Perfect couple{1} (בתהליך שכתוב)

פרק 31

נקודת המבט של סופיה:

״עכשיו אני בטוח צריך בדיקת ראייה, יכול להיות שאני רואה את סופיה אורביטו למול עיניי?״ שאל אנטוניו שהוא עומד מולי בעוד אני יושבת על הספה שאני מתעסקת בטלפון, הרמתי את עיניי ממסך הטלפון פוגש במבטו המופתע וחסר האמונה של אנטוניו שהוא ממצמץ את עיניו מספר פעמים בדרמטיות ובהלם מזוייף

״אני חושבת שהראייה שלך בסדר גמור״ אמרתי צוחקת מהמשחק שלו וקמה לחבק אותו לשלום ואחרי החיבוק אנחנו שנינו מתיישבים על הספה הנוחה

״הרבה זמן שלא ראיתי אותך אם מדייקים מארוחת הערב בבית של לאונרדו וגם זה קרה לפני יותר משבועיים״ אמר אנטוניו שהוא מזיז את שתיי זרועותיו למאחורי המשענת של הספה שהוא מתמקם בנוחות

כן הרבה דברים קרו בשבועיים האלה, אני ואנדרה נשארנו בוויסקונסין במשך שבוע וחצי עם דנטה כי לא יכולנו לעזוב את המקום הכל היה כל כך שליו שם וחברתו של דנטה הייתה בול מה שהייתי צריכה
מבוגר שהוא לא כמו כל הבכירים שיש לנו, הוא יודע לתת עצות ולהקשיב אך אם זאת הוא מתנהג כמו נער בגילי

או יותר נכון בכל פעם שהוא ראה את אנדרה, הקשר שלהם ממש חמוד בעיניי, הוא הדמות האבהית שהייתה חסרה לאנדרה בילדות ואני מבינה למה הוא אוהב אותו, מהזמן הקצר שהיה לנו ביחד התחברתי אליו
הוא יודע להיות אוזן קשבת שצריך ולהתנהג כמו ילד בן שלוש בכל פעם שהוא רואה את אנדרה דבר שמחרפן אותו אבל אני יודעת שעמוק בפנים הוא אוהב את השטויות של דוד שלו

״כן היינו קצת עסוקים היינו ביום ההולדת של זואי ומשם הלכנו לדוד של אנדרה״ אמרתי ואנטוניו חייך חיוך רחב שהוא פולט צחוק אמיתי ומתגלגל מפיו

צחוק אמיתי וטהור שהפתיע אותי

״הלכתם לבקר את הזקן הטרחן הזה? אני די בטוח שהסיבה היחידה שהוא עדיין בחיים היא שאלוהים והשטן לא רוצים לקחת אותו ומנסים להבין לאיפה לזרוק אותו״ אמר שהוא נרגע מהצחוק שלו

לפתע נשמע גחגוך גרון מהכניסה למטבח ועמד שם לא אחר מאשר דנטה

שכחתי לציין את זה שאני ואנדרה שכנענו את דנטה להשאר אצלנו למשך תקופה, ואחרי הרבה וויכוחים הוא הסכים כמו ששמתם לב

״פאק״ אמר אנטוניו שהחיוך ירד מפניו וכל הצבע מעורו נעלם ונעמד

״נחמד לראות אותך שוב קונדום קרוע״ אמר דנטה לאנטוניו

״קונדום קרוע?״ שאלתי

״אל תגידי לי שבאמת חשבת שהוא היה תינוק מתוכנן״ אמר דנטה בהתגרות מה שגרם לפרצופו של אנטוניו להאדים

״אל תקשיבי להמצאות שלו סופיה הוא בטח שכח לקחת את התרופות שלו היום, את יודעת זקנה וכאלה״

״עדיף להיות זקן מקונדום קרוע״ אמר דנטה ממשיך להתגרות באנטוניו שלפתע אנדרה הופיע בבית ביחד עם לאונרדו ומביט במצב שלמולו

״אני לא יכול להשאיר אותך חמש דקות לבד?״ שאל את דוד שלו דנטה שמשך בכתפיו בחיוך לפני שהביט בלאונרדו ופניו הרצינו בשניות אך ניצוץ הופיע בעיניו

