נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

9

חודשיים עברו מאז שפרסי הגיע להוגוורטס. בין אובדן הזיכרון למלחמה בגאיה, הוא שכח כמה עומס לימודי יש שם.
גרובר לא למד בהוגוורטס יותר. איש לא זכר אותו בזכות הערפול, מה שמנע מפרסי התחמקות מתשובה לשאלה למה גרובר לא לומד שם יותר (בגלל שהוא מחליף אל עתיק מהמיתולוגיה היוונית בתור אדון הפרא, אבל כנראה שעדיף לא לספר את זה).
ברור, היו לו חברים נוספים - טדי, אוליביה, ג'רלד, צ'ארלס וברידג'ט, אבל הם היו יותר חבורה כללית מאשר חברים טובים.
חוץ מזה, היתה גם אמברידג'. המכשפה (תרתי משמע), שהזכירה לפרסי צפרדע חולת ורדת, כבר הספיקה להטיל על פרסי שבוע שלם של עונשים בגלל ששאל אותה אם היא לא מרשה להם להשתמש בשרביטים בגלל שהיא עצמה לא יודעת איך להטיל קסמים. במבט לאחור, זה כנראה היה מטופש, אבל להגנתו אפשר לומר שלהאבק בדסלקציה שיעור אחרי שיעור זה קשה.
היא גם בחנה את צוות המורים והעמידה על תנאי את הפרופסור טרלוני, שלימדה גילוי עתידות (פרסי נמנע מללמוד את המקצוע - היו לו מספיק נבואות לכל החיים), ובאופן כללי הרסה את מצב הרוח עם החיוך המתקתק המחליא שלה.
אחר צהריים אחד פרסי ישב בסיפרייה יחד עם טדי וג'רלד (או בקיצור ג'רי) ועבד על חיבור זדוני במיוחד עבור סנייפ, כשהרמיוני ניגשה אליו.
"פרסי?" צייצה. "יש לך רגע?"
"האמת שלא כל כך.." ענה פרסי בזמן שג'רי נעץ בטדי מרפק והחל לצחקק כמו ילדה בת שתיים עשרה. "אנחנו עובדים על חיבור לסנייפ.. זה חשוב?"
הרמיוני קרעה את מבטה מג'רי המצחקק והביטה שוב בפרסי. "זה די חשוב.. למצוא אותך אחר כך או פשוט לומר עכשיו? זה לא יקח הרבה זמן." היא הביטה בו בנחישות, כאילו סירב לקנות ממנה סיכה לאלרג''ה. (למזלו, לא מדובר בזה; הוא קנה ממנה סיכה אחרי שהיא שיגעה אותו קרוב לשבוע).
פרסי נאנח וסגר את הספר. "מה העניין?" שאל.
"טוב, כולנו יודעים שאמברידג' לא באמת מלמדת אותנו שום דבר, ולכן חשבנו שנעשה לנו מין שיעורים משלנו ונלמד את עצמנו קסמים להתגוננות מפני כוחות האופל." היא אמרה. "פשוט אם תרצו, תבואו מחר בהוגסמיד לפונדק ראש החזיר, בסדר?"
האמת, זה נשמע כמו רעיון טוב. אולי הוא יוכל ללמד אנשים גם הגנה עצמית שלא כוללת שרביט, סתם בשביל הכיף.
"בטח," הוא ענה וחייך.
"מעולה, אז נתראה," חייכה הרמיוני והלכה.

שלוש שעות אחר כך, אחרי שפרסי איים להצית את הסיפרייה אם לא יעזבו אותה, חזרו הבנים לחדר המועדון.
בחדר המועדון ישבו אוליביה, ברידג'ט וצ'ארלס ליד האח. כשאוליביה ראתה את טדי, היא קמה מייד ונישקה אותו בלחי, בזמן שצ'ארלס הקפיד להסב מבט (פרסי כנראה פיספס משהו די גדול כשהוא לא היה, כי עכשיו כשחזר טדי ואוליביה היו ביחד וצ'ארלס היה בהתכחשות מוחלטת לגבי זה).
פרסי וג'רי התיישבו בזמן שאוליביה וטדי נעצו מבטים (פרטיים מדי, חשב פרסי) זה בזו.
"הזמינו אותנו היום למין מועדון להתגוננות מפני כוחות האופל," אמר פרסי. "משהו בגלל אמברידג'."
צ'ארלס נחר בבוז. "אישה מטופשת." הוא אמר. הוא הסתבך איתה שלשום כי קנה את שיעורי הבית שלו מתלמידת שביעית שככל הנראה הלשינה עליו.
"מה זאת אומרת מועדון התגוננות מפני כוחות האופל?" שאלה ברידג'ט, שהרימה את מבטה מהספר שלה. בטח עוד רומן גותי מהסוג שהיא תמיד קוראת.
"פשוט נלמד את עצמנו להשתמש בקסמים," ענה ג'רי. "ואם אנחנו רוצים, מחר נלך להוגסמיד לפונדק ראש החזיר ונקבל פרטים."
"ממי נקבל פרטים?" שאלה אוליביה. ידה אחזה בידו של טדי. הקיטצ'יות שהפגינו גרמה לו להתגעגע לאנבת'.
"הרמיוני גריינג'ר היא זאת שפנתה אלינו," ענה פרסי.
"זאת שהיתה בת הזוג של ויקטור קרום בשנה שעברה?" שאלה ברידג'ט בהפתעה.
"הממ. כן, זאת היא," ענה פרסי. במבט לאחור, הוא היה צריך לומר שזו היתה סתם תלמידה מגריפינדור.
ברידג'ט ואוליביה הצמידו מיד פרצופים והחלו להתלחש ביניהן. פרסי הניח שהרמיוני לא אהובה עליהן במיוחד.
"היא חברה של פוטר, לא?" שאל צ'ארלס.
"כן, אתה צודק," ענה טדי.
חבריו החלו לרכל כמעט מייד על פוטר והרמיוני. הרשים את פרסי לראות כמה הם מסוגלים לדבר בלי לחדש אחד לשני שום דבר. לא היה לו אכפת מהדיון, לכן הוא פשוט אמר להם לילה טוב ועלה לישון.

