נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

10

הפרק מוקדש לgallerysggfm:-)

בוקר היציאה להוגסמיד היה בהיר ורוח קלילה נשבה. מייד כשסיימו את ארוחת הבוקר הארי, רון והרמיוני הסתדרו בתור מול פילץ', שבדק את השמות ברשימה ארוכה של תלמידים שקיבלו אישור לבקר בכפר.
אחרי שעברו את הבדיקה, שכללה מקל פולשני למדי, צעדו הארי, רון והרמיוני אל הכפר בשתיקה, בעוד הרמיוני שקועה במחשבות.
"לאן אנחנו הולכים?" שבר לבסוף רון את השתיקה.
"אמרתי לאחרים לפגוש אותנו בראש החזיר, אתם יודעים, הפונדק שלא נמצא ברחוב הראשי. אני חושבת שזה מקום קצת.. איך להגיד.. בעייתי. אבל תלמידים אחרים לא מרבים להגיע לשם, אז אני לא חושבת שיאזינו לשיחה שלנו." אמרה הרמיוני שהקיצה מהרהוריה.
הם המשיכו לאורך הרחוב הראשי, חלפו על פני חנות התעלולים של זונקו (הם לא הופתעו לראות שם את פרד, ג'ורג' ולי ג'ורדן) ובית הדואר, ואז פנו ברחוב קטן וצדדי שבקצהו פונדק קטן. שלט עץ נתלה מזרוע מחלידה מעל הדלת, שעליו צוייר ראש כרות של חזיר בר המטיף דם על מפה לבנה שבה הוא עטוף. שלושתם עמדו בחוץ בהיסוס.
"נו, תיכנסו," אמרה הרמיוני במתיחות מסוימת. הארי נכנס ראשון.
המקום לא דמה כלל לשלושת המטאטאים. אם במסבאה הגדולה שררה אווירה של חום מצוחצח וניקיון, ראש החזיר היה עלוב, מטונף מאוד והדיף ריח של דיר עיזים. החלונות היו מכוסים שכבה כה עבה של טינופת עד שאור היום כמעט ולא חדר פנימה דרכם, והמקום הואר בעזרת נרות.
נראה שהסתרת פנים היתה בגדר אופנה בראש החזיר; ליד הדלפק ישב גבר שראשו עטוף כולו תחבושות אפורות מלכלוך, ושתי דמויות עטויות ברדסים ישבו בשולחן צמוד לאחד החלונות. בפינה אפלולית ישבה מכשפה עטוית רעלה שחורה ועבה, שכיסתה את פניה והשתפלה עד לאצבעות רגליה.
"יש לי הרגשה לא טובה פה, הרמיוני," מילמל הארי כשחצו את המסבאה. "עלה על דעתך שאולי זאת אמברידג' מסתתרת שם?" הוא כיוון את דבריו למכשפה ברעלה.
הרמיוני שלחה מבט ובחנה את הדמות.
"אמברידג' יותר נמוכה מהאישה הזאת," היא אמרה בשקט. "וחוץ מזה, גם אם אמברידג' באמת היתה פה, היא לא תוכל לעשות לנו כלום. בדקתי פעמיים ואפילו שאלתי את פרופסור פליטיק אם מותר לתלמידים להכנס לראש החזיר. הוא אמר שכן, רק המליץ בחום שנביא כוסות משלנו. גם בדקתי את כל הכללים הכתובים לגבי קבוצות לימוד, וזה בפירוש מותר. מה שכן, לא נראה לי חכם שנבליט את מה שאנחנו עושים."
"לא," העיר רון. "במיוחד לאור העובדה שמה שאת מתכננת הוא לא בדיוק קבוצה להכנת שיעורים.."
המוזג הגיח מהחדר האחורי וניגש אליהם. הוא היה גבוה ורזה, ונראה להארי מעט מוכר.
"מה?" הוא נהם.
"שלושה בקבוקי בירצפת, בבקשה," אמר רון.
האיש הושיט יד מאחורי הדלפק ושלף שלושה בקבוקים מאובקים מאוד ומלוכלכים מאוד, שאותם הניח על הדלפק.
"שישה חרמשים," אמר.
