נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

11

הפרק מוקדש לdinadoon:-)
זה לא קשור לשום דבר, אבל אם אתן רוצות אפליקציה מעולה שעוזרת בכתיבה של ספרים - fabula. זה כזה נוצה על רקע ורוד, וזאת אפליקצייה שממש מסדרת לך הכל - דמויות, סדר עלילתי, מה את רוצה או לא רוצה להכניס לסיפור.. קיצור ממש ממליצה! (סורי שחפרתי, תהנו יקירותיי)

חודש נובמבר הגיע, ויחד איתו פתיחת העונה של משחקי הקווידיץ'. כל תלמידי הוגוורטס הרגישו במתיחות שבין הבתים לקראת המשחק, בין אם בזכות עומס שיעורי הבית שפחת ("יש לכולם מספיק מה לעשות," אמרה פרופסור מקגונגל באדיבות), ובין אם בגלל שלפחות פעם ביום אחד משחקני הקבוצות נאלץ לרוץ למרפאה אחרי שהוטלה עליו קללה.
את המשחק עצמו פרסי פיספס כי הוא נרדם בטעות בסיפרייה, אבל שמע את התוצאות - גריפינדור ניצחה, אבל הארי והתאומים וויזלי הושעו מהקבוצה עד להודעה חדשה. חוץ מזה, באותו ערב האגריד חזר. פרסי וצ'ארלס הגיעו לבקר אותו, וגילו לתדהמתם שהוא נראה כאילו שימש שק איגרוף לטרול.
"מה קרה לך?" שאל צ'ארלס בתדהמה. "נפלתי," ענה לו האגריד בקצרה והעביר נושא.
תוך פחות מיומיים אמברידג' כבר העמידה את האגריד בתקופת מבחן, החלטה שגררה אחריה שמחה לאיד מצד תלמידי סלית'רין וכעס רב מצד תלמידי גריפינדור.
בערב הפגישה האחרונה של צ''ד לפני חופשת חג המולד, צעד פרסי בחזרה אל המועדון, כשפתאום הוא שמע רעש חזק. נשמע היה כאילו משהו נפל, וקול ציחקוק נשמע מייד אחר כך.
פרסי קפא במקום. כמעט ואין מפלצות בהוגוורטס (אם כלבים בעלי שלושה ראשים ועכבישים ענקיים לא נחשבים), אבל כדאי לבדוק את זה ליתר ביטחון.
פרסי שלף את אנקלוסמוס והתחיל לצעוד לכיוון מקור הרעשים. הוא שמע בראשו את אנבת' כועסת על הפזיזות שלו, והמשיך להתקדם בחיוך קטן.
ככל שפרסי התקרב למקור הרעש, ריח מוזר התחזק באוויר. הצחקוק המשונה התגבר, ונשמע לפרסי שהוא מוכר לו מאיזושהי סיבה.
פרסי נכנס אל הכיתה שממנה נדף הריח המוזר, וגילה את ג'רי שוכב על הרצפה. העיניים שלו היו אדומות, ולידו היה מזרק ששאריות חומר שחור דמוי זפת דבוקות בו. פרסי עמד וניסה להבין מה הוא רואה.
ג'רי שכב על הרצפה וניהל שיחה עם דמויות דמיוניות. הוא פלירטט עם האוויר במיומנות שלא היתה מביישת את בני אפרודיטה.
"אוי," אמר פרסי, בעיקר לעצמו. הוא ניגש אל ג'רי ורכן אליו.
"הי, אחי, אתה איתנו?" הוא שאל. ג'רי ציחקק בתגובה. פרסי תפס אותו והרים, משתדל להתעלם מהריח שדבק לבגדיו. ג'רי התחיל להאבק, ועיניו הצטמצמו בכעס.
"לאאא.." הוא נאנח תוך ניסיון להתחמק מאחיזתו של פרסי. "תשחרר אותי.." הוא מילמל.
פרסי ניסה להחליט לאן יפנה. הבחירה ההגיונית היתה כמובן המרפאה, אבל היתה לו תחושה חזקה שהוא צריך ללכת למשרד של דמבלדור. הוא החליט לסמוך על אינטואיצית החצויים שלו וללכת אל המשרד של דמבלדור.
