השנה השישית של הארי התקדמה במהירות כמעט מדהימה.
הוא צפה עם דמבלדור ופרסי בזיכרון נוסף, שהיה שייך הפעם לדמבלדור עצמו. בזיכרון הארי ראה לראשונה את טום רידל הילד, שגדל להיות בריון בבית יתומים מוגלגי.
גריפינדור ניצחו במשחק קווידיץ' נגד סלית'ירין, אלא שאת הניצחון הזה הארי היה מוכן להחליף ברגע; רון והרמיוני רבו, וסירבו אפילו לשהות באותו חדר. הארי קיווה שבמהלך חג המולד העניינים ירגעו קצת, אבל תקוותו התבדתה - האירועים היחידים שהתרחשו במהלך חג המולד היו שיחה עם לופין ומריבה עם סקרימג'ר, שר הקסמים החדש. גם שרשרת הזהב המרכיבה את המילים "רוני-פוני-שלי" שרון קיבל מלבנדר לא שיפרה את המצב במיוחד.
כשהם חזרו להוגוורטס לאחר חופשת החגים, נכונה לתלמידי השנה השישית הפתעה נעימה - שיעורי ההתעתקות עמדו להתחיל. יחד עם השיעורים הרגילים, השיעורים עם דמבלדור ופרסי התחדשו. דמבלדור הראה להארי ופרסי שני זיכרונות נוספים, בהם טום רידל הצעיר הרג את אביו ואת סביו, וסלגהורן, שהיה צעיר אז בחמישים שנה, סירב לספר לטום מהם ההורקרוקסים (שעליהם אפילו הרמיוני לא שמעה, ככה שלהארי לא שמץ של מושג מה הם יכלו להיות). הזיכרון של סלגהורן שונה בגסות של ממש, וכך קיבל הארי לראשונה שיעורי בית; היה עליו להשיג את הזיכרון המקורי, ללא השינויים. הארי לא היה בטוח איך יעשה זאת, ורון והרמיוני בלבלו אותו בעצות השונות שנתנו לו.
במקביל לכל זה, התנהגותו של מאלפוי נעשתה מחשידה יותר ויותר. הוא הפסיק להתרברב כמנהגו, והזחיחות שהפגין ברכבת האקספרס כמו נעלמה והוחלפה בעייפות וחיוורון. הארי פיתח מעין אובססיה בכל הנוגע למאלפוי, וניסה להשגיח עליו בעזרת מפת הקונדסאים. אלא שהיה בילתי אפשרי להשגיח על מאלפוי בין השיעורים, אימוני הקווידיץ' ושיעורי הבית ההולכים ונערמים, כך שהארי נאלץ להסתפק בהצצות חטופות במאלפוי דרך מפת הקונדסאים (לא שההצצות האלו הועילו במיוחד; הארי המתוסכל גילה לא פעם שמאלפוי כלל לא הופיע במפה).
מלבד מאלפוי, הארי ניסה להשגיח גם על פרסי. הארי לא ידע בדיוק להסביר מה היה שונה כל כך בפרסי, אבל היה בו משהו מוזר. אולי זו העובדה שפרסי הוא הנכד של וולדמורט או שהוא נלחם עם נערה אקראית בסמטת דיאגון שגרמו לחשדו של הארי להתעורר כך; לא היה לו ספק שפרסי הוא לא סתם עוד תלמיד רגיל. למרות החשד שהלך ותפח בהארי, לא היה להארי מושג מה פרסי עשוי לרצות. הוא היה משוכנע שפרסי לא עובד עם וולדמורט באותה מידה שבה ידע ששמו הארי. בכל אופן, הארי ניסה לברר מאת פשר ההתנהגות של פרסי כמעט באותה מידה של התלהבות שבה עקב אחרי מאלפוי.
החודשים התקדמו, ויום ההולדת הגרוע בחייו של רון הגיע - חוץ מזה שהוא שתה בטעות שיקוי אהבה שיועד להארי, הוא כמעט מת מהרעלה במשרד של סלגהורן. דבר טוב אחד יצא מיום ההולדת העגום הזה, והוא שרון והרמיוני חזרו לדבר.
