נקודת המבט של סופיה:
"אין מה לספר חוץ מזה שאני אעשה הכל בשבילם" אמר במשיכת כתפיים
״אפילו למות?״ שאלתי ואנדרה הנהן לחיוב לשאלתי
"בגלל הנדר שנדרת למאפיה?" שאלתי בסקרנות, כל ילד בן 14 לפחות עובר חניכה שבו הוא נשבע למאפיה שלו ומקבל קעקוע על מנת להשתייך עליה ולהראות שהוא חלק מהעולם שלנו
"לא. בגלל שהם היקרים לי"
"אבל למה אתה מוכן להקריב את החיים שלך למענם?"
"כי אני יודע שהם יעשו את אותו הדבר בשבילי, עברנו הרבה דברים שרוב האנשים היו נשברים מהם אם היו עוברים אותם, אני יודע שאני הייתי נשבר לבדי אם לא לאונרדו ואנטוניו. היה לנו אחד את השני בשביל לעבור את מה שעברנו ביחד" חתם את דבריו בשתיקה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שכבתי במיטה שאנדרה לצידי שאנחנו מביטים זה בפנים של זה נהנים מהשקט
הערב עם אנדרה היה נפלא ואפילו גיליתי עליו עוד כמה דברים, כמו הקשר שלו עם לאונרדו ואנטוניו אם כי הפרטים היו מעורפלים אבל ידעתי שזה הכי הרבה שאני אקבל ממנו
"תודה על הערב"
"תודה לך שנתת לי לקחת אותך לארוחה" אמר ברוגע שהוא מביט לתוך עיניי לא מעז לשבור את קשר העין "תודה לך שאת מנסה לתת לי הזדמנות אחרי מה שעשיתי לך" אמר בקול רגוע שהוא מביט בי
"אל תגרום לי להתחרט על זה" אמרתי בלחש שאני מרגישה את עיניי מתחילות להיעצם שדבר האחרון שאני זוכרת זה שאנדרה לוחש לי משהו לא ברור ונושק לראשי לפני שאני נופלת לשינה עמוקה.
"את בחיים כמה מפתיע חשבתי שכבר שכחת ממני" אמרה זואי שאני התקשרתי אליה היום משיחת סקייפ מהמחשב הנייד שאנדרה אמר לי שאני יכולה להשתמש בו
"אני לעולם לא אשכח ממך" אמרתי לזואי אם כי היא צודקת ובקושי דיברנו בשבועות האחרונים מאז כל מה שקרה עם מסיבת האירוסים ואנדרה
"מעולה כי את זוכרת מה יש החודש" אמרה בהתרגשות שהיא מרימה ומורידה את הגבות שלה כסימן התרסה
"כמובן איך אני יכולה לשכוח את יום הולדת שלך" אמרתי לזואי בצווחה
"את תבואי?"
"ברור שאני אבוא"
"מה אם בעלך גם הוא יבוא? אני צריכה לשלוח לו בכלל הזמנה בכל זאת זה לא מכבד שאני אזמין רק את אשתו ולא אותו" אמרה זואי בלחץ
"הוא יבוא איתי" עצרתי אותה מלדבר שאני מודיעה לה על הגעתו של אנדרה והיא ישר התחילה לצרוח ולהתרגש אבל מה שהיא לא יודעת זה שאנדרה לא בטוח יגיע כי אני אישרתי את ההגעה שלו מבלי לשאול אותו.
"היי אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלתי את אנדרה שישבנו שנינו מסביב לשולחן נהנים מארוחת הערב הנהדרת שקלרה הכינה לנו לפני שהיא הלכה
״כמובן״
"אתה חושב שאתה תוכל לבוא איתי למסיבת יום ההולדת של זואי החודש? אני יודעת שיש זמן אבל אני רק רוצה ליידע אותך בכל מקרה"
"היא הזמינה אותי?" שאל בספק ואני הנהנתי
"אני מניח שהיא לא יודעת על כל מה שקרה במסיבת האירוסים" אמר ואני הנדתי את ראשי, אני יודעת אני חברה רעה אבל אני רוצה שמה שקרה ביני ובין אנדרה ישאר בנינו זה מספיק גרוע שלאונרדו ואנטוניו יודעים מה קרה לכן אני מעדיפה לשמור את זה במעגל הקטן והמצומצם שלנו, אפילו אם זה אומר להסתיר מחברתי הטובה
"כן אני אבוא" אמר גורם לי לקפוא
הוא באמת הסכים כרגע למשהו שהצעתי? בדרך כלל שהצעתי משהו לאבא או לכל גבר אחר שאי פעם יצאתי איתו התגובה הראשונה שלהם הייתה סירוב והתגובה השנייה הייתה לצחוק על ההצעה הטיפשית שלי לדבריהם, לכן אף פעם לא הצעתי לצאת למקומות עם אנשים מלבד עם זואי וגם היא רוב הזמן הייתה מציעה איפה ניפגש, אבל היום הייתה הפעם הראשונה שמישהו באמת רצה שנעשה משהו שאני הצעתי וההרגשה הייתה מדהימה ומספקת כאילו השגתי משהו
"את בסדר? את מסתכלת עליי ומחייכת" אמר אנדרה מעיר אותי מהמחשבות שלי שאני מביטה בו ומורידה את החיוך שלא ידעתי שיש לי ממשיכה לאכול מתענגת על תחושת הסיפוק והאוכל הטעים.
———————————————————————-
פרק הבא יהיה מנקודת המבט של אנדרה
ויעלה במוצש❤️
נ.ב: תכינו את עצמכם לפגוש דמויות חדשות בסיפור💕
YOU ARE READING
Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)
Romanceאנדרה- מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שהיה לי בראש היה להיות הכי טוב במה שאני עושה ולהיות חלק מהמאפיה האיטלקית אומר טוב מאוד במה אני צריך להיות הכי טוב, המאפיה הייתה המקום הראשון שלי בסדר העדיפויות שלי עד שהיא הגיעה, סופיה. סופיה- כל חיי הלכתי אחריי הו...
