Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 21-

אז עוד כמה שעות חוזרים לבית ספר!!
מאחלת לכן שנה טובה ומוצלחת!
חג שמח ושתצליחו תמיד!
אוהבת❤

-----------------------------------------------------

{יום רביעי 00:36}
"אז אמור."אמרה נטלי והרמתי את ראשי אליה
"בת כמה את?"שאלה
"19 עוד מעט"עניתי לה והיא הנהנה בהבנה והסתכלה על רון אבא של דיימון ואז עלי
"תשאירי את הצלחת ולכי לחדר אני כבר בא"אמר דיימון . כבר בא? למה?
"אני הולכת לישון"אמרתי לדיימון והרמתי את השמיכה מגופיי
"לילה טוב"אמרתי וקמתי עולה לחדרי עם השמיכה ביד וטוי מאחורי וסגרתי את הדלת נשכבת במיטה אחרי שהורדתי את הסוודר של דיימון וכיביתי את המזגן מחליפה את השירים לסדרה שאני אוהבת 'טובת הכלל' וראיתי אותה עד שנרדמתי.

------
{03:09}
שמעתי רעשים מוזרים אז החלטתי לצאת מהחדר לבדוק מה זה, השעה הייתה 3 בבוקר ויצאתי מהחדר מתקדמת לכיוון הרעש שהגיע מהמדרגות,ראיתי את דיימון מנשק מישהי לא לבושה במיוחד על המעקה פשוט בולע אותה ונוגע בכל גופה ומשהו בי כאב. ממש כאב.
"אתם יכולים לעשות את זה למעלה בבקשה? אתם מפריעים לי לישון"אמרתי בקול חנוק בשקט ודיימון הרים את ראשו
"עופי לי מהעיניים זה הבית שלי"אמר שיכור?
"מי זאת?"שאלה הבחורה
"תעופו ותנו לי לישון"אמרתי כבר מתחילה לייצר דמעות בעיני
"כנסי לחדר ועופי לי מהעיניים את לא מבינה מה אמרתי?"שאל בכעס והסתכלתי עליו בגועל ונכנסתי לחדר נועלת את הדלת ובוכה.
כן בכיתי כן עליו.
למה? לא יודעת
אני סתומה? כן מאוד
הוא חמור? כן מאוד מאוד.
"הוא מתנהג כמו אישה במחזור"אמרתי לטוי וחיבקתי אותו כשנרדמתי שוב
--------
{יום וחצי לאחר מכן- חמישי, 10:31}
אני ערה כבר שעתיים, דיימון דפק לי על הדלת לפני כמה זמן אבל כנראה חשב שאני ישנה והלך. לא יצאתי מהחדר בכמעט יומיים האלה, אלינה הביאה לי אוכל והשאירה לי אותו על הרצפה. אני לא בדיכאון אני פשוט לא רוצה לראות אותו. הוא התייחס אלי בזלזול ודיבר אלי כאילו אני אחת הזונות שלו.את טוי שיחררתי כשפתחתי את הדלת לאוכל והוא עושה סיבוב בחצר ובלילה חוזר אלי. החלטתי אחרי הרבה זמן לצאת לשבת במרפסת, קצת שמש לא תזיק לי אני חושבת, לקחתי את המחשב נייד שלי והתיישבתי בספת נדנדה בחוץ ופתחתי אותו.
אנאל נוחתת מחר בבוקר ואני כל כך מחכה לזה!
שמעתי רעשים של צעקות אבל ככה זה ביומיים האחרונים דיימון ניהיה ממש עצבני
"אני לא רוצה לשמוע אותך אמרתי"צעקה מחרישת אוזניים נשמע ואז ירייה והרמתי את המחשב מניחה על הספה והסתכלתי מעבר למרפסת רואה בן אדם שוכב על הרצפה ודם יוצא מראשו ודיימון מכניס את אקדח לנרתיק
הוא יוצא מכליו!
"אדוני"צעקה נשמע ואז מישהי רצה לגופה ובכתה עליה
"בן זונההה למההה"צעקה ודיימון שלף את אקדחו וירה בה גם
פה זה נגמר
מה יש לו?
הוא אמיתי?
מה זה?!
יצאתי מחדרי בכעס יורדת למטה ומשלבת את ידי נעמדת מאחורי דיימון שעומד מעל שתי הגופות
"לא היית צריך להרוג אותה. היא לא עשתה כלום"אמרתי והוא הסתובב מסתכל עלי
"יפה שהחלטת לצאת מהחדר"אמר והסתכל עלי עם שקיות שחורות מתחת לעיניו