"אני אשלם," מיהר הארי לנדב ומסר את מטבעות הכסף. עיניו של המוזג סקרו כעת את הארי ונחו לחלקיק שנייה על צלקתו. אז פנה והפקיד את הכסף בתקופת עץ עתיקה עם מגירה שנפתחה מעצמה לקבלת הכסף. הארי, רון והרמיוני ניגשו אל השולחן הרחוק ביותר מהדלפק והתיישבו.
"הם אמורים להגיע ממש בכל רגע.." אמרה הרמיוני והציצה בשעונה.
הם ישבו בעצבנות, ובדיוק כשהארי עמד להציע שיוותרו על המפגש וילכו, נפתחה הדלת וקבוצת תלמידים הסתערה פנימה.
ראשון נכנס נוויל יחד עם דין ולבנדר, ובעיקבותיהם פרוואתי ופדמה פאטיל, יחד עם (בטנו של הארי עשתה סלטה) צ'ו ואחת החברות המצחקקות שלה. אחריהן (לבדה, ובמבט סהרורי כל כך עד שהיה אפשר לחשוב ששוטטה פנימה בטעות) נכנסה לונה לאבגוד, ואז קייטי בל, אליסיה ספינט, אנג'לינה ג'ונסון, האחים לבית קריווי, ארני מקמילן, ג'סטין פינץ'-פלצ'לי, חנה אבוט, תלמידה עם צמה ארוכה שהארי לא ידע את שמה, שלושה תלמידים מרייבנקלו שהארי זיהה כאנתוני גולדשטיין, מייקל קורנר וטרי בוט. גם ג'יני הגיעה, ומיד אחריה תלמיד גבוה ורזה שהיה אחד השחקנים בקבוצת הקווידיץ' של הפלפאף, ופרד, ג'ורג' ולי ג'ורדן (שלושתם החזיקו שקיות גדולות שמתוכן הציצו מכשירים נבזיים למראה). לסיום, נכנסו חבורה של תלמידים מהפלפאף, שהארי זיהה כחבריו של פרסי (פרסי עצמו נכנס אחרון, חצי סוחב בהבעה סובלת בחור משונה).
"את הזמנת את כולם?" שאל הארי בצרידות.
"כן, טוב, הרעיון התקבל די טוב," אמרה הרמיוני בשמחה.
המוזג קפא באמצע ניגוב כוס במטלית כה מטונפת עד שנראתה כאילו מעולם לא כיבסו אותה. הארי תהה אם הוא אי פעם ראה את הפונדק שלו מלא כל כך.
"היי," אמר פרד שהגיע לדלפק ראשון וספר במהירות את הנוכחים. "אפשר לקבל בבקשה.. 31 בקבוקי בירצפת?"
המוזג נעץ בו מבט כועס לרגע, ואז השליך הצידה את המטלית והתחיל להעביר להם בקבוקים מאובקים ממדף מתחת לדלפק.
"לרוויה," אמר פרד וחילק בקבוקים לכולם. "תביאו כסף, אנשים, אין לי מספיק בשביל כל זה.."
הארי הביט בתדהמה בשלל התלמידים שישבו בפונדק ופיטפטו וניסה להבין בשביל מה הגיעו.
הרמיוני כיחכחה בגרונה והפטפטת נרגעה מעט.
"אה," היא אמרה בקול גבוה מהרגיל. "טוב.. אמ.. שלום."
נוויל חייך אליה חיוך מעודד והיא המשיכה.
"טוב.. אממ.. טוב, אתם יודעים מה אתם עושים פה. כלומר, הארי העלה רעיון, זאת אומרת - " הארי שלח בה מבט מתריע, "אני העלתי רעיון - שאולי יהיה טוב אם אנשים שרוצים ללמוד התגוננות מפני כוחות האופל - ואני מתכוונת ממש ללמוד, לא השטויות האלה שאמברידג' עושה איתנו - " (בשלב הזה קולה של הרמיוני נעשה בטוח הרבה יותר) "כי אי אפשר לקרוא לזה התגוננות מפני כוחות האופל. לכן חשבתי שזה יהיה רעיון טוב אם ניקח את העניינים לידיים שלנו."
