תהנו לולות
נ.מ ליאם פיין
התעוררתי בזרועותיו של זאין, מביט בו ורואה כמה הוא יפה כשהוא ישן. "בייב, קום. לואי בא היום".
אתמול לואי שלח לי הודעה ואמר שהוא חוזר לגור פה. זאין צרח כמו משוגע מאושר. גם אני התרגשתי. התגעגעתי ללואי ברמות מטורפות! היה קשה בלי החבר הכי טוב שלי. בכל ריב שהיה לי ולזאין, לא היה מי שיעזור לנו לפתור את זה. לואי היה מי שהחזיק את הזוגיות שלנו, ותמיד היה מראה לנו כמה אנחנו אוהבים אחד את השני. הריבים שלי ושל זאין לא היו בתדירות גבוהה. פשוט, מאז התאונה רבנו הרבה כי שנינו פחדנו על לואי.
"מממ" מלמל זאין ושפשף את עיניו. אוף, די! הוא כל כך חמוד.
"לואי בא היום" מלמל ופקח את עיניו במהירות, "לואי בא היוםםםםם" צרח, ואני לא יכולתי לשלוט על עצמי ופרצתי בצחוק חזק בזמן שזאין רץ לאמבטיה להתארגן. הלכתי אחריו והתארגנו למפגש עם לואי.
הלכתי לכיוון המטבח להכין את ארוחת הבוקר האהובה על לואי, פנקייקים. בזמן שהכנתי את הפנקייקים שמעתי דפיקה בדלת. התקדמתי אל הדלת, אך במהירות זאין עקף אותי "רגעעע", צעק. גיחוך יצא מפי מהמחשבה כמה מתוק שהוא וכמה שהוא מתרגש. פתחנו את הדלת וראינו את החבר הכי טוב שלנו עומד מולנו, קצת מבולבל ונבוך.
נ.מ לואי טומלינסון
הדלת נפתחה ומולי עמדו שני גברים. אחד לבש חולצה לבנה מכופתרת, והשני לבש חולצה שחורה ושניהם עם ג'ינס שחור צמוד. שניהם עמדו עם חיוך מאוזן לאוזן. לפתע נמשכתי לחיבוק מחמם
"אני.. אני לא נושם" מלמלתי בקול חנוק.
"סליחה" אמרו ביחד עם פרצוף מובך. היו כמה שניות של שתיקה מביכה (ה.כ במיוחד בשבילך גולי), ויצא לי לבחון קצת את הבית מפתח הדלת ברגע שניהם זזו לצד וסימנו לי להיכנס פנימה. צעדתי כמה צעדים פנימה, וראיתי את הבית הכי מהמם שיש.
"אה אממ אני ליאם וזה זאין, בעלי. אנחנו נעזור לך כמה שצריך, לואי, ואנחנו פה בשבילך תמיד, לכל מה שתרצה. אל תתבייש" אמר ליאם.
הנהנתי וחייכתי במבוכה. הם התחילו להתקדם לעבר המסדרון והלכתי בעקבותיהם. הגענו לחדר מלא בפוסטרים של גיטרות, ומיטה באמצע החדר עם סדינים שחורים.
"זה החדר שלך, לואי. תתמקם. אם אתה צריך משהו תקרא לנו" אמר זאין ושניהם יצאו מהחדר. התיישבתי על המיטה והסתכלתי על הכוכבים הירוקים והכחולים שעל התקרה, ולפני ששמתי לב העיניים שלי נסגרו ושקעתי בשינה עמוקה.
"לואי לואי, אנחנו מתיישבים לאכול. אתה רוצה לבוא?" שמעתי את ליאם קורא לי ומנער אותי טיפה.
"כן. אני חמש דקות מגיע" מלמלתי. קמתי באיטיות מהמיטה לעבר השירותים, שטפתי את הפנים והסתכלתי על המראה. בהחלט נראיתי טוב יותר. ישנתי בערך 10 שעות ואני מרגיש הרבה יותר טוב. התקדמתי לעבר הסלון וראיתי את ליאם וזאין יושבים מכורבלים, וכל אחד מהם מחזיק המבורגר.
"בוא לואי. ההמבורגר שלך על השיש במטבח. אנחנו צופים בסרט. רוצה להצטרף?" אמר זאין עם פה מלא באוכל. הנהנתי, לקחתי את ההמבורגר והתיישבתי לידם בספה. הם החליטו לראות סרט אימה ובכל פעם שקרה משהו מפחיד, זאין צרח והתכווץ בתוך ליאם, והסתיר את פניו בזמן שאני וליאם צחקנו בקולי קולות מאיך שזאין מגיב. בסוף הסרט ליאם התחיל לעצום את העיניים, אבל לאחר כמה דקות התעורר בבהלה מהצרחה של זאין. אני די בטוח שהשכנים בטוחים שקרה משהו בגלל כל הצרחות, ואני לא אהיה מופתע אם משטרה תדפוק על הדלת בזמן הקרוב. בסוף זאין וליאם נרדמו מכורבלים אחד בתוך השני, עם חיוך קטן על הפנים. כיביתי את הטלוויזיה, צילמתי אותם למזכרת והלכתי לאמבטיה. עשיתי מקלחת זריזה ונכנסתי למיטה עם בוקסר. לא הפסקתי לחשוב על המפגש שיש לי עוד יומיים עם הפסיכולוג, הארי סטיילס.
היה לי מאוד כיף היום עם זאין וליאם. זה הרגיש טבעי. הרגשתי בבית. (ה.כ זה נשמע יותר טוב באנגלית איף)
(ה.כ הפרק הזה מוקדש לגולי אני יודעת שחיכית לזה הרבה זמן חוחית)
מקווה שאהבתם זה הפרק האהוב עלי
מקווה שאעלה גם בהמשך השבוע
שוב סליחה שלא העלתי הרבה זמן תהנו❤️❤️❤️
YOU ARE READING
THIS TOWN- לארי סטיילנסון
Fanfiction** גמור** הקדמה: לואי היה מעורב בתאונת דרכים ואיבד את הזיכרון שלו, לואי צריך להתרגל לחיים שלו מחדש: הורים שלא אוהבים אותו, ארוס שהוא לא אוהב ופסיכולוג שמתאהב בו ברגע, ד"ר הארי סטיילס. ⚠️מכיל קטעים מיניים הקריאה על אחריותכם⚠️ ממש מקווה שתאהבו את הפא...
