והלכנו לאוטו אחרי שעתיים בקניון וחזרנו הביתה

(15:21)————-
״את רעבה?״שאל כשנכנסנו לביתינו והנהנתי בראשי
״מה את רוצה לאכול בייב?״שאל והסתכל עלי
״פסטה עם שמנת🥺״ אמרתי מסתכלת עליו בפרצוף חמוד והוא חייך
״תעלי לחדר אני אגיד להם להכין לך״אמר והנהנתי מנשקת את שפתיו
״אבל תעלה אחריי״אמרתי והוא הנהן ועליתי במדרגות נשכבת על המיטה שלי ומסתכלת על התקרה
״מה?״שאלתי את עצמי
״תיהיה לי ילדה קטנה משלי״אמרתי לעצמי וחייכתי קמה מהמיטה ושמה פיגמה כי בא לי לישון עד שאני אהיה בצורת כרית אבל אני רעבה אז אני אחכה🥰