היא היססה לרגע והגניבה מבט אל הארי. "הכוונה שלי היא שנלמד איך להגן על עצמנו כמו שצריך, לא רק בתיאוריה, אלא את הכשפים האמיתיים. אני רוצה שנהיה מתורגלים היטב בהתגוננות, כי.. כי.." היא נשמה עמוק והמשיכה, "כי הלורד וולדמורט חזר."
התגובה היתה מיידית וצפויה. חברתה של צ'ו צווחה ושפכה על עצמה בירצפת, טרי בוט התכווץ, פדמה פאטיל רעדה בחלחלה ונוויל פלט קריאה משונה שניסה להסוות כשיעול. פרסי הרים את ראשו מחברו (ברצינות, מה הסיפור שלו? יש לו בעיות או משהו כזה?) ונראה עינייני, ופרד וג'ורג' מחאו כפיים בתגובה לנאום הקטן של הרמיוני.
"איפה ההוכחה שאתם יודעים מי חזר?" שאלה אחת מהחברות של פרסי, שישבה צמוד לנער גבוה ששיערו שחור.
"קודם כל, דמבלדור מאמין בזה - " פתחה הרמיוני.
"את מתכוונת שדמבלדור מאמין לו," אמר התלמיד בעל השיער השחור והחווה בראשו לכיוון הארי. שחקן הקווידיץ' של הפלפאף הינהן במרץ.
"ומי אתה?" שאלה רון, לא במיוחד בנימוס.
"טד סטטסון," אמר התלמיד, "ונראה לי שיש לנו זכות לדעת על סמך מה בדיוק הוא טוען שאתם-יודעים-מי חזר."
על פניו של פרסי היתה הבעה מיואשת, כאילו הוא שואל ברצינות אחי?
"תראה," ענתה הרמיוני. "לא זימנו את הפגישה הזאת כדי לעסוק ב-"
"זה בסדר, הרמיוני," קטע אותה הארי. עכשיו הוא הבין מדוע הופיעו שם כל כך הרבה תלמידים - הם הגיעו בתקווה לשמוע את הסיפור של הארי מכלי ראשון.
"על סמך מה אני טוען שאתה-יודע-מי חזר?" הוא אמר, והביט לטד בעיניים. "כי ראיתי אותו. אבל דמבלדור כבר סיפר בשנה שעברה לכל התלמידים בדיוק מה קרה, ואם לא האמנת לו אז לא תאמין לי גם עכשיו, ואני לא מתכוון לבזבז את אחר הצהריים שלי בניסיון מיותר לשכנע אותך שאני צודק."
"כל מה שדמבלדור סיפר לנו בשנה שעברה הוא שסדריק נרצח על ידי זה שאין לנקוב בשמו, ושאתה הבאת את הגופה שלו בחזרה להוגוורטס. הוא לא נכנס לפרטים, והוא לא סיפר לנו בדיוק איך רצחו את דיגורי. אני חושב שכולנו רוצים לשמוע - " אמר השחקן של הפלפאף, שנקטע ברעש שנשמע מאחת המכונות האכזריות למראה של פרד, שהחזיק אותה עכשיו באיום.
התלמידה שישבה צמוד לטד פתחה את פיה לומר משהו נוסף, אבל פרסי קטע אותה.
"מספיק כבר," הוא אמר ברוגז. "וולדמורט חזר אם זה מה שדמבלדור אומר, אז פשוט תהיו בשקט ותנו להרמיוני לדבר."
"בסדר," אמרה הרמיוני בקול מלא הקלה. "בסדר.. אז כמו שהתחלתי להגיד.. אם אנחנו רוצים ללמוד התגוננות, אנחנו חייבים לקבוע איך נעשה את זה, באיזו תדירות ניפגש ואיפה נקיים את המפגשים."
"אסור שזה יפול על אימוני הקווידיץ' שלנו," אמרה אנג'לינה.
"נכון," אמרה צ'ו. "וגם לא שלנו."
"וגם לא שלנו," הוסיף השחקן מהפלפאף.
"אני בטוחה שנוכל למצוא ערב שיתאים לכולם," אמרה הרמיוני בקוצר רוח. "אבל אתם יודעים, זה עיניין די חשוב. אנחנו מדברים על איך להתגוננן מפני אוכלי המוות של זה-שאין-לנקוב-בשמו."