מהר מאוד הוא הגיע אל גרגול האבן ששמר על הפתח למשרד של דמבלדור, אבל שם הוא נתקע. הוא לא ידע את הסיסמה.
מה היא היתה בפעם הקודמת שהגיע לכאן, כשפוצץ אסלה? צפרדעי שוקולד, הוא נזכר.
"חלזונות מרמלדה," הוא ניסה לנחש. "סוכריות ברטי בוטס. אננס מסוכר. עוגיות דלעת. עוגות קדרה. סוכריות רחף." למזלו, הגרגול קם לתחייה וזז הצידה לפני שנאלץ לדקלם כל ממתק-קוסמים שהוא זוכר.
הוא התחיל לטפס במדרגות, משימה קשה למדי בהתחשב בעובדה שהוא סחב עליו בחור מגודל שהרביץ לו.
סוף סוף הוא הגיע למעלה, ובדיוק כשעמד לנקוש בדלת הוא שמע קולות שיחה מתוך החדר. הוא נעצר לרגע כדי לוודא שהוא לא מפריע לשיחה חשובה.
"איך ראית את זה?" קולו של דמבלדור אמר בשקט.
"טוב... אני לא יודע," אמר קול מעט נרגז שפרסי זיהה ששייך.. להארי? "בתוך הראש שלי, אני מניח - "
"לא הבנת אותי נכון," אמר דמבלדור, עדיין בשקט. "זאת אומרת.. האם אתה זוכר היכן ניצבת כשראית את התקיפה? לדוגמה, האם עמדת ליד הקורבן, או התבוננת על התמונה מלמעלה?"
היתה תקיפה? גוש התחיל לטפס במעלה גרונו של פרסי. מישהו נפגע? והארי היה עד איכשהו?
"אני הייתי הנחש," הארי אמר בקול נדהם אחרי רגע קצר של שקט. "ראיתי הכל דרך העיניים של הנחש..."
השתררה בחדר דממה ארוכה, ולרגע פרסי שקל ברצינות את האפשרות שהתוקף - נחש? - נכנס לחדר כדי לסיים את מה שניסה להתחיל, והאם כדאי לו להכנס לחדר כדי להציל את המצב.
"האם ארתור נפצע באופן קשה?" שאל דמבלדור לבסוף בקול חדש וחמור הרבה יותר.
"כן," אמר הארי בהדגשה.
"אברארד?" אמר דמבלדור. "דיליס?"
כמה אנשים יש במשרד? פרסי לא זכר שהוא גדול במיוחד.
"הקשבתם?" דמבלדור שאל.
"כמובן," ענה קולה של אישה מבוגרת.
"יש לו שיער אדמוני והוא מרכיב משקפיים," אמר דמבלדור. "אברארד, אתה תצטרך להזעיק עזרה, ולוודא שימצאו את האנשים הנכונים - "
דמבלדור הפסיק לרגע ואז המשיך. "אברארד ודיליס היו שניים מהמנהלים הידועים ביותר של הוגוורטס," הוא אמר. "שניהם זכו לכך שדיוקנאותיהם יתלו במוסדות חשובים אחרים בעולם הקוסמים. הואיל והם חופשיים לנוע בין הדיוקנאות שלהם, הם יכולים לספר לנו מה קורה במקומות אחרים.." הסביר דמבלדור לנוכחים בחדר.
ג'רי פלט מילמול והחל לגרד את בטנו, ופרסי נאלץ לסתום את פיו בכוח כדי שיהיה בשקט.
"אבל אדון וויזלי יכול להיות בכל מקום!" אמר הארי.
אם, ככה, אדון וויזלי הוא זה שהותקף? על ידי נחש? במקום שהוא לא הוגוורטס, ובכל זאת הארי ידע את זה?
פרסי שמח שוב על שהוא לא לומד גילוי עתידות. יש לו מספיק על הראש גם בלי שיראה התקפות אקראיות על אנשים שקרובים אליו, וזה נשמע כמו משהו שלומדים במקצוע המשונה הזה.
"שבו בבקשה, שלושתכם," התעלם ממנו דמבלדור. "ייתכן שאברארד ודיליס לא יחזרו בדקות הקרובות.. פרופסור מקגונגל, אם תוכלי להביא לכאן כמה כיסאות נוספים.."