במרץ התקיים משחק נוסף של קווידיץ', הפעם נגד הפלפאף. גריפינדור נחלו תבוסה קשה, הקשורה בעיקר לעובדה שמקלאגן חבט בראשו של הארי במחבט קווידיץ'. הארי היה מטיל על מקלאגן קללה, לולא מאדם פומפרי, שהגדירה את זה כ"התרגשות רבה מדי".
בזמן שרון והארי שכבו במרפאה, עלה הארי על פיתרון לבעיית מאלפוי: הוא הטיל על קריצ'ר ודובי לעקוב אחריו ולברר לאן הוא הולך בשעות הארוכות בהן לא הופיע במפה.
כך גילו הארי, רון והרמיוני לאן מאלפוי נעלם - לחדר הנחיצות. בעקבות זה, הארי פיתח הרגל חדש, והעביר שעות על גבי שעות בניסיון להיכנס לחדר ולגלות מה מאלפוי עושה שם.
הרמיוני גינתה את המנהג הזה בכל תוקף, וגם רון התעייף ממנו די מהר. למרות זאת, הארי לא ויתר. הוא המשיך לנסות נוסחים שונים, והתאכזב פעם אחרי פעם כשפתח את עיניו וגילה שמולו עדיין ניצבים רק קיר ותמונה של ברבנס השוטה מנסה לאלף טרולים לבושי חצאיות טוטו.
בדיוק שבוע לאחר שהארי השתחרר מהמרפאה התקיים שיעור נוסף עם דמבלדור ופרסי. היה מביך להודות שהוא לא השיג את הזיכרון האמיתי של סלגהורן. הארי הבטיח לעצמו שמעתה יתאמץ יותר, ואז שלושתם צפו יחד בבקשתו של וולדמורט הצעיר ללמד בהוגוורטס, ובזיכרון נוסף, בו רצח וולדמורט זקנה חביבה אם כי מעט מטופשת בשם חפציבה סמית'.
בסופו של דבר ולאחר מחשבה מעמיקה, הארי החליט שמוטב שיעזר במעט מזל. הוא שתה לגימה קטנה מתוך שיקוי הפליקס פליציס שלו, והשיג את הזיכרון מסלגהורן. הוא הזדרז לחזור לטירה, אלא שגילה שדבמלדור נמצא מחוץ לשטחי הוגוורטס. לכן, כדי לעדכן את דמבלדור בהתפתחויות החדשות, הארי שלח את הדוויג עם מכתב קצר, שבו היה כתוב רק "פרופסור, עשיתי שיעורי בית. שלך, הארי."
הוא היה די בטוח שאדם חיצוני לא יוכל להבין מתוכן המשפט שום דבר מהותי, מלבד אולי זהות השולח.
עכשיו, כל שנותר להארי לעשות זה לחכות לשובו של המנהל.
•●•
את זמנו הפנוי המועט העביר הארי בשיטוט בין דפיו של ספר השיקויים של הנסיך חצוי הדם. הוא גילה בו מספר לחשים, וניסה אותם על אנשים תמימים ברחבי הטירה. אף אחד מהלחשים לא התגלה כמזיק, ורובם התבררו כמשעשעים ותו לא. הארי אפילו מצא בספר השיקויים לחש שימושי למדי, מופליאטו, שמילא את אוזני הסובבים בזמזום מטריד שאפשר להארי, רון והרמיוני לדבר ביניהם בנחת וללא חשש מציתות.
אחד הלחשים שהארי מצא בספר השיקויים של הנסיך היה הסקטומסמפרה. הוא השתוקק לנסות אותו, וחיפש הזדמנות להשתמש בו. למרבה המזל, הזדמנות כזו הגיע ימים ספורים לפני המשחק נגד רייבנקלו.