"מי יעביר את השיעורים?" שאלה לונה. הארי הופתע שהיא בכלל עקבה אחרי הדיון, בהתחשב בעיתון שהיה פתוח על ברכיה והבעתה הסהרורית.
"טוב, אני חושבת שדי ברור שהארי," אמרה הרמיוני באותו הזמן שפרסי אמר "אם צריך, אני יכול להעביר אותם."
הקבוצה הביטה בו בהפתעה והוא משך בכתפיו. "זאת רק הצעה, אבל אני יכול ללמד התגוננות במקרים שבהם אין שרביט," הוא אמר.
"האמת שזה רעיון מצוין," אמרה הרמיוני. "אז הארי ילמד התגוננות בעזרת שרביט ופרסי ילמד התגוננות ללא שרביט. למישהו יש רעיון איפה נקיים את המפגשים?"
איש לא ענה, והרמיוני החליטה להמשיך.
"טוב, אז לגבי זה כבר נעדכן אתכם. נראה לי שהכי טוב להפגש פעם בשבוע, כי פחות מזה לא יהיה פרקטי. וכן, כבר שמענו על הקווידיץ'," היא אמרה כשאנג'לינה פתחה את פיה כדי לדבר.
הרמיוני חיטטה בתיקה ושלפה קלף ועט נוצה, ואז היססה, כאילו היא משנסת מותניים לקראת מה שיש לה להגיד.
"אני חושבת שכולם צריכים לכתוב את השם שלהם, רק כדי שנדע מי היו פה היום. אבל חוץ מזה אני חושבת גם שכולנו צריכים להסכים לא לפרסם את מה שאנחנו מתכוונים לעשות. אז אם אתם חותמים, אתם מסכימים לא לגלות לאמברידג' או לאף אחד אחר מה אנחנו עושים פה."
היא כתבה את שמה ואז העבירה את הקלף לנוויל שחתם ללא היסוס. הארי הבחין שכמה מהנוכחים לא נראים בדיוק מאושרים להוסיף את שמם לרשימה.
"אה," אמר השחקן מהפלפאף ולא לקח את הרשימה שג'ורג' ניסה להעביר לו. "טוב.. אני בטוח שארני ידאג לעדכן אותי מתי הפגישה הקרובה.."
גם ארני נראה מהוסס לגבי חתימת שמו על הדף.
"בעצם, אנחנו מדריכים," הוא התפרץ. "ואם ימצאו את הרשימה הזאת.. אני מתכוון להגיד.. אתם אמרתם בעצמכם, אם אמברידג' תגלה.."
"אתה באמת מאמין שאני אתן לרשימה הזאת להתגלגל ככה סתם?" שאלה הרמיוני בעצבנות.
אחרי זה איש לא התנגד לחתום את שמו, אפילו לא טד או חברתו, אם כי הארי ראה אותם מביטים בפרסי ברוגז לפני שחתמו.
"טוב, השעון מתקתק," אמר פרד וקם על רגליו במרץ. "ג'ורג', לי ואני צריכים לרכוש כמה מוצרים מטבע רגיש, נראה את כולכם בהמשך."
הפונדק התרוקן מהר מאוד מכל האחרים. צ'ו השתהתה מאוד בסגירת אבזם התיק שלה לפני שיצאה מדלת הפונדק אחרי חברתה קצרת הרוח.
"בסך הכל אני חושבת שהלך די טוב," אמרה הרמיוני בשמחה.
"איך בכלל הגעת לטד סטטסון הזה? או לשחקן ההוא של הפלפאף?" שאל רון.
"לזכריה סמית', אתה מתכוון? הוא שמע אותי כשהזמנתי את ארני ונראה די להוט להצטרף. ואני חושבת שהטד הזה הוא חבר של פרסי ולכן הוא הגיע.. אבל כמה שיותר מצטרפים אלינו - ככה יותר טוב. אוי, אתם יודעים מה שכחנו? לא נתנו שם לקבוצה.." הרמיוני נראתה די מאוכזבת מהעניין, ורון הזדרז להעביר נושא.
"רוצים שנלך לדובשניירה?" שאל בהתלהבות. "או לצריף המצווח?"