העולם שלי

צרחות שקטות עם הקדשה

במבט קדימה,
כשלא תהיי פה יותר,
אני אתגעגע לכל השיחות שלא קיימנו,
לכל השאלות שלא שאלת,
לכל הסיפורים שלא סיפרתי.
הלוואי ויכולתי לספר,
אני יודעת שאת תקשיבי ותחבקי,
כמו שרק את יודעת,
אבל לפעמים אני מרגישה כמו אקדח,
והקנה שלי מלא בסיפורים,
שיפגעו בך אם תשמעי אותם.
אני רואה את השאלות על הפנים שלך,
ואת הדאגה הבלתי פוסקת.
בחיים לא תוכלי לדעת עד כמה אני מעריכה אותך,
את כל הפעמים שדאגת מרחוק,
בהבנה שלא על הכל מדברים.

במבט קדימה,
אמא,
אני מצטערת שלא סיפרתי לך.