הארי מצא את עצמו צועד לבדו מחדר המועדון לארוחת הערב, וניצל את המצב על מנת לחפש את מאלפוי ופרסי במפת הקונדסאים. הוא מצא את פרסי יושב באולם הגדול ישב עם טד סטטסון וצ'ארלס וינדזור. הארי הניח לו ועבר לתור בעיניו אחר מאלפוי. לרגע הארי לא מצא אותו, והניח שהוא נמצא בחדר הנחיצות, אלא שלבסוף הארי גילה אותו בחדר שירותים בקומה השישית. הארי כמעט התנגש בחליפת אביר כשראה מי מלווה את מאלפוי; זו היתה לו אחרת מאשר מירטל המייללת.
הארי מיהר במורד מדרגות השיש ואז רץ לאורך הקומה השישית, עד שהגיע אל חדר השירותים. הוא הצמיד את אוזנו אל הדלת, אבל לא הצליח לשמוע כלום.
הארי פתח בזהירות את דלת חדר השירותים, ולעיניו הנדהמות גילה את מאלפוי, שעון על הכיור וראשו מורכן. כל גופו רעד, ומבעד למראה ראה הארי שמאלפוי בוכה - ממש בוכה - ודמעותיו זולגות על פנים חיוורות לתוך הכיור המלוכלך.
"די, די," ניחמה אותו מירטל בקול מלטף. "ספר לי מה קרה.. אני יכולה לעזור.."
"אף אחד לא יכול לעזור לי," אמר מאלפוי בהשתנקות. "אני לא יכול.. לא מסוגל.. זה לא יצליח.. ואם לא אנסה בקרוב.. הוא איים להרוג אותי.."
ואז מאלפוי הרים את מבטו. הוא הציץ במראה, וראה מעל כתפו את הארי מתבונן בו.
מאלפוי הסתובב באחת ושלף את שרביטו. הארי שלף גם הוא את השרביט שלו בתנועה מכנית של רובוט.
הלחש של מאלפוי החמיץ רק במעט את הארי ופוצץ כיור מאחוריו. הארי צעק "לוויקורפוס" ומיהר להתכופף כדי להתחמק מסילון אור צהוב שמאלפוי שיגר משרביטו.
"קרוש - " התחיל מאלפוי לצעוק.
"סקטומסמפרה!" שאג הארי וכיוון את שרביטו על מאלפוי.
סילון האור חתך את האוויר ופגע במאלפוי. הארי הביט באימה וראה את הכישוף פוער, כמו בהילוך איטי, חתך עמוק בחזהו של מאלפוי. מאלפוי שמט את שרביטו, תפס בחזהו המדמם ואז התמוטט לרצפה, מחרחר.
"לא!" אמר הארי, אדרנלין ופאניקה גועשים בדמו. "לא, תעצור, מספיק, די!". הארי היה מודע רק בקושי כשרכן לצידו של מאלפוי וניסה בכוח לעצור את הדימום הנורא.
"רצח! רצח בחדר השירותים!" יללה מירטל בקולי קולות.
"הצילו! עזרה בבקשה!" צעק הארי. הוא כיוון את שרביטו אל מאלפוי וניסה למלמל "התחיא" ללא הועיל; דמו של מאלפוי המשיך להתערבב במים שהציפו את רצפת השיש של השירותים. הארי זרק את השרביט הצידה וניסה, כמו מאלפוי עצמו, לעצור את שטף הדם.
"רצח!" צרחה מירטל. נראה שהיא ממש התמוגגה מהמצב. קול קטן במוחו של הארי חשב לעצמו שאולי היא פיתחה הנאה מסויימת ממקרי רצח בשירותים שלא כוללים אותה, אבל הארי מיהר לדחוף את המחשבה הצידה.
צעדים מהירים נשמעו מהמסדרון, ודלת חדר השירותים נפתחה בטריקה. כל כך הוקל להארי לראות שם אדם נוסף, שאפילו לא היה לו אכפת שהאדם הזה הוא סנייפ.
סנייפ סרק לרגע את החדר בעיניו השחורות הקרות. בלי לבזבז זמן הוא התיישב על ברכיו והחל להעביר את שרביטו לאורך חזהו של מאלפוי.
