נקודת המבט של סופיה:
השבוע עבר במהירות ואיתו הגיע מסיבת האירוסים להבן של דיוויד
דיוויד הוא אחד מהאנדרבוסים של המאפיה האיטלקית והוא שולט בדנוור
אני ופרנק הבן של דיוויד יצאנו פעם לדייט בגלל בקשתו של אבי אבל כמובן ששום דבר טוב לא יצא מזה לפחות לא מהצד שלי, בכל מקרה לבשתי את השמלה הורודה שאני וזואי מצאנו במקרה אתמול, זה היה לגמרי נס, שכבר חשבתי שאני לא אמצא שום דבר ללבוש ראיתי שמלה ורודה יפיפייה שהתחבאה לה בין השמלות
היום בבוקר הגענו לאחד המלונות שברשות לאונרדו אשר אירגן לי ולאנדרה חדר במלון פה בדנוור במקום להישאר באיזה שהוא מלון אחר
המלון כמצופה היה מושלם בכל זאת בבעלותו של לאונרדו
"את חושבת שאמא שלי תאהב את זה שאני אצא עם טייגו?" שאלה זואי שאני והיא נמצאות בספא של המלון נהנות מבילוי משותף של שתינו
"כן אבל אבא שלך לא" אמרתי חושבת מה תהיה התגובה של אבא שלה שהוא יראה שהבת שלו יוצאת אם חייל, הוא יחטוף התקף לב במקום אבל לא נראה לי שזה יזיז לזואי
"מזל שאני לא מתכננת לשאול אותו" אמרה בחיוך
"דיברת אם ההורים שלך אחרי החתונה?" שאלה זואי גורמת לי להיזכר בהם, לא דיברתי איתם בטלפון או התכתבתי איתם אפילו פעם אחת לא שזה נראה שזה מציק להם אחרי הכל הם לא התקשרו או שלחו לי הודעה אחרי שהוא חיתנו אותי עם אנדרה, נראה שעכשיו שהם השיגו את מה שרצו נראה שלא אכפת להם מה יקרה לי עכשיו
אני אשקר אם אני אגיד שזה עצוב לי אבל זה לא
אם כמה שאני אוהבת את הוריי שאני מסתכלת אחורה בזיכרוני הם מעולם לא היו שם בשבילי כמו שהורה צריך להיות לילד שלו, הם לא תמכו בי או נתנו לי כתף להישען עליה שהייתי צריכה את זה, הם לא נתנו לי ילדות כמו שהייתה לרוב הילדים הקטנים, בזמן שהייתי רואה ילדים בפארק רצים וצוחקים אני נשארתי בתוך גבולות הבית ולמדתי, כל חיי היו אותה שגרה אחת
לקום, ארוחת בוקר, שיעורי נגינה, שיעורי נימוסים, שיעורי בישול, ארוחת צהריים, קניות עם זואי, אירוע חברתי, ארוחת ערב, שינה.
אותו היום חוזר על עצמו שוב ושוב מאז שהייתי קטנה הודות להוריי. אז אם אני עצובה שהם לא יצרו איתי קשר? לא. אני מרגישה קלילה, וחופשיה יותר
"לא" אמרתי בישירות וקלילות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"את נראת טוב בשמלה הזאת, ורוד זה באמת הצבע שלך" אמר אנדרה שאני והוא עומדים אחד ליד השנייה במסיבת האירוסים של פרנק בזמן שאנחנו מביטים בפרנק ובבת זוגתו מקבלים ברכות על ידי הנוכחים
"תודה על המחמאה" אמרתי שאני מרגישה איך הבטן שלי מתהפכת מהמחמאה הקטנה הזאת מאנדרה, הוא נעמד למולי והושיט את ידו אני אוחזת בה והוא מוביל אותי לרחבת הריקודים שאנחנו מתחילים לרקוד צמודים לצלילי המנגינה
"למה את מתחמקת ממני?" שאל אנדרה גורם לנשימתי להיעצר
"אני לא"
"את כן את לא מסתכלת לי בעיניים וכל פעם שאת בקרבה שלי את משתתקת"
"אולי פשוט אתה מגיע ברגעים שלא בא לי לדבר בהם?" שאלתי בעקיצה מסויימת והתרחקתי ממנו שאני עוצרת את הריקוד והולכת משם כמה שיותר מהר ומחפשת את זואי לא בא לי להיות כרגע לבד
למזלי הרב מצאתי אותה במהירות שאני מזהה אותה מדברת עם אנטוניו
אבל לפני שיכולתי אפילו לעשות צעד לכיוון הזה מישהו תופס לי את היד גורם לי להסתובב אליהם, והאדם הזה היה לא אחר מאשר אליינה הארוסה של פרנק
"כן אליינה?" שאלתי לא מבינה מה היא רוצה ממני
"סתם רציתי לראות שאת בסדר את כמעט רצת"
"כן אני חיפשתי את החברה הכי טובה שלי"
"טוב אז אני אתן לך להמשיך" אמרה שהיא ממשיכה לאחוז בי בחיוך ענק
"את מחזיקה בי"
"כן פשוט יש לי עוד משהו להגיד לך"
"כמו מה?" שאלתי שהיא לפתע מחבקת אותי ואז לוחשת לי באוזן
"כמו זה שאנדרה חתיכת זיון טוב ושאני מחכה שהוא יזיין אותי עוד הפעם בגלל שאת לא יכולה לספק אותו, אל תדאגי אני אפצה אותו על חוסר היכולות שלך כמו שאני עושה מאז ליל הכלולות שלכם" אמרה בחיוך שהיא מתנתקת מהחיבוק והולכת ממני.
YOU ARE READING
Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)
Romanceאנדרה- מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שהיה לי בראש היה להיות הכי טוב במה שאני עושה ולהיות חלק מהמאפיה האיטלקית אומר טוב מאוד במה אני צריך להיות הכי טוב, המאפיה הייתה המקום הראשון שלי בסדר העדיפויות שלי עד שהיא הגיעה, סופיה. סופיה- כל חיי הלכתי אחריי הו...