בדרך כלל הוא לא חלם חלומות-חצויים בהוגוורטס, אולי בגלל הקסם שבמקום. הלילה הוא חלם. החלום התחיל כמו חלומות רבים אחרים - הוא ישב יחד עם אנבת' על המזח במחנה החצויים כשרוח חזקה משכה את שניהם פנימה, לתוך המים שהפכו לפתע שחורים.
ופתאום הם עמדו בטרטרוס, גדודים של מפלצות רוחשים לפניהם וטרטרוס עצמו מביט בהם בפניו המתערבלות. "לא תוכלו להביס אותי, כשם שלא תוכלו להביס את האדמה," הוא אמר להם.
אנבת' צעדה קדימה. "אם ככה זה אפשרי," היא אמרה בקול בטוח. "את האדמה כבר הבסנו." זה לא קרה במציאות, כמובן, אבל זה היה רק חלום.
וכאן סטה החלום ממסלולו הרגיל - במקום שטרטרוס ישאב את אנבת' בשאגה מצמררת, העולם התערפל והוא מצא את עצמו יושב בחדר חמים, עם אח דלוקה וכמה כורסאות נוחות למראה על ידה. ניחוחות נעימים ריחפו באוויר, ופרסי התנמנם. איפשהו במוחו המנומנם עלתה השאלה של איך קרה שהוא התעייף בתוך חלום, אבל המחשבה נעלמה בערפול המתוק של השינה.
כמעט בניגוד לאווירה הנעימה של החדר, ישב קוסם לבוש שחורים על אחת הכורסאות. הוא היה קירח, חיוור מאוד ובעל עיניים אדומות. לא היה לו אף, אלא שני חריצים כמו לנחש. הוא ליטף שרביט באצבעות ארוכות ונראה מהורהר.
פרסי לא היה בטוח מי האיש, אבל הניח בינו לבין עצמו שעדיף לא להפריע לו. אנשי-נחש בדרך כלל לא אוהבים שמפריעים להם כשהם בוהים באח. בדיוק כשפרסי החליט לצאת מהחדר ולהתרחק מהמקום בשקט, האיש פנה אליו.
"אני חייב להודות שאתה הפתעה משמחת," אמר הגבר. קולו היה מהורהר, כאילו ניסה להחליט אם פרסי באמת הפתעה משמחת או יותר הפתעה בכיוון של לרצוח-בייסורים-נוראיים-בהנאה-מרושעת.
"אה, איזה יופי," ענה פרסי. ללא ספק, עדיף לו להתרחק מהאיש, במיוחד כי גבר אצלו החשד לגבי זהותו.
האיש פנה להביט בו. "אתה לא דומה לי," פסק לבסוף. "חבל שהמורשת שלך לא טהורה יותר.. אבל אם אתה כבר כאן, תוכל לעזור לי."
כן, זה היה ללא ספק זה-שאין-לנקוב-בשמו. סבא שלו. מה הוא רוצה ממנו? פרסי לא ידע, אבל הוא כבר מזמן החליט שאין לו שום עניין בסבים המרושעים שלו.
"הי, תשמע, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני, אבל בוא נדלג לחלק שבו אני מסרב ואנחנו נלחמים, בסדר?" אמר פרסי. הוא החל לשלוף את אנקלוסמוס, ואז נעצר. מול קוסם עדיף שרביט, הוא חשב והוציא מכיסו את השרביט שלו.
זה-שאין-לנקוב-בשמו חייך בשעשוע.
"למה שאני אלחם בך? אני צריך אותך בחיים. יבוא יום ועוד תתחנן לגאולת המוות שקרב יכול להציע." הוא אמר. הביטחון בקולו הכעיס את פרסי.
"כן, בטח," הוא ענה. "ובאותו היום אני גם ארצה שטלקין יאכל אותי."
זה-שאין-לנקוב-בשמו הביט בו בסקרנות, ופרסי התעורר במיטתו.
זה מה שדמבלדור הזהיר אותו מפניו? טוב, אם זה זה-שאין-לנקוב-בשמו, הוא בכלל לא כזה נורא. סתם זקן שמדבר. שינסו להתמודד עם קרונוס לפני שהם קוראים לו מפחיד.
השמש כבר התחילה לזרוח, ולכן פרסי החליט שלא לנסות לחזור לישון אלא להתאמן קצת. אימון של כושר, כמובן. לא של חרב. בפעם האחרונה שהוא התאמן בחרב בהוגוורטס הוא כמעט שיפד גמדון בית מסכן שרק ניסה לפנות את הזבל.

כמה שעות אחר כך, כשכולם כבר היו מאורגנים ואחרי ארוחת בוקר, צעדו פרסי, ג'רי, צ'ארלס, ברידג'ט, טדי ואוליביה אל כיוון הוגסמיד.
"קדימה לראש החזיר," אמר צ'ארלס.

סורי שלא העלתי איזה נצח.. אבל נחשו מה? שבוע הבא יש מבחן במתמטיקה, ובהיותי חננה למופת למבחן הזה אני צריכה לחרוש (כמובן). קיצור מקווה שנהנתם מהפרק:-)