שלומותתתת
מקווה שתהנו מהפרקקק
לא לאכול אותי בבקשה
בהצלחה
נ.מ לואי טומלינסון
עבר שבוע מאז שהארי נכנס ללחץ, הוא קבע לי יותר פגישות לפסיכולוג והוא ניסה יותר שננסה לדבר על העבר שלי, דבר שהיה קצת קשה עצם העובדה שאני איבדתי את הזיכרון שלי.
הוא רוצה שאני אזכר ואני יכול להבין את זה אבל אני לא מבין למה זה כל כך מלחיץ אותו בזמן האחרון, אני מתכוון לבדוק את העניין הזה כי הוא מתחיל להלחיץ אותי.
הארי הלך להתאמן בחדר כושר שבבית שלו ואני חושב שיקח לו בערך ארבעים דקות לצאת משם וללכת להתקלח. אני די בטוח שהוא השאיר את הטלפון שלו בחדר שינה, קמתי מהספה והתקדמתי לחדר, החדר כושר ממש ליד חדר השינה אז אני צריך להיות ממש בשקט.
עברתי ליד החדר כושר והארי החליט לצאת. שיט "לו אם אתה כבר פה תביא לי את הטלפון מהחדר בבקשה" הוא אמר והנהנתי.
נכנסתי לחדר ולקחתי את הטלפון שלו אני שונא לחטט לו בטלפון אבל ההתנהגות שלו מתחילה להפחיד אותי.
נכנסתי לצ'אטים וניסיתי לחפש משהו חשוד, ראיתי את הצ'אט שלו עם נייל ורוב ההודעות זאת מיה חוטפת לנייל את הטלפון ומתכתבת עם הארי ואז נייל מגלה על זה. יצאתי מהצ'אט שלו עם נייל וראיתי את הצ'אט שלו עם הבוס שלו, נכנסתי לשם ורוב ההודעות היו על מטופלים התכוונתי להתייאש עד שראיתי את ההודעה הבאה
'הארי עברה חצי שנה אם אתה לא מטפל בעניין שלך ושל לואי עם הזוגיות וכל השטויות האלה בשבועיים הקרובים אני מפטר אותך.
תזכור את העסקה שלנו.'
שיט שיט שיט הארי יפוטר אם אני לא אזכר בהכל. זה מסביר את ההתנהגות שלו, את כל המפגשים שהוא רוצה לעשות ואת כל התרגילים שאמורים לעזור לי.
יצאתי מהחדר ורעיון עלה בראשי, נכנסתי לחדר כושר והבאתי להארי את הטלפון "תודה בייבי רוצה להצטרף?" הוא שאל והנדתי בראשי "אני יוצא אני אחזור יותר מאוחר" אמרתי והוא הנהן.
*
(ה.כ ממליצה לחזור לפרק הראשון כדי להיזכר)
עצרתי את המכונית ויצאתי החוצה פתחתי את הבאגז והתיישבתי שם, הבאתי לי שמיכה כי אני זוכר שקר פה. התיישבתי בבאגז הסתכלתי על השדה חמניות, בדיוק אותו אחד שאני ומייק 'בילינו' בו לפני התאונה, ניסיתי להיזכר במשך כל הנסיעה אבל זה היה כמו חור שחור.
ישבתי שם במשך חצי שעה ואפילו ניסיתי להיכנס לשדה ולטייל שם לפתע גל של קור הגיע ואורות של מכונית סינוורו אותי, ברגע הזה מליון פלשבאקים התרוצצו במוח שלי וכאב ראש חזק תקף אותי, נזכרתי.
*
חניתי בחנייה של הבית ויצאתי מהמכונית במהירות רצתי לבית ודפקתי על הדלת של הבית בהתרגשות, אחרי שנזכרתי בהכל עליתי מהר אל המכונית ונסעתי הביתה בשביל לספר להארי שסוף סוף נזכרתי.
הארי פתח את הדלת והסתכל עלי במבט מבולבל "אנחנו צריכים להפסיק להיפגש" אמרתי במבט רציני וניסיתי לא להראות יותר מדי שמח כדי שהוא לא יחשוב שזאת מתיחה.
"על מה אתה מדבר לואי" הוא אמר ונראה פגוע, מה?? "אנחנו צריכים להפסיק להיפגש" אמרתי שוב "לו אתה רוצה להיפרד?" הוא שאל ופה הבנתי, הוא חשב שאני מדבר על להפסיק להיפגש כזוג. הוא כל כך טמבל אבל אני אזרום איתו.
"אני מצטער הארי אני לא מסוגל יותר" אמרתי וניסיתי כל כך חזק לא לצחוק לו בפנים, אני לא מאמין שהוא באמת אוכל את זה. הארי הלך לחדר השינה והלכתי אחריו "הארי אני יודע הכל על העבודה שלך שאנחנו לא יכולים להיות ביחד כי יפטרו אותך ו-".
**
די לא להרוג אותי פרק הבא יצא מחר
איך אתם?? אכלתם?? שתיתם?? ישנתם כמו שצריך???
מקווה שיהיה לכם סופש נדיררר
חג שמח לכולםםם תשמרו על עצמכם!!!
*
YOU ARE READING
THIS TOWN- לארי סטיילנסון
Fanfiction** גמור** הקדמה: לואי היה מעורב בתאונת דרכים ואיבד את הזיכרון שלו, לואי צריך להתרגל לחיים שלו מחדש: הורים שלא אוהבים אותו, ארוס שהוא לא אוהב ופסיכולוג שמתאהב בו ברגע, ד"ר הארי סטיילס. ⚠️מכיל קטעים מיניים הקריאה על אחריותכם⚠️ ממש מקווה שתאהבו את הפא...
