סליחה על העיכוב הייתי צריכה לעשות שינויים קטנים😁🫶
נקודת המבט של סופיה:
קמתי לאור לילה המעיד שהבוקר עדיין לא הגיע, הרמתי את הראש מן הכרית ומושיטה את ידי הימנית לכיוון השעון הדיגיטלי שמונח על השידה רואה שהשעה היא קצת אחרי שתיים בלילה
נאנחתי שאני שוקעת חזרה למיטה ומתכסה בשמיכה המגנה עליי מקור החדר כאשר אני מסתובבת לצד בו אנדרה ישן מנסה להיצמד אליו דבר שעשיתי בלילות האחרונים או יותר נכון הגוף שלי עשה בכל פעם שהיה לי קר בלילות
אני לא יודעת מה קורה לי בלילות האחרונים אבל בכל פעם שמעט קר לי אני מוצאת את עצמי מתקרבת לגופו של אנדרה, כן אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל זה מה שקרה, בלילות הראשונים בכל פעם שגל קור הורגש בחדר הייתי מתקרבת אליו טיפה יותר מעולם לא התקרבתי יותר מדיי או שפשוט לא הייתי מודעת לכמה אני מתקרבת אליו כי לילה אחד אני פשוט קמתי שראשי מונח על החזה שלו, שהבנתי מה אני עושה פשוט קפאתי במקום מרוב הלם אך לא זזתי לא יכולתי כי אם כמה שזה ישמע מוזר, מעולם לא הרגשתי נוח כל כך בחיי כמו איך שהרגשתי שראשי היה מונח על בית החזה של אנדרה
אני לא יכולה לתאר במילים איך הרגשתי שהתעוררתי על בית החזה של אנדרה, כי היה מוזר ומבלבל כי מעולם לא הייתי בסוג כזה של אינטראקציה לפני, כלומר להיות במיטה לבד עם גבר ללא חולצה שהראש שלי על החזה שלו זה לא משהו שאני רגילה אליו, אבל אם כמה שזה היה מוזר ומבלבל זה הרגיש כל כך נכון, חום גופו הוקרן לגופי וחימם אותי ואני יודעת שזה נשמע מוזר אבל ההרגשה פשוט הייתה נעימה
אני לא יודעת עם אנדרה מודע להתקרבות הפתאומית שלי באמצע הלילה אם כי לא נראה שהוא מודע לכך, כי בכל פעם שהעזתי להציץ לכיוונו באמצע הלילה הוא ישן, שינה שנראת עמוקה כל כך שדבר לא יוכל להאיר אותו
כאשר הסתובבתי לצד של אנדרה והתקרבתי לגופו הפתעה תקפה אותי כאשר כל מה שהרגשתי היה גל קור, הזדקפתי במקומי כאשר אני מביטה בצד המיטה הריקה והקרה של אנדרה כאשר הוא לא נוכח בה
איפה הוא יכול להיות בשעה כזאת? כבר אחרי שתיים הלילה
לפתע רעש נשמע מחוץ לחדר השינה ועיניי הביטו מיד בדלת החדר הלבנה
"אתה תספר לה?" שאל אנטוניו
"במה זה יועיל אם אני אספר מלבד לפגוע בה? הנישואים האלה לא נוצרו מאהבה הם נוצרו משידוך, אם אני אספר לה היא תסבול את זה בשקט אבל לא תגיד כלום כך היא גדלה"
"אני יודע אבל זה דפוק, אתה צריך לספר לה"
"לספר מה? שזיינתי איזו מישהי במקום אותה? שהעדפתי לזיין זונה הלילה במקום להישאר עם אישתי?" אמר אנדרה מטיל פצצה שלא נועדתי לשמוע
הזיכרון הישן צץ מבלי התרעה בראשי, בפעם האחרונה שקמתי למיטה ריקה לגמרי לבדי זה היה בלילה שבו שמעתי את אנדרה מדבר עם אנטוניו על כך שבגד הנישואים שלנו, שבגד בי
אם כי זה היה ממזמן והרוחות נרגעו מאז המקרה נראה כי הזיכרון הרחוק עדיין מכאיב לי וגורם לליבי להתכווץ מרוב כאב על מעשיו של אנדרה, למה הוא הגיע בשעה כל כך מאוחרת?
