נקודת המבט של סופיה:
הגענו במטוס של לאונרדו אחרי שאנדרה הלווה אותו ממנו לוויסקונסין ומשם המשכנו ברכב בנסיעה של יותר משעה וחצי עד שלפתע אנדרה עשה פנייה שמאלית לתוך דרך אפר שפונה לתוך היער שלא נראה שאיש משתמש בדרך הזאת, הדרך נהייתה קופצנית יותר ולא נוחה, מרגישה מעט לחוצה הבטתי בחלון בשביל להבין איפה אנחנו בדיוק לא שזה עזר לי כי היינו מוקפים בעצים
ולאחר כמה דקות של נסיעה קופצנית ולא נוחה
הגענו לבית פרטי קטן, בעל שתי קומות, שהיה באמצע שום מקום ביער
״דוד שלך גר כאן?״ שאלתי שאני ואנדרה עדיין בתוך הרכב משקיפים על הבית במשך כמה דקות, שהיינו על המטוס אנדרה סיפר לי שאנחנו טסים לוויסקונסין בשביל לבקר את דוד של דנטה, שהוא אמר שנלך לבקר אותו ציפיתי לבית מפואר מלא יוקרה לא בית עץ באמצע היער
״כן הוא אוהב שקט״ סיכם בקצרה שהוא פותח את דלת הרכב ואני אחריו יורדת מהרכב וסוגרת את הדלת שאני מתקרבת לאנדרה שלא מוריד את עיניו מהבית
הבית היה בית צנוע וקטן בצבע צהוב שלא בלט אבל כן משך את העין, המקום השרה שלווה ושקט שנדמה היה שהיינו יכולים להירצח כאן ואיש לא היה שם לב
לפתע דלת הבית נפתחה ואחריה יצא איש בעל שיער אפור לבוש בחולצה אפורה ומעליה מכופתרת משובצת בצבע כחול שהתאים לצבע מכנסיו הכחולים ומגפיים שחורים, הוא בחן אותנו כמה שניות נוספות שמיד אחריהן הופיעה על פניו הבעה המומה
״מי זה עם לא האחיין הזין שלי, לאונרדו עדיין לא הרג אותך?״
״מתברר שיש לי יותר ערך כחי מאשר מת״
״אני בספק״ אמר לאנדרה שהוא סורק אותנו עוד רגע ונכנס חזרה לבית שהוא משאיר את דלת הכניסה פתוחה עבורנו
״זה תמיד ככה?״
״כן״ אמר במשיכת כתפיים שהוא מחייך חיוך קל ומסמן לי לבוא ביחד איתו לתוך הבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״אז דנטה איך זה שלא ראיתי אותך בחתונה?״ שאלתי שאני דנטה ואנדרה יושבים מסביב לסלון האוכל ושותים קערות מרק שדנטה הכין כי בלילה קר פה ולא רצינו משהו שיכביד עלינו אלא יותר יחמם אותנו
״אל תעלבי ילדה אבל היו כל כך הרבה אנשים בחתונה הזאת שאני מופתע שאת זוכרת כמה פרצופים, בכל מקרה אני בטוח שלא ראית אותי כי אם היית רואה אותי היית זורקת את האחיין הזין שיש לי ורצה אליי״ אמר בקריצה שגרמה לי לצחקק ולאנדרה לגלגל עיניים
״כל כך בטוח בעצמך דוד לא כך?״ שאל אנדרה בלגלוג
״זה לא ביטחון עצמי זאת עובדה, אבל אל תדאג אנדרה אני לא אגנוב את אישתך ממך״ אמר בטון מתגרה שראיתי שעיצבן את אנדרה אבל שעשע את דנטה
״למה דווקא בית ביער? למה לא להיות בעיר כמו שאר הבכירים?״ שאלתי את דנטה ממשיכה לאכול מהמרק הטעים
״אני מעדיף שקט ושלווה את לא מסכימה איתי? אחרי חיים שלמים שבהם כל מה שעשיתי זה להתחמק מכדורים אני חושב שמגיע לי קצת שקט ושלווה״
״אני מסכימה איתך״ אמרתי בהנהון
״חוץ מזה אחרי שנים בהם אני טיפלתי בחרא הקטן שלידך אני חושב שהרווחתי את קצת שקט ושלווה״ אמר ואנדרה רק נאנח והניד את ראשו ממשיך לשתות את המרק ואני רק החנקתי את צחוקי מהתגובה של אנדרה, הם כל כך שונים אבל דומים
