וכשהשנה תגמר-מה יהיה מאיתנו?
כשתלכי-האם יהיה אותנו?
כשהלב יישבר- תהיה לנו דרך חזרה?
כשיעבור הזמן- נחשוב שזה לא נורא?
זה לא שיר פרידה.
גם לא שיר התחלה.
זה שיר של אמצע כזה, סוג של תפילה.
זה פחד ממה שעתיד לבוא,
זה פחד ממה שלא יבוא,
זאת אהבה מטורפת
והתאהבות שקטה
והפרדוקס הזה שאנחנו,
ואנחנו,
שמהלכות על קווים דקים כבר חצי שנה,
שאוהבות בגלים גדולים כבר חצי שנה,
שכבר חצי שנה.
אז הסגנון ממש שונה לדעתי מרוב מה שעשיתי עד עכשיו...
מה אתםן חושביםות?