קולות חבטה נשמעו, ופרסי הניח שפרופסור מקגונגל זימנה כיסאות לנוכחים - הארי, פרופסור מקגונגל והאנשים שדיברו קודם.
נשמעו מתוך החדר מלמולים ונקישות, ופרסי הצטער שאין חור למפתח שדרכו יוכל להציץ. כמה נוח זה היה אם הוא יוכל פשוט לעבור בדלתות כמו המכשפה מהסרט אמיצה. או אם היה יכול פשוט לקדוח לעצמו חור בדלת כמו שליאו היה עושה.. איך אנבת' היתה נכנסת לחדר בלי שישימו לב אליה?
אנבת'.. כמה זמן הוא לא ראה אותה. הוא התגעגע אליה, וניסה לחשב כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שראה אותה. לא יכול להיות שיותר מארבעה חודשים, נכון?
"דמבלדור!'' נשמע קול מהחדר שקטע את הרהוריו.
"צעקתי עד שמישהו בא בריצה, אמרתי ששמעתי איזו תנועה למטה - הם לא ידעו אם להאמין לי, אבל ירדו לבדוק - אתה יודע שאין תמונות בקומה ההיא ואין מאיפה לצפות. בכל אופן, כמה דקות אחר כך הם נשאו אותו משם על הידיים. הוא לא נראה טוב, כולו מכוסה דם, רצתי אל הדיוקן של אלפרידה קראג כדי לראות אותו בדרך החוצה - " אמר הקול בהתרגשות.
"טוב מאוד," קטע אותו דמבלדור, "אם כך יש להניח שדיליס ראתה אותו מובל פנימה - "
"כן," נשמע קולה המתנשף של האישה המבוגרת שדיברה קודם. "לקחו אותו לבית של הקדוש מנגו, דמבלדור.. נשאו אותו על פני התמונה שלי.. מצבו נראה רע.."
"תודה," אמר דמבלדור. "מינרווה, אני צריך שתיגשי להעיר את שאר ילדי משפחת וויזלי.."
"כמובן," אמרה הפרופסור מקגונגל. לחרדתו של פרסי, צעדים נשמעו. הם הלכו והתקרבו אל הדלת. למזלו, כמו באורח קסם, פרסי הבחין פתאום בשקע קטן בקיר. הוא מיהר לדחוף אליו את ג'רי ואז ניסה להידחק לשם בעצמו. הדלת נפתחה, והצעדים התרחקו עכשיו לכיוון המדרגות. פרסי נשף בהקלה.
"פיניאס," אמר דמבלדור. "אני שוב צריך לבקש ממך לבקר בדיוקן השני שלך, יש לי הודעה להעביר."
"לבקר בדיוקן השני שלי?" שאל קול מאנפף שפרסי הכיר. "הו לא, דמבלדור, אני עייף מדי הלילה.."
קריאות תדהמה נשמעו ברחבי החדר.
"זוהי הפרת פקודה, כבוד המנהל!" שאג אחד מהקולות. "הוא מזניח את חובותיו!"
"אנחנו מחויבים מפאת כבודנו לשרת את המנהל הנוכחי של הוגוורטס!" קרא קול אחר. "תתבייש לך, פיניאס!"
"שאנסה לשכנע אותו, דמבלדור?" נשמע קול נשי ומעט זדוני.
"אוי, נו, טוב," נאנח פיניאס. "אם כי בהחלט ייתכן שהוא כבר השמיד את התמונה שלי, כמו שעשה לרוב המשפחה.."
בבת אחת פרסי נזכר איפה שמע קודם את הקול הזה. - בחדר שבו ישן כשהתארח בביתו של סיריוס בלק. זה הקול שצחק בליגלוג בלילה השני שלו בבית.*
"אני מטיל עליך למסור לסיריוס שארתור וויזלי נפצע אנושות, ושאשתו של וויזלי, ילדיו והארי פוטר יגיעו לביתו בתוך זמן קצר. זה מובן?'' אמר דמבלדור.
"כן, כן, ברור," אמר פיניאס. "אני אצא לי לדרכי עכשיו.."