״בכל מקרה מה איתכם ילדים? איך החיים בתור נשואים?״ שאל דנטה גורם לי ולאנדרה להביט אחד בשנייה במבוכה
זה לא כאילו אנחנו יכולים לספר לו את כל מה שקרה לנו
״לא משהו מיוחד״
״מרגיש רגיל״
ענינו ביחד מחפים זה על זה שדנטה רק הביט בנו בהרמת גבה ונראה שהוא מפקפק במה שאמרנו, הוא התיישב במקומו שהוא מביט רגע אחד בי ורגע אחרי בדנטה
״אתם צריכים ללמוד לשקר יותר טוב״ אמר שהוא חוזר לאכול את המרק גורם לי ולאנדרה להביט אחד בשנייה מבולבלים ונדהמים מאיך שהוא יודע שאנחנו משקרים לו
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נקודת המבט של אנדרה:
אחרי ארוחת הערב פנינו את הכלים וסופיה התנדבה לשטוף אותם אך שיחררתי אותה לחדר לישון כי הייתה עייפה דבר שתקע אותי בעבודת שטיפת הכלים
״איפה אשתך?״ שאל דנטה שהוא נעמד לידי שאני מניח את אחת הקערות בעמדת הייבוש שלה ומסתובב אליו רואה אותו מתיישב בשולחן המטבח מביט בי
״עלתה לישון״ אמרתי בקלילות שאני ממשיך לשטוף את הכלים המלוכלכים שהיו בכיור כי דוד דנטה בחיים לא שוטף את הכלים אחרי שהוא מסיים לבשל הוא משאיר הכל לרגע האחרון
״זה מזכיר לי את הימים הראשונים שהגעת לפה, תמיד היית מנקה את הכלים אחריי״ אמר גורם לי להיזכר בנוסטלגיה שלי בתור נער בן 13 שבדיוק איבד את הוריו בתאונת דרכים
וחיפש דרך להראות את ערכו לדוד שלו בשביל שלא יזרוק אותו מהמחסה היחיד שיש לו בעולם הזה
״אז עשית את זה בשביל שאני לא אזרוק אותך מהבית״ אמר כאילו אמר את המחשבות שלי בקול
״עכשיו אתה עושה את זה בשביל לא להכביד על אשתך ועליי״ אמר בידיעה דבר שעיצבן אותי, דוד דנטה היה יותר אבא בשבילי ממה שאבי הביולוגי היה
אבא שלי השאיר אותי בחיים בשביל סיבה אחת להכות אותי, הוא אמר שהוא הכה אותי בשביל להפוך אותי לחזק יותר, טוב יותר, אוכף משודרג. אבל האמת היא שהוא הכה אותי רק בגלל שהוא נהנה מהעבודה שיש לו שק חבטות פרטי שיכול לבוא אליו מתי שירצה
בוקר צהריים ערב בכל זמן ביום
אם בטח שואלים למה הוא הכה אותי אם יש את האסירים של המאפיה, למה הוא העדיף להכות את הבן שלו, דם מדמו, היורש שלו על פני חבורה של בוגדים, גנבים, אנסים, שבויים של המאפיות האחרות
התשובה פשוטה מאוד, קל יותר להכות מישהו חלש ממך מאשר להתעמת עם חזק ממך, אבא תמיד אהב עינויים אבל הוא לא אהב את זה
שהיו אנשים שהוא לא יכל לשבור, שלא יכל להכניע אז הוא הלך לפתרון הקל ביותר, אני
ילד קטן שהוא יכול לשבור, ילד קטן שהוא יכול להכניע, ילד קטן שהוא יכול לפגוע בו שוב ושוב, ילד קטן שחלש ממנו
אחריי המוות שלו ושל אמא שלי סנטיאגו שלח אותי לדוד דנטה, אבא ודנטה מעולם לא היו קרובים למעשה את תיעבו אחד את השני לכן שסנטיאגו הורה לחיילים שלו לזרוק אותי בבית של דנטה פחדתי לא דיברתי אם הבן אדם הזה בחיים שלי ולפתע הייתי צריך לגור איתו.