קמתי מן המיטה שאני צועדת לעבר דלת החדר מעשה שמעלה לי זיכרונות מן אותו לילה ארור שבו שמעתי את השיחה של אנדרה ואנטוניו, הצמדתי את האוזן שלי לדלת החדר הלבנה כאשר אני לא שומעת כלום מהצד השני של הדלת
התרחקתי מהדלת כאשר אני מניחה את ידי על ידית הדלת ופותחת אותה שאני מוציאה את ראשי מעט לבחוץ סורקת את הסביבה וכשאני רואה שאיש לא נמצא במסדרון אני יוצאת מהחדר בגלוי כאשר אני לבושה בשמלת כותונת לילה בלבד מתחילה להתקדם לכיוון הסלון.
כל הבית היה חשוך לגמרי עד שהגעתי לסלון שהואר בעזרת אור הירח, חלונות הזכוכית הגדולות שמשו לי כתאורה בעזרת אור הירח שהשתקף דרכן לתוך הבית, התקרבתי לעבר חלונות הזכוכית של הפנטהאוז כאשר אני מביטה בעיר שנמצאת מתחתנו, היא נראת מלאת חיים והאורות השונים שהוקרנו מן הרמזורים, בתי העסק או הבניינים האחרים נתנו לעיר מראה מיוחד
בעודי צופה בעיר בהתפעלות גחגוך גרון נשמע מאחורי, ורעד עבר בכל גופי. רעד משתק שאני לא יכולה לתאר במילים, רעד שגרם לי לעצור במקומי ולא לזוז, יש כאן מישהו
״למה את ערה?״ קולו העמוק והמוכר של אנדרה אמר גורם לאבן לרדת מליבי כאשר אני מבינה שהאדם שמאחורי הוא אנדרה, אך ביחד עם תחושת ההקלה שצפה בי צפה לה גם תחושת הצמרמורת בגופי, צמרמורת שגרמה לכל בשיערות בגופי לעמוד דום
לא העזתי להסתובב או להגיב לא יכולתי הייתי קפואה כמו פסל, כנראה שחוסר התגובה שלי עורר אצלו משהו כי קול הצעדים שלו התחיל להישמע בחלל החדר דבר גרם לשיערות גופי לעמוד דום עוד יותר
הצעדים שלו נשמעו קרובים וקרובים עוד יותר דבר שגרם לתחושה טובה ולא מוכרת להתפשט בבטני, תחושה שגורמת לי לעצום את עיניי בתקווה שתעלם אך זה לא קרה, התחושה הטובה והזרה לא נעלמה ואף התעצמה, קול הצעדים של אנדרה נעלם וגורם לתחושת המתח בתוכי להתפוגג מעט, הוא הלך?