הארי צפה בתדהמה בגלד נרקם על הפצע. מאלפוי, שעד אותו הרגע תפס בחזהו כמו אדם טובע המנסה לאחוז קרש הצלה, נרגע אט אט. סנייפ כנראה עשה משהו, כי מאלפוי נרדם בשינה מכושפת, וגופו הרפוי עלה וירד בשלווה.
דקות נוספות חלפו, ונראה שסנייפ השתלט על המצב. הארי לא העז לזוז, ואפילו לא חשב על לנסות לברוח משם (כפי שבוודאי היה חושב בכל מצב אחר לנוכח ההבעה הרצחנית על פניו של סנייפ). לבסוף, סנייפ התרומם ונעמד על רגליו.
"את," הוא ציווה והביט במירטל. "לכי לקרוא למדאם פומפרי ולמינרווה, ואז חיזרי לחדר השירותים שלך."
מירטל הנהנה הנהון יחיד וריחפה משם במהירות. הארי שמע אותה זועקת בדרכה החוצה "רצח בחדר השירותים בקומה השישית!".
זה לא שיפר במיוחד את מצב הרוח שלו.
"פוטר," אמר סנייפ. הארי שנא את האופן שבו הוא מתח את המילה, מגלגל אותה על לשונו בהנאה לפני שנתן את פסק הדין. "לא ידעתי שאתה מכיר לחשים אפלים כל כך."
•●•
הארי קיבל עונש, בכל שבת עד סוף השנה. הוא ספג בשתיקה, כמעט בברכה, את ליגלוגיו של סנייפ ואת צעקותיה של פרופסור מקגונגל, ואפילו את גערותיהם ההמומות של רון והרמיוני. הארי רק שמח שפרופסור דמבלדור לא נמצא, כי ידע שלא היה עומד במבט המאוכזב בעיניים הכחולות של המנהל.
השבועות המשיכו לחלוף בקצב מסחרר. הארי המשיך לבדוק בכל ערב את מפת הקונדסאים, ולו רק כדי לראות האם כבר שיחררו את מאלפוי מהמרפאה.
זה בדיוק מה שהארי עשה בזמן בצעד לעבר חדר המועדון בדרכו חזרה מהעונש של סנייפ. השעה היתה כמעט חצות הלילה, ולכן הארי לא הופתע מכך שלא פגש אנשים בדרכו. הוא השגיח בעיניו על הנקודות של פילץ' וגברת נוריס, ועשה עיקוף גדול כדי להימנע מהם. הדבר האחרון שהוא צריך זה עוד עונש.
הארי כבר עמד למחוק את המפה הקסומה מגליל הקלף הישן, כשראה פתאום משהו שהפתיע אותו.
על יד האגם ניצבו שתי נקודות קטנות. אחת מהן היתה הרמיוני גריינג'ר, והשנייה רון וויזלי.
מה שהפתיע את הארי אפילו יותר היו שתי הנקודות האחרות שלכדו את עינו, וניצבו לא רחוק מרון והרמיוני; פרסי ג'קסון ובסי.
מה לכל הרוחות קורה פה?
אני רוצה לתקן פרט קטן - פרסי היה אמור לסיים מזמן את הלימודים בהוגוורטס, אבל בגלל שהוא החסיר את רוב השנה השישית שלו, הוא נאלץ לעשות אותה שוב. זו הסיבה שהוא שנה אחת מעל הארי, ובכל זאת הוא כבר בן 18.
תודה לtahel1234567 שהאירה את תשומת ליבי לבעיה הזו, וככה איפשרה לי לפתור אותה.
בכל מקרה, מקווה שנהניתן מהפרק:)
נ.ב זה היה סבל פרק. לתמצת ספר זה לא כיף.
אגב, השבוע הייתי בקורס כתיבה ההוא שהזכרתי בתחילת החופש, והוא היה פשוט מדהים. אחת החוויות הכי טובות בחיים שלי. אז בגדול עכשיו אני שמחה. וזה סתם דבר שנחמד לי לשתף ב1 וחצי בלילה.