דנטה היה קר אליי בהתחלה ומהחשש שיעיף אותי מביתו עשיתי את עבודות הבית הבסיסיות, שטפתי כלים, סידרתי אחריי, לעזאזל אני זוכר שאפילו גזמתי את הדשא של החצר האחורית בגלל שאמר שהדשא גדל מדיי ושהוא צריך לגזום אותו
אבל הכל השתנה יום אחד בחורף שדנטה רצה שנמצא עצי הסקה בשביל לחמם את הבית בחורף, אני זוכר שהוא לימד אותי איך לחצות את הבולים לשניים, נכשלתי בכל הניסיונות שלי ובכל פעם שלא הצלחתי הרמתי את ראשי לאוויר ועצמתי את עיניי בשביל לספוג את המכה שהייתה אמורה לבוא אבל מעולם לא הגיעה, בכל פעם שנכשלתי אבי היה מכה אותי אבל דוד דנטה לא עשה את זה למעשה הוא פרע את שיערי ואמר לי לנסות שוב ושוב עד שהצלחתי וכשזה קרה הוא מחא כפיים ושרק לי כאילו היינו באיצטדיון
״אתה בסדר?״ שאל דוד דנטה מעיר אותי מהמחשבות שאני רואה את המבט המודאג בעיניו
״יותר מבסדר דוד״ אמרתי שאני סוגר את הברז ומרים את המטלית שהייתה לצד הכיור מייבש את הידיים ומתקדם לעבר המקרר מוציא משם בקבוק בירה בשביל דנטה פותח לו אותו ומתיישב לצידו שאני מגיש לו את הבירה
״דואג לדוד הזקן שלך אה?״ שאל דנטה שהוא מרים את הבקבוק בירה לשפתיו ולוגם ממנה
״או בעצם מנסה לרכך אותי לקראת מה שאתה הולך להגיד״ אמר בידיעה
״איך אתה יודע?״ שאלתי בחיוך קטן
״אני מכיר אותך מגיל 13 אנדרה איזה מן מבוגר אחראי אני אהיה אם אני לא אזהה מתי אתה משקר או מסתיר ממני מידע?״
״עשיתי משהו שאתה לא תתגאה בו״
״כמו מה?״
״זמן קצר אחרי שהתחתחנתי עם סופיה בגדתי בה ושכבתי עם אחרות היא גילתה ונפגעה ממני״
״אני מבין״ אמר בהרהור שהוא מביט בי אבל לא יכולתי להביט בו לא יכולתי לראות את האכזבה שהוא בטח מרגיש כלפיי כרגע
״ביקשתי ממנה סליחה והיא נתנה לי הזדמנות שנייה אבל אני עדיין מרגיש רע אם עצמי, רע שפגעתי בה, רע שאני נותן לה להשפיע עליי כל כך הרבה״
״הקאפו יודע על זה?״
״הוא שם לב אל תישאל אותי אפילו איך אבל הוא שם לב״ אמרתי לא מבין איך לאונרדו מודע להשפעה של סופיה עליי
״אני מרגיש דברים שלא הרגשתי לפני ליד סופיה, דברים שלא בשליטתי״ הודתי בפניי דודי על הרגשות המוזרים שאני מרגיש לצידה של סופיה
דנטה שקט במשך דקות ארוכות שהוא לא מגיב לדבריי שלפתע אני מרגיש את ידו על הברך שלי לוחץ אותה דבר שגרם לי להביט בעיניו החומות הזהות לשלי שחיוך נמצא על שפתיו
״מה שאתה מרגיש זה אהבה אנדרה״
״אבא אמר-״
״תשכח מה שהאח המזדיין שלי אמר לך, אם הייתי מקשיב לכל מילה שלו כנראה שהייתי מת מלפני יותר מעשרים שנה״ אמר בסלידה שגרמה לי לגחגך
״מאז שהיינו קטנים אבא שלי, סבא שלך, לימד אותי ואת אבא שלך שאהבה היא חולשה, שאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו, ושרגש האהבה לא נמצא בחיים שלנו.
הוא טעה אנדרה״
״אבל לא רציתי את זה״
״להתאהב במישהו שלא היו לך כוונות להתאהב בו זו האהבה הכי יפה שיש. אין שום כימיה מאולצת בדבר שכזה. אלא רק חיבור פשוט שנוצר מעצמו בין שני אוהבים.
אני יודע שלא רצית את זה אף אחד לא בוחר להתאהב אבל החיים מפתיעים אותנו לפעמים אנדרה, בין אם זה זכייה בלוטו ובין אם זה תינוק שנוצר מסקס לא מוגן, ולפעמים אהבה שלא ציפינו לה״
״מה אני עושה עכשיו?״ שאלתי בלחש שאני ממשיך להביט בו
״רק אתה יכול לענות על השאלה הזאת אנדרה״ אמר דנטה בחיוך שהוא מרים את ידו לעורף שלי ומשם לשיער שלי פורע אותו כמו שהיה עושה שהייתי ילד.
———————————————————————
מה אתם אומרים על דוד דנטה?💓
מקווה שהפרק הזה מראה עד כמה עמוק הקשר בין אנדרה לדנטה❤️
חג שמח לכולם🫶