לרגע חשבתי שהוא הלך לחדר והשאיר אותי לגמרי לבדי כאשר הרגשתי צמרמורת מוזרה בכל גופי כאשר הרגשתי את חום גופו מוקרן אל גופי כאשר גבי מופנה אליו כך שהוא צמוד לגבי, חום גופו הורגש למרות שכבות הבגדים ששנינו לבשנו
״לא היית במיטה״ אמרתי בשקט סוף סוף מוצאת את הקול ומדברת, אם כמה שתחושת חום גופו שמוקרנת אליי מאחור הייתה נעימה בואי לימדו אותי שזה לא בסדר להפנות למישהו את הגב בזמן שאתה מדבר איתו לכן הסתובבתי אל אנדרה דבר שגרם לי להבין עד כמה אני קרובה אליו, גופי ממש צמוד לגופי שאפשר לחשוב שאנחנו גוף אחד כאשר ראשנו ממש קרובים אחד לשני, עיניי בחנו את פניו למספר שניות בודדות עד שהגעתי לעיניו שכבר הביטו בעיני, עינינו לא ירדו אחד מהשנייה לרגע דבר היצר קשר עין ארוך ששנינו לא מעזים להפר
״חיכית לי?״ שאל בשקט שהוא לא מוריד את עיניו ממני ואני לא הורדתי את עיניי ממנו, עיני החומות מעולם לא נראו לי בהירות יותר מאי פעם, בעבר חשבתי שעיניו מזכירות לי צבע שקד אבל עכשיו שאני מביטה בהם הן, הן מזכירות לי את הצבע החום הדומה לצבע החום שיש לעליי השלכת, עיניים רכות אך עזות
״אני...-״ לא הצלחתי למצוא את המילים בשביל לענות לשאלה שלו, התחושה הבלתי מוכרת בבטני הורגשה מרגע לרגע כאשר הוא הביט בי, מה להגיד?
״איפה היית?״ שאלתי את הדבר הראשון שעלה לראשי עדיין לא מנתקת את קשר העין שלי איתו, הוא נראה מעט מופתע משאלתי כאשר חיוך קטן עולה על שפתיו
״למה את שואלת?״ שאל ששעשוע מובהר נשמע בקולו
״השעה כבר אחרי שתיים״ אמרתי כאשר מרגישה איך הגרון שלי מתייבש מרגע לרגע לא בטוחה אם זה בגלל צימאון או בגלל משהו אחר
משהו בעיניו של אנדרה השתנה כאשר ניצוץ קטן צץ בעיניו כאשר חיוך רחב מתפרש על שפתיו שהוא שובר את קשר העין הארוך בנינו כאשר הוא בוחן את פניי
״היו לי סידורים״ אמר כאשר מחזיר את עיניו להסתכל על עיניי כאילו ניסה למצוא בהן משהו אבל הפעם משהו אחר הופיע בעיניו, משהו שלא הצלחתי להבין מה הוא
״סידורים? בשתיים בלילה?״ שאלתי שאני לא מבינה איזה מן סידורים יש לו לעשות בשתיים בלילה, בפעם האחרונה שהוא הגיע בשעה כזאת מאוחרת באמצע הלילה הוא בגד בי ואם כי אני יודעת שהוא הצטער על כך וכי עבר המון זמן מאז אבל אם זאת אני כן מרגישה חשש כלשהו עמוק בתוכי
הזיכרון המר על איך הרגשתי כאשר שמעתי את הוידוי של אנדרה באותו הלילה גרם לתחושת עצב להתחיל להתפשט שוב פעם בגופי
תחושת הבגידה המעורבבת עם עצב שהרגשתי בעבר חזרה שוב פעם אליי שוב פעם, אבל עכשיו זה היה שונה, עכשיו כשאני התקרבתי הרבה יותר לאנדרה ממה שהייתי קרובה אליי מבעבר אני יודעת שזה יכאב עוד יותר, שתחושת הבגידה המהולה בעצב תהיה כואבת עוד יותר, אם הוא באמת היה עם מישהי בזמן שאני הייתי פה במיטה שלנו, אני אתרסק.