זמן קצר אחר כך הגיעו פרד, ג'ורג' וג'יני. אחרי מעט ויכוחים, הם הסכימו ללכת לביתו של סיריוס, והועברו לשם במפתח מעבר. פרסי נמלא בהקלה ברגע שהלכו, כי עכשיו סוף סוף יכל לצאת מהשקע הקטן בקיר. ג'רי בנתיים התחיל לדבר שוב אל האישה שרק הוא ראה.
"מר ג'קסון, אתה יכול להכנס עכשיו," נשמע פתאום קולו של דמבלדור.
ליבו של פרסי זינק, אבל הוא תפס את ג'רי ונכנס למשרד.
"פרופסור, לא התכוונתי להקשיב, פשוט החבר שלי כאן נראה ממש לא טוב ולא ידעתי מה לעשות," מילמל פרסי. מצחיק כמה הרבה יותר קל לעמוד מול מפלצת מאשר מול עיניו של דמבלדור.
"הכל בסדר, מר ג'קסון. סקרנות היא לא חטא, אם כי יש להזהר ולוודא שאנחנו שולטים בה ולא היא בנו," אמר דמבלדור. הוא נראה עייף, כאילו עבר עליו יום ארוך.
"אז, אממ, מה אני אמור לעשות עם ג'רי? כלומר, ג'רלד," אמר פרסי. ג'רי הביט בו כששמו הוזכר, ופרסי הבחין פתאום בצבע החיוור של פניו.
"אני חושב שכדאי לקחת אותו למרפאה. מאדאם פומפרי מומחית בטיפול במכורים.. תודה שהבאת את זה לתשומת ליבי." אמר דמבלדור בעייפות.
"אוקיי," אמר פרסי ברצון עז להסתלק. יש לו עוד יום אחד עד לחופשת החורף. הוא לא יסתבך בצרות ביום הזה.
פרסי קם והתחיל לגרור את ג'רי לכיוון היציאה.
"דבר אחד אחרון, מר ג'קסון," אמר דמבלדור, "בשנה הבאה אני אעביר לך שיעורים פרטיים בנושאים.. רגישים."
פרסי הנהן בבילבול ויצא.

לאנבת' היה קר.
היא רק עכשיו הגיעה מסן פרנסיסקו בחזרה למחנה, ועוד לא התרגלה לקור העז. חוץ מזה, נראה שדיוניסוס הרגיז שוב את זאוס, כי אתמול סערה במחנה סופה כל כך חזקה שביתן דמטר כמעט עף.
המחנה כולו קושט לכבוד חג המולד, ועץ האורן של תאליה התמלא באורות נוצצים ושרשראות שהחליפו צבעים בדוגמאות מהפנטות, באדיבות ביתן הפייסטוס. אנבת' חשבה שזה מוזר שהם חוגגים במחנה חג נוצרי כשהם חיים את המיתולוגיה היוונית ומקריבים קורבנות לאלים.
המחנה היה כמעט ריק, כי ריינה הזמינה את חניכי מחנה החצויים לחוות חג מולד בסגנון רומאי. נראה שהיא תכננה משהו גדול, כי בפעם האחרונה שאנבת' דיברה איתה - לפני יומיים - היא נראתה מותשת ומתחת לעיניה היו עיגולים שחורים.
אנבת' חיבקה את עצמה כדי להתחמם מעט, והידקה לגופה את הסוודר הכחול שלבשה. כשהיא תעבור לבית משלה, היא החליטה, היא תעבור לאיזור חמים ונעים שישקיף על האוקיינוס, כמובן.
אנבת' חיפשה בעיניה את אחד מאחיה או מחבריה, אבל המחנה שמם. זה היה יוצא דופן היות ומאז המלחמה בקרונוס, המחנה שקק חיים אפילו בימי החורף. היא התקרבה אל המדורה מרכזית, שכמעט ולא בערה, והתיישבה על ידה בניסיון חסר תועלת להתחמם.
פתאום, זוג ידיים תפס במותניה וסובב אותה. היא הספיקה לראות רק את עיניו הירוקות של פרסי לפני שהוא נישק אותה והיא הרגישה שוב את המגע הנעים של גופו.
עכשיו, סוף סוף, לאנבת' היה חם.

סליחה שלא העלתי הרבה זמן, הייתי עצלנית מדי. אני חייבת לומר שממש נהנתי לכתוב את הפרק הזה😃