נ.מ ג'ימין
נכנסתי לבית אחרי בית ספר והוא היה מסודר, נקי ומצוחצח 'אני מניח שקוקי ניקה' העציבה אותי המחשבה שקוקי ניקה, הוא פשוט נהיה העבד של הבית הזה, זה לא מגיע לו.
עליתי לחדרו, ראיתי שהדלת סגורה והבנתי שהוא רוצה להיות לבד, אני וקוקי כבר לא מדברים מאז המקרה ואני כול כך רוצה לסדר את העניינים בינינו, ירדתי בחזרה למטה. מדליק את הגז, שם עליו סיר עם פוקפורן בפנים מחכה שזה יהיה מוכן.
הפוקפורן מוכן, לקחתי פחית קולה והלכתי לסלון, ישבתי על הספה מדליק את הטלוויזיה. הסלון קצת התבלגן מהפוקפורן ומהקולה, באתי לנקות ואז אמא נכנסה, היא הייתה שיכורה.
היא ראתה את המצב הסלון ומיד הדם שלה רתח 'לא זה לא הולך לקרות עוד הפעם' מהר עזבתי הכול ורצתי לאמא, תפסתי אותה לפני שהיא הספיקה לעלות במדרגות "לא אמא דיי, תעזבי אותו בבקשה...אני זה שבלגנתי, אז תעזבי אותו" ודמעות התחילו לזלוג, התחננתי אליה אני לא יכול לראות אותה עושה לו את זה שוב "יאא, ג'ון ג'נקוק למה לא סידרת את הבית?" היא צעקה ולא התייחסה למה שאמרתי, היא דחפה אותי ממנה ועלתה לחדר שלו, קיבלתי מכה חזקה מהקיר ובנתיים היא הספיקה להיכנס לחדר.
מיד התאוששתי מהמכה רץ לחדר של קוקי אבל זה היה מאוחר מדי "ילד חסר תועלת, הומו מסריח למה אימצתי אותך" היא המשיכה להכות אותו יותר חזק והדמעות שוב זרמו, ניסתי לרוץ לעצור אותה אבל הגוף שלי קפא, הוא לא קיבל את הפקודה אז פשוט נעמדתי בפתח החדר בלי אפשרות לזוז.
היא דחפה אותו מהמיטה בחוזקה והתחילה להרביץ לו, היא בעטה לו בצלעות ואני ניסתי לרוץ אבל לא יכולתי, באותו הרגע שנאתי את עצמי כול כך, שנאתי שאני לא מסוגל להגן על קוקי, שאני חתיכת פחדן שפוחד מאימו השיכורה ולא יכל להגן על הבן אדם שסובל הכי הרבה.
קוקי הסתכל עלי ואני עליו, הסתכלתי לו עמוק בעיינים ומה שראיתי זה כלום, המבט היה ריק כאילו אין לו נשמה רק גוף, זה היה נראה שלא אכפת לו לקבל מכות כאילו לא כאב לו, אבל לי זה הכי כאב.
אמא הפסיקה להרביץ לו ואני והוא נשמנו לרווחה, ואז היא חזרה עם חגורה, פה לא יכלתי לשתוק רצתי אליה תפסתי לה את היד ופשוט צעקתי עלייה "אמא לא...דיי תעזבי אותו כבר, את אישה רעה תעזבי אותו" צעקתי עליה עם דמעות אבל זה לא הזיז לה, היא תפסה לי את היד, העיפה אותי מחוץ לחדר ונעלה את הדלת "לא, קוקי לא" שמעתי קולות של חבטות אבל אל שמעתי קולות של צעקות, פה ניכנסתי ללחץ 'רק שלא הרגה אותו, לא רק לא זה' המחשבות על קוקי מת הכניסנ אותי לפאניקה, הלכתי לחדר שלה מחפש את המפתחות של החדרים ומצאתי.
רצתי מהר לחדר של קוקי ופתחתי אותו, חשכו עיני, קוקי היה מלא דם בידיים ופנס בעין הוא היה נראה נורא, הוא חייב בית חולים עכשיו.
אמא באה להרביץ לו שוב, רצתי אלייה תפסתי לה את היד ולוקח את החגורה, ראיתי את קוקי מגלגל את עייניו וזה סימן לעילפון, נערתי אותה והתחלתי להרביץ לה מכות חלשות בגב וגם בבטן "ג'ימין תעזוב אותי, הנה הפסקתי להרביץ להומו" דמי רתח שהיא דיברה אליו ככה בזלזול, אין שום דבר ראה בהומו, הבן שלך הומו, רציתי לצעוק לה את זה אבל אני לא יכול.
היא גררה אותי מהחדר בכוח, הסתכלתי אחורה וראיתי את קוקי מאבד הכרה, הסתובבתי אליו ואז האיום של אימי עצר אותי מלטפל בקוקי "אתה יודע מה יקרה אם תטפל בו?" הסתכלתי עלייה וחיוך ממזרי עלה על שפתיה, אני יודע בדיוק מה יקרה.
היא תרביץ לקוקי עוד ועוד גם כשהוא ישן, היא תאנוס אותו ואז תשלח אותו לכלא נוער, אני לא יכול שזה יקרה קוקי עבר צרות עוד ליפני שאימצנו אותו.
ברגע שאימצנו אותו חייו השתנו לטובה באמת אהבנו אותו, אבא אמא אהבו אותו כאילו הוא הבן שלהם והיינו ממש משפחה, שקוקי נהייה בן 10 הוא אמר להורים שלי שהוא גיי, ההורים שלי התפכו ופה התחיל הסיוט של קוקי.