״את איתי?״ קולו את אנדרה נשמע מעיר אותי מן המחשבות שלי כאשר אני מרימה את ראשי ומביטה בו כאשר מבט מעט מודאג הופיע על פניו כנראה שם לב לכך שנדדתי במחשבותי
״כן״ אמרתי שאני שוברת את קשר העין בנינו ומתרחקת ממנו מספר צעדים, לא מצליחה להוציא את המחשבה שאולי הוא היה עם מישהי אחרת מהראש שלי, אנדרה מבחין בכך ומיד כל גופו הרפוי נדרך כאשר הוא מביט בי במבט מבולבל
״מה קרה סופיה?״ שאל בטון רך ונעים אשר גרם לי לחמימות מוזרה להתפשט בליבי
״לא קרה כלום אנדרה הכל בסדר״ אמרתי משקרת לו שאני מביטה בריצפה לא מעזה להביט בו
״אז למה את לא מביטה בי?״ שאל כאשר הוא התקרב אליי בצעד בודד אשר גרם לליבי להיעצר ולהרים את מבטי אליו כאשר אני רואה את עיניו מביטות בי ברגש שאיני יכולה להבין מה הוא
״אני כן״ אמרתי בלחש מתחילה לאבד את הקול שלי מרגישה גוש בגרון שלא נותן לי לדבר, אנדרה צעד עוד כמה צעדים כאשר הוא מחזיר אותנו למצב שהיינו בו מקודם עוד מלפני שהתרחקתי כאשר הוא מניח את אגודלו מתחת לסנטרי מרים אותו וכך גם את מבטי כאשר הוא גורם לי בלית ברירה להביט בעיניו
עיניו החומות כעלי השלכת בסתיו
״הייתי עם לאונרדו״ אמר כאשר תחושת הקלה נוראית הורגשה בכל גופי כאשר שמעתי את שלושת המילים האלה, מעולם לא חשבתי שאני אשמח כל כך משלושה מילים בודדות
״הוא היה צריך את עזרתי במשהו, ולא שמתי לב לשעה, סליחה שהשארתי אותך לבד״ אמר אנדרה כאשר הוא שולח לי חיוך קטן אשר גרם לתחושת אושר להתפשט בכל גופי, יש לו השפעה מוזרה עליי, השפעה שלא ידעתי אם אני אוהבת או לא
״זה בסדר אתה לא צריך להסביר את עצמך״ אמרתי מתגברת על הגוש שנמצא בגרוני מוציאה את המשפט מהפה ומגחכחת בגרון מנסה להתגבר על הגוש
״אני חושב שכן״ אמר כאשר עיניו לא ירדו אפילו לשנייה מעיניי, הצורה בה הוא הסתכל עליי, איש מעולם לא הסתכל עליי כך לפני
״לא אתה לא א-״
״אני כן סופיה כי אם לא את עלולה לפרש דברים לא נכונים, וזה משהו שאני לא רוצה שיקרה, במיוחד לא שזה נוגע לקשר שלי ושלך״ אמר אנדרה כאשר עיניו מתרככות לרגע כאשר הביט בי
״אני-״
״אני יודע על מה חשבת״ אמר קוטע אותי בפעם השנייה להערב כאשר הוא מביט לתוך עיניו שמשהו שדומה לעצב עבר לשנייה בעיניו כאשר הביט בי
״אני יודע שחשבת על אותו הערב, גם אז היה מאוחר בלילה וגם אז את קמת למיטה לגמרי לבד בעוד אני הייתי בחוץ ו-״ הוא לא סיים את המשפט שלו בעצמו, קוטע את עצמו באמצע כאילו לא יכל לשאת כובד במילים שלו
״אמרתי לך כבר בעבר יש לך כל זכות לכעוס עליי ולנטור לי טינה, את לא צריכה להסתיר את זה, להפך זה מגיע לי, מה שעשיתי היה פסול, זלזלתי בכבודך ובנישואים שלנו״ אמר שחרטה נשמעת בקולו באופן ברור
״זה בסדר זה עבר ונשכח״ אמרתי בחיוך קל שהיה ההפך ממה שהרגשתי, אני הרגשתי מועקה גדולה כששמעתי מה הוא אמר, איך הוא בכלל ידע על מה אני חושבת?