"הרגת עשרה אנשים ביומיים האחרונים. מה נסגר איתך?"שאלתי
"זה כלום"אמר מסתכל עלי בזמן שהשומרים שלו מרימים את הגופות לשקיות ומנקים את מה שעשה
"זה לא כלום זה בני אדם. תפסיק להיות מפלצת ותתבגר"אמרתי לו בכעס והלכתי נכנסת למטבח ולוקחת מים
"תתבגר"שמעתי את קולו חוזר על מה שאמרתי בזלזול
"אני יודע מה אני עושה. אני פשוט נהנה מזה" אמר
"אל תעשה את זה כאן"אמרתי לו
"או ש?"שאל מתגרה
"או שאני לא נשארת כאן יותר"אמרתי
"תנסי אותי"אמר
"סבבה"אמרתי
"למה לא יצאת מהחדר יומיים?"שאל אחרי כמה זמן שנרגע
"לא עניינך"אמרתי ובאתי לעלות חזרה
"אמור"אמר
"אל תיגע בי"אמרתי לו ושיחררתי את עצמי ממנו
"מצטערת. אני צריכה 'לעוף לך מהעיניים' " אמרתי והוא הסתכל עלי לא מבין ועליתי למעלה ובאתי לסגור ולנעול אבל הדלת שלי נפתחה ודיימון נכנס וסגר אחריו
"מה אתה עושה כאן?"שאלתי
"הייתי שיכור" אמר וגלגלתי עיניים
"לא מעניין אותי מה היית"אמרתי
"אמור"אמר
"דיימון"אמרתי
"אני אוהב אותך"אמר והרמתי את עיני אליו וגיחכתי
"אל תגיד מילים שאתה לא יודע מה המשמעות שלהם"אמרתי לו וזזתי מהכניסה של החדר והוא סגר את הדלת ותפס בידי
"אל. תיגע. בי"אמרתי לו ושוב עיניי נצצו בכעס ובכי והוא הסתכל עלי ותפס בפניי
"אני רציני.אני לא יודע מה יש לי אבל נמאס לי מזה"אמר בכעס
"לא ראיתי אותך יומיים. יומיים וכבר אני השתגעתי כמו שאת לא מתארת לעצמך. רציתי לשבור לכל אחד פה את הראש ולתלות אותו רק כדי לקבל קצת אושר כמו שהיה לי בימיים מאז שהכרתי אותך."אמר
"ושברת לכל אחד פה את הראש. קיבלת אושר?"שאלתי
"יצאת מהחדר לא?"שאל וגלגלתי את עיני מזיזה אותו ממני. אני רוצה אותו עכשיווו
"אתה רוצח לכיף שלך, ואתה עוד משתעשע מזה!"אמרתי לו
"זה חולני"אמרתי
"אני יודע"אמר מחייך לעצמו ונאנחתי.
למה אני אוהבת אותו?
הוא תפס בצווארי ומשך אותי אליו והצמיד את שפתינו, הוא הצמיד אותי אליו לקח לי כמה שניות להבין מה קורה אבל גם אם לא רציתי לזרום עם זה (אבל רציתי) הגוף שלי עשה משהו אחר ממה שהראש שלי אמר.
"לא"אמרתי לדיימון
"אתה לא יכול לעשות את זה"אמרתי והוא התעלם ממני וירד לצווארי מנשק ונאנחתי בהנאה
"את משגעת אותי יותר מידי"אמר ונגע ביריכי והתקפלתי כשהעביר את ידו מעלה ומטה והשענתי את ראשי אחורה על המיטה והוא עדיין 'טרף' את צווארי ובטח השאיר סימן
"דיימון"אמרתי לו ותפסתי בידו עוצרת אותו והזזתי את ראשי והוא נאנח ונשכב על המיטה ושם ראש על הכרית בזמן שישבתי ליד ביטנו עם הפנים אליו
"קשה לי להתרחק ממך"אמר
"גם לי קשה להתרחק ממך אבל הסברתי לך את המצב"אמרתי לו
"אני לא יכול לראות אותך ככה"אמר והסתכלתי עליו
"איך ככה?"שאלתי
"הולכת עם קצר כשכל השומרים בבית שלי מזילים עלייך רייר, היחידה שלא מקשיבה לי, אני לא יכול איתך"אמר ותפס במותניי והרים אותי ונשענתי עליו לא נותנת לו להרים אותי
"אתה יכול להישאר פה בתנאי שאל תפריע לי"אמרתי וקמתי מהמיטה יוצאת למרפסת ומרימה את המחשב ומתיישבת בספה והסתובבתי מסתכלת על המיטה ודיימון שכב עליה שם ראש על הכרית ואני מתעסקת במחשב בודקת דברים להזמין שאני צריכה ומצאתי תיק מושלם והזמנתי אותו