העולם שלי

משחק ילדים

לא חשבתי אפילו שכך זה יגמר.
אני בטוחה שגם אתה לא ידעת.
אבל צחוק אחר צחוק ודיבור אחר דיבור,
הבנתי שיש דברים, משחקים שאסור.
יד מושטת, אבל לא לשלום.
פה פתוח פולט גיהנום.
אלוהים לאן עוד אוכל לברוח?
בתוך ביתי, בתוך גופי אני כלואה,
והוא בעל הכח-
לו הסוף והאמצע וההתחלה,
וכמה שניסיתי ואנסה למנוע,
הוא יחליט מתי נגמר,
וברגע של רוע או ברגע של חסד,
כאן עתידי נגזר.
אני אפתח לו את הדלת ואתחנן שיצא,
אך הוא בשלו ימשיך וינסה,
ואין סיבה באמת, אין למה,
יש רק משך הפעולה, יש רק כמה.
אחרי שהלך נעלתי את הדלת,
פעם ועוד פעם ועוד אחת.
אטמתי את החלונות והלכתי מבוהלת,
חזרתי לשלי, חזרתי ללבד.