״זה לא עבר ובטח שלא נשכח, יש לך את החששות שלך ואני מתבייש להודות שאני זה שגרם להם״ אמר בקול כל כל רגוע ונעים שלא התאים לו, הקול לא תאם למראהו אך אם זאת הוא התאים לו כל כך, לא ראיתי כרגע את אנדרה האוכף של המאפיה האיטלקית שאנשים רועדים רק מאיזכור שמו, אלא ראיתי את אנדרה אורביטו, אותו אנדרה שראיתי אי שם בבית של דנטה בלילה האחרון שלנו, כאשר שטפנו ביחד את הכלים והוא סיפר לי למה הוא הביא אותי לבית שלו
״את זוכרת שאמרתי לך שאני עשיתי טעות מרה טעות שאני לא מתכוון לחזור עליה?״ שאל כאשר אני מהנהנת זוכרת כל מילה ומילה שאמר לי באותו הרגע
״את זוכרת מה אמרתי בהמשך?״ שאל כאשר הוא קירב את ראשי עוד יותר כך שהרגשתי את הנשימה שלו על פניי מרגישה את כל שערות גופי עומדות ואיתן קצב פעימות הלב שלי עולה
״אמרת שזאת טעות שאתה מקווה לפצות אותי עליה, יום אחד בעתיד אם אתן לך״ אמרתי הרגישה איך הנשימה שלי נעתקת לגמרי מהקרבה בנינו
״ונתת, לכן אני אעמוד במילה שלי״ אמר בלחש כאשר הרגשתי את הנשימה שלנו על שפתיי, רעד קל הורגש בכל גופי כאשר אני מבינה עד כמה קרובים אנחנו, זה הרגיש כאילו אנחנו עוד שנייה מתמזגים ונהפכים לגוף אחד
אנדרה הביט בי לשנייה נוספת לפני שעצם את עיניו ונשף בכבדות כאשר נראה כאילו הוא חושב על משהו, מה שזה לא יהיה נראה כאילו הוא נלחם בינו ובין עצמו בשביל להגיע לפשרה כלשהי ולאחר כמה רגעים אנדרה פקח את עיניו ונראה שהוא הגיע להחלטה
״מחר. שמונה בערב. תהיי מוכנה״ אמר כאשר הוא מביט בי ועיניו נצצו כאשר חייך לעצמו
״מה? למה?״
״הפיצוי שלך מתחיל החל ממחר״ אמר בחיוך כאשר הוא מתקרב אליי דבר שגרם לי לחשוב שהוא בא לנשק אותי, כבר הייתי מוכנה למעשה אך במקום לנשק את שפתיי הוא נשק ללחי שלי ארוכות כאשר התרחק ממני כך שאנחנו כבר לא קרובים משאיר אותי עם תחושת קור שלא אהבתי בכלל, רציתי אותו קרוב אליי
״ובשביל מה שאני מתכנן לך את צריכה להיות במיטבך, כלומר לעירנית לגמרי״ אמר בחיוך רחב שלא טרח להסתיר, אנדרה תפס ביד שלי והתחיל ללכת לחדר השינה שלנו שאני הולכת אחריו.
שהגענו למיטה מיהרתי להתכסות בשמיכה ולמצוא לעצמי תנוחה לישון בה וכאשר מצאתי אותה נשכבתי לישון שאני מכוסה בשמיכה בזמן שאנדרה נכנס למקלחת
דקות רבות חלפו ובהן העייפות שהתחילה להשפיע עליי כך שכבר לא ידעתי מה קורה בסביבה שלי, השינה מעולם לא נראת מזמינה יותר מעכשיו, וממש שנייה אחת לפני שנרדמתי הרגשתי משהו, או יותר נכון דמיינתי כי דבר כזה בחיים לא יקרה
רגע לפני שנרדמתי דמיינתי את אנדרה נכנס מתחת לשמיכה ומושך אותי לזרועותיו כך שאני והוא ישנים מכורבלים כאשר ראשי על החזה שלו והוא עוטף אותי בזרועותיו
אבל כמו שאמרתי זה רק הראש שלי מדמיין את זה כי דבר כזה לא יקרה בחיים