Mr.ABISROR & Mrs.LEVI♡

Chapter 37-

{יום שלישי, 22:17}
הגעתי לאנאל ויצאתי מהאוטו נועלת אותו ונכנסת לביתה
"מה קרה יפה שלי את נראת עצבנית"אמרה אנאל כשראתה אותי והיא בדיוק שמה נעליים בסלון
"איפה ההורים שלך?"שאלתי
"יצאו"אמרה מושכת בכתפייה
"רבתי עם דיימון ופשוט לקחתי את האוטו ונסעתי לכאן"אמרתי
"על מה רבתם עכשיו?"שאלה
"הוא לא רצה שאני אלבש את זה"אמרתי מצביעה על בגדיי
"אחותי את מהממת לא הבנתי יעינו הוא מקנא שאנשים יסתכלו עלייך?"שאלה ונעמדה מסדרת את שמלתה שישבה עליה פצצה וחיבקה אותי
"כנראה. אני לא מבינה תקטע"אמרתי ושמעתי חריקה חזקה של מכונית
"נדפקת"אמרה אנאל והסתכלתי עליה והיא צחקה
"טלאור עוד שנייה כאן"אמרה ופתחתי את הדלת כדי למצוא את דיימון יוצא מהאוטו עצבני ושילבתי את ידי בכניסה ובדיוק עוד מכונית נכנסה לחנייה וטלאור יצא ממנה
"אחי מה קורה?"שאל טלאור ודיימון הפנה את מבטו אליו
"למה שתיים מהמכוניות שלך כאן?"שאל
"אני נסעתי באחת"אמרתי מרימה את ידי ודיימון החזיר את מבטו אלי
"הוהוו זה נראה כבד"אמר לי טלאור כשעלה במדרגות של הבית
"יש בעיה בלבוש שלי?"שאלתי את טלאור
"את יפה אבל לא הייתי נותן לך לצאת מהבית ככה" אמר לפני שנכנס ונאנחתי מגלגלת את עיניי
"מה אתה רוצה?" שאלתי את דיימון והוא עלה במדרגות ונעמד מולי וסגרתי את הדלת נעמדת
"אתה רוצה להפסיק להיות כזה מעצבן ולהנות איתי או שאתה רוצה שנמשיך לריב?" שאלתי
"את צריכה להתחיל להקשיב לי אמור. כי אני לא אוהב שמעצבנים אותי. ואני לא אוהב ששמים זין על מה שאני אומר" אמר בכעס
"זה הגוף שלי דיימון אני אחליט מה לשים עליו אני אף פעם לא מתלבשת חשוף וזה לא נחשב חשוף זה מסתיר לי הכל ויש רק פס שאפשר לסגור עם השרוכים אז תפסיק לעשות סצנה מזה!" אמרתי בכעס
"אני אביא את האוטו בחזרה מחר אני ישנה אצל אנאל. תודה שהרסת לי את הערב" אמרתי כשלא אמר כלום הרבה זמן ונכנסתי לבית עליתי לחדר של אנאל וסגרתי את הדלת , הורדתי את הנעליים ונשכבתי במיטה שלה והיא נכנסה לחדר וסגרה את הדלת
"מה יש אחותי?"שאלה והתיישבה על המיטה
"אני ישנה אצלך היום"אמרתי בשקט והיא הנהנה
"נצא?"שאלתי אותה
"כן טלאור לוקח כמה דברים ונצא" אמרה והנהנתי בהבנה והיא יצאה ודיימון נכנס ונראה עצבני
"דיימון מזה תתרגע ואל תתחיל עם הצעקות זה בגדים. הכל טוב לא מתים מזה"אמרה ויצאה ונעמדתי מתקדמת לארון שלה ומוציאה פיגמה של גופייה ושורט בצבע אפור עם סמלים של כף יד של כלבים בלבן ושמתי על המיטה שיהיה לי לאחרכך ודיימון רק נשען על המעקה של הדלת ומבטו היה עצבני,
"אתה מתכוון לעמוד שם עוד הרבה?"שאלתי
"תלוי"אמר סופסוף פותח את הפה שלו
"מה הבעיה שלך להקשיב ולהחליף?" שאל בכעס כשהתעלמתי ממנו
"אני לא מתכוונת להתחיל להסביר לך דיימון כי אני לא רוצה לריב איתך אפשר פשוט לסגור את הנושא ותחזור הביתה?"שאלתי והתקדמתי אליו ועברתי אותו יוצאת מהדלת אבל הוא תפס את ידי וסיבב אותי אליו
"תפסיקי לעצבן אותי כבר אני מדבר איתך. את לא הולכת כשאני מדבר איתך."אמר וגלגלתי את עיניי והסתכלתי עליו ועל ידי שהוא אוחז בה
"תוציא עצבים במקום אחר דיימון. נמאס לי"אמרתי והשתחררתי ממנו יורדת למטבח של אנאל ומוציאה כוס מוזגת לי מים מהמתקן מים שהיה לאנאל על השיש.
"את שלי אמור ואני נשבע לך שאם תצאי ככה ומישהו רק יעז להסתכל עלייך אני שובר לו את העצמות"אמר בכעס
"אני אחזיר את המכונית אחרי העבודה אני אגיע ב3 בערך הביתה."אמרתי
"את תבואי איתי הביתה ותישני איתי"אמר דיימון
"לא דיימון זה לא עובד ככה. אתה לא מחליט לי מה אני עושה. ברגע שאני אראה שיש לי סיבה לחזור ולשכוח מכל זה בשנייה הכל ישכח אבל אתה ממשיך לשחק את עצמך הבוס שלי. אתה לא הבוס שלי דיימון אתה חבר שלי תבין את זה, עלי לא מפקדים אני לא אחת מהשומרים שלך, להם תיתן כמה פקודות שאתה רוצה. לי אתה מקשיב דיימון. ככה זה עובד, אני מקשיבה ואתה מקשיב זה לא צד אחד דורש והשני חייב לעשות"אמרתי בכעס
"אני לא רוצה שמישהו יסתכל עלייך ורק המחשבה של אולי היא זונה תעבור לו בראש מה את לא מבינה כאן? אם אני אומר לך להחליף את מחליפה וכאן זה נגמר! עכשיו אני רוצה לראות שתצאי לאנשהו ככה"צעק ויצא מהבית טורק את הדלת. זונה? ככה הוא חושב שאני נראת?
קמתי מהספה ועליתי לחדר האורחים שזה בעצם החדר שלי ונשכבתי במיטה
"יוצאים?"שאלה אנאל כששלחה לי הודעה
"ברור שיוצאים."אמרתי
"סבבה אני למטה" שלחה וקמתי מהמיטה