** גמור**
הקדמה:
לואי היה מעורב בתאונת דרכים ואיבד את הזיכרון שלו, לואי צריך להתרגל לחיים שלו מחדש: הורים שלא אוהבים אותו, ארוס שהוא לא אוהב ופסיכולוג שמתאהב בו ברגע,
ד"ר הארי סטיילס.
⚠️מכיל קטעים מיניים הקריאה על אחריותכם⚠️
ממש מקווה שתאהבו את הפא...
סיימתי את הפגישה השלישית שלי להיום וקמתי למקרר שיש לי בחדר, לקחתי פחית קולה וחזרתי לשבת בכיסא שלי.
יש לי עוד טיפול אחד וזהו להיום.
עצמתי את העיניים ושוב ראיתי את הכחול של העיניים שלו, נזכרתי בנשיקה וחייכתי.
אני דיי בטוח שנרדמתי לכמה דקות כי נקישות חזקות בדלת העירו אותי, ניערתי את ראשי ונעמדתי במהירות.
ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה, רואה את הבן אדם שהכי רציתי לראות.
לואי עמד שם, לבוש בפוטר אדום, חולצה וגינס כחול. הוא החזיק קפה בידיים והיה לו חיוך שירד ברגע שראה אותי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(ה.כ זה מה שהוא לבש אגב) העיניים שלו, אלוהים, העיניים שלו.
הנשימה שלי נעצרה וחייכתי חיוך ענקי "אחמ, אחמ," הוא השתעל בזיוף ורק אז הבנתי שבהיתי בו יותר מדי.
"אוי, סליחה, תיכנס." אמרתי ופיניתי לו את הכניסה.
הוא התיישב בספה ונראה מודאג, גיכחתי בשקט והתיישבתי בכיסא שלי.
"לא חשבתי שאראה אותך פה." אמרתי והסתכלתי עליו, הוא חייך קלות והשפיל את מבטו.
"אז מה אנחנו הולכים לעשות פה? אני הולך לשכב על הספה ולספר לך דברים עד שאני אזכר?" שאל וגיחכתי.
"לא בדיוק אבל בערך, אתה תספר לי דברים שאתה זוכר וכל שבוע תספר לי איך עבר עלייך השבוע. אני מאמין שנצליח להחזיר לך את הזיכרון, אבל בשביל זה אני צריך את השיתוף פעולה שלך, בסדר?" שאלתי והוא הנהן באיטיות.
העברנו את הפגישה והוא סיפר לי שהוא גר עם שותפים, הוא זוכר את ההורים שלו אבל הוא לא רוצה להיפגש איתם או לדבר איתם יותר מדי וכיבדתי את זה.
הפגישה עברה ממש טוב, נשארו עוד 15 דקות והארי יצא מהחדר לבדוק מסמכים או משהו, לא יודע.
הוא נראה כל כך טוב.
אני רוצה לנשק אותו כל-כך, אבל לא נעים לי ממייק.
הנשיקה איתו אתמול הייתה מזעזעת, הוא לא יודע לנשק וממש נגעלתי, אבל אני מניח שהייתה סיבה שהייתי איתו לפני התאונה אז אני אנסה לשמור על הזוגיות הזאת, למרות שמשהו קצת מוזר.
הוא מתנהג כאילו הוא מסתיר ממני משהו, ושמעתי קולות של גבר מהחדר שלו, אבל אני לא חושב שהוא יבגוד בי, הוא ניסה להיפגש איתי המון כשהייתי בבית חולים והוא תמיד שולח לי הודעות, אני צריך לבדוק את זה.
הארי חזר לחדר עם כמה דפים וישב בשולחן עבודה.
"אני שתי דקות איתך, לו." אמר והרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום מהכינוי שהוא נתן לי.
הנהנתי באיטיות והחיוך שלי רק גדל וגדל. הוא הרכיב את המשקפיים שלו והבטן שלי התהפכה, הוא כל כך יפה.
העיניים הירוקות שלו, השרירים שלו, השיער שלו והשפתיים האלה שכל מה שבא לי לעשות זה לנשק אותן, כן זה קרה קצת מהר אבל הוא פשוט מושלם.
המשכתי להסתכל עליו עד שהוא הוריד את המשקפיים ובא לעברי, הוא התיישב לידי והניח את ידו על הלחי שלי "אני חושב שאנחנו קצת הכחשנו את הנשיקה שלנו, אני טועה?" שאל והלב שלי כמעט התפוצץ.
הוא התקרב אליי ונישק את הצוואר שלי, נשיקות קטנות, הוא התקדם לקו לסת שלי והניח את ידו על הרגל שלי.
פלטתי אנחה חלשה והוא גיחך, ממקם את השפתיים שלו מול השפתיים שלי ועוצם את עיניו.
לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר ונישקתי את שפתיו, השפתיים שלנו זזו בקצב מושלם והמשכנו להתנשק.
הוא החליק את היד שלו למותן שלי, פתחתי את פי ונתתי לו אישור להכניס את הלשון שלו. הוא הכניס את היד שלו לחולצה שלי, ליטף את הבטן שלי ועבר באיטיות אל הגב.
הידיים שלו נעו מעלה ומטה וגרמו לי להרגיש צמרמורת בכל הגוף.
הוא ניתק את הנשיקה ושנינו היינו חסרי אוויר. הסתכלתי אליו בחיוך והתרחקתי מעט, "אני אני חושב שאני צריך ללכת כבר." אמרתי בלי רצון והוא הסתכל עלי והנהן.
חטפתי ממנו עוד נשיקה קצרה ויצאתי מהחדר.
וואו, זה היה פשוט מושלם.
מה הייתי עושה בשביל ללכת להמשיך לנשק אותו, אלוהים, אבל אני לא יכול בגלל מייק... ליקקתי את השפתיים ויצאתי מהמבנה.
