Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)

פרק 4

נקודת המבט של סופיה:

"א-אני מצטערת" אמרתי בגמגום למשמע דבריו של אנדרה בעודי ממשיכה להביא בריצפה לא מעיזה להביט בעיניו אחרי נעיצת המבטים שזה עתה נעצתי בו, הרגשתי את מבטו עליי ולא יכולתי שלא להרגיש איך כל שערות גופי נעמדות דום מהרגשת המבט שלו עליי. מעולם לא הרגשתי את ההרגשה המשתקת הזאת תחת מבטו של מישהו אבל איכשהו אנדרה גרם להרגשה הזאת להיות מורגשת בכל גופי

"אני מקבל את ההתנצלות שלך סופיה" אמר אנדרה קורא בשם שלי שנשמע כל כך טוב מפיו, שמי התגלגל על לשונו בקלילות ולא יכולתי שלא לשים לב למבטא האיטלקי שלו כאשר אמר את שמי. המבטא היה אלגנטי וקליל לא כבד ולא צורם אוזניים. לא יכולתי שלא להרים את מבטי למשמע המבטא רואה את מבטו של אנדרה מביט בי בעיניו החומות והחודרות, משמע המבטא גרם לי לרצות להגיד לו לקרוא בשמי עוד הפעם

"איך אתה יודע את השם שלי״ אמרתי מהופנטת מהמבטא שלו שאני בוחנת את פניו המושכות, לא ציפיתי שידע איך קוראים לי אחרי הכל  וגם אם כן לא חשבתי שהוא יזכור איך קוראים לי רוב הגברים במאפיה לא זוכרים את שמות הנשים שלהן, יצא לי לראות את זה לא מעט באירועים החברתיים בהן רוב הגברים הציגו את הנשים שלהם בתור ׳תכירו זאת אישתי' מבלי לומר את שמן דברים שסימל כי אינם יודעים איך קוראים להן. לכן הידיעה שאנדרה באמת טרח לזכור את השם שלי הפתיעה אותי, מהופנטת עדיין מהמבטא שלו הסתכלתי על אנדרה ממשיכה לבחון ביישניות את פניו

"אני יודע הכל עלייך סופיה דנטלו, כמו שאני יודע שאת מצטיינת בנגינה על סקסופון כינור ונבל, בשלנית מהוללת, פעילה בכמה שיותר אירועים חברתיים שנשות המאפיה אחראיות עליהן, זאת לא תהיה חוכמה להתחתן אם מישהו שאת לא מכירה לא ככה סופיה?" שאל אנדרה גורם לי להשפיל את מבטי ולא להביט בעיניו החומות והחודרות שאני מרגישה שממשיכות להביט בי גם כאשר אני לא מסתכלת עליהם, לא יכולתי שלא להרגיש רעד נוכח המילים שלו ואם לומר את האמת הרגשתי שיצאתי מעט טיפשה. מן הסתם שהוא לא יתחתן אם מישהי שהוא לא מכיר זאת הריי תהיה טיפשות לעשות את זה, טיפשות שאני עושה היות ולא באמת סיפרו לי משהו על אנדרה. אם לא היה האוכף ולא היה לו מוניטין בפניי עצמו כנראה שלא הייתי יודעת על בעלי לעתיד כלום מלבד השם שלו, אבל אני מניחה שזה מזל שאנדרה הוא האחד אליו אני מתחתנת וזה מישהו שיש לו מוניטין רב בהמון דבר כך שאני יודעת למה להכין את עצמי פחות או יותר

"כמובן שלא אדוני" אמרתי בלחש ובמהירות שאני ממשיכה להביט בריצפה במעט פחד מרגישה איך הרוק מתקשה להיבלע על ידי אך לבסוף מחליק בגרוני אך בכבדות. לא אמרתי כלום שאני מביטה את מבטי להביט בו בחזרה רואה כי הוא לא הוריד את מבטו ממני לשנייה דבר שגרם לי לחזור להביט בריצפה במהירות נמנעת מלהביט בו יותר מדיי, אבא מעולם לא אהב שאני הסתכלתי לו בעיניים הוא אמר שאישה לא ראויה להביט בעיניו של גבר בין אם הוא נמצא מעל לרמתה ובין אם הוא נמוך לה הוא אמר שכל פעם שגבר מביט בי עליי להשפיל את ראשי