״קאפו גדלת יפה מהפעם האחרונה שראיתי אותך״ אמר דנטה שהוא מתקרב ללאונרדו ומושיט את ידו ללחוץ את שלו דבר שלאונרדו מקבל בברכה

״בשבילך זה לאונרדו דנטה אתה יודע את זה״ אמר בקרירות אבל לפי עיניו של דנטה ראיתי שיש משהו בניהם, כאילו הקשר שלהם יותר עמוק ממה שלאונרדו מראה

״ממש פגישת מחזור נהיה לנו פה לא חושבים?״ שאל אנטוניו הורס את הרגע הזה בין השניים

״אתה יודע יש את המשפט שאומר שהשתיקה יפה לאנשים, אולי כדאי שתנסה את זה״ אמר דנטה שהוא חולף על פניי אנטוניו שחיקה אותו מבלי שיראה כמו ילד בן 5 שהוא הולך אחריו ויוצא מצב שכל הגברים ממלאים את הסלון ומתיישבים ביחד איתי

״אני יודע שזה ישמע רע קאפו אבל מה אתה עושה פה?״ שאל דנטה

״אנדרה אמר לי שאתה בניו-יורק לא יכולתי שלא לפגוש אותך״ אמר לאונרדו בטון הקר והידוע שלו

״למה אתה לא שואל למה אני פה?״ שאל אנטוניו

״בכל מקום שיש אוכל בחינם אתה נמצא בו״ אמר דנטה מה שגרם לאנטוניו לגלגל את עיני, לי ולאנדרה להחניק צחוק ולאונרדו לחייך לרגע חיוך קטן והחיוך הקטן הזה שלו היה יפיפייה כל כך אבל כמו שהוא הופיע במהירות כך גם הוא נעלם במהירות

לפתע לאונרדו קיבל שיחת טלפון שגרמה לו לקום מהמקום לסרוק את פני המסך במבט אטום רגע לפני שהוא הולך לפינה רחוקה מאיתנו לדבר בטלפון. וכשהוא חזר הוא חזר אלינו עם מבט קר יותר ממה שיש לו מבדרך כלל דבר שלא חשבתי שאפשרי

״מה קרה?״ שאל אנדרה

״הייתה תקיפה באחד המועדונים אני צריך ללכת״

״אני אבוא איתך בתור תגבורת״ אמר אנדרה ולאונרדו הנהן אליו והתקדם לכיוון היציאה שאנדרה רק מביט בי לכמה שניות ולא זז, מבט שאני לא יכולה להבין מה הוא משדר, נראה כאילו הוא רוצה לומר משהו אבל לא מצליח לבטא את הדבר, ולבסוף לאחר שניות ארוכות הוא ניתק את מבטו ממני נעמד על רגליו והתקדם לכיוון דלת היציאה שבה לאונרדו חיכה לו. אנדרה היה הראשון לצאת שהוא חולף על פניו של לאונרדו שמביט באנדרה בבחינה רגע לפני שמבטו מופנה אליי בחדות

עיניו הביטו בי בקיפאון ובמבט חלול כאילו מביט לתוך נשמתי דבר שגרם לי לקפוא במקום ולעצור את הנשימה שלי, ולאחר בהייה של כמה שניות הוא הסתובב ויצא מהדלת סוגר אותה אחריו

שהדלת נסגרה אפשרתי לעצמי לנשום שאני מנסה להרגיע את פעימות הלב המהירות שלי, פחד.
כל מה שהרגשתי תחת מבטו החודר של לאונרדו היה פחד.

״אז מה אמרת עליי מקודם קונדום קרוע? משהו על הסיבה היחידה שאני עדייין בחיים היא?״ שאל דנטה את אנטוניו מעיר אותי מהמחשבות שלי שהוא מביט באנטוניו בהרמת גבה דבר שגורם לאנטוניו להזדקף מהספה ולרוץ הרחק מדנטה שרודף אחריו.

———————————————————-
אז בהמשך לשאלה מהפרק הקודם:
לאונרדו וזואי?
זואי וטייגו?
רגע! אל תגידו לי לא שמתם לב שזואי נעלמה לגמרי מהסיפור?🫣

החורף הגיע☃️🌨️