Larry stylinson - since 2010:)

פרק 1:

נקודת המבט של לואי:
״בוקר טוב אמא , אני צריך שתקחי אותי למחנה אימונים קמתי מאוחר מדי ואני לא אספיק ברגל , היום זה שלב ממש קריטי והיום אומרים מי הבנים שעולים לשלב הבא״.
״ברור שאקח אותך ואחכה כבר איתך בקהל , תנסה למצוא לי מקום אני רוצה לראות.״ אמא אמרה וחייכתי.
כעבור 10 דקות הגענו למקום , מקווה שפעם אחרונה שאראה את המקום הזה , כולם שם ממש נחמדים ואני מקווה שכולם גם יעלו אבל אני לפני הכל , אני והבחור המתולתל .. זה עדיין סודי אבל די חיבבתי אותו , הוא נראה נחמד וטוב והוא כזה עדין , מקווה שיהיה לנו קשר אחריי התכנית.״
שהגעתי למקום ראיתי את כל אנשי ההפקה מסדרים את הבנים והבנות בשורה , כמובן שאחריי שניה איש הפקה שם לב אליי ולקח אותי איתו לשורה הוא שם אותי לא באמצע אבל קרוב .
התחלתי לחייך בעובדה שאמא שלי מסתכלת עליי ואני חייב להראות לה שלא קורה לי שום דבר למרות שהלחץ והחרדה שלי נכנסו לפעולה , התחלתי להזיע , לדבר שטויות אבל החיוך נשאר על הפרצוף שלי , שאהיה זמר גדול .. אני מקווה .. אני אצטרך לעמוד במצבי לחץ גדולים יותר .
ביינתים אמרו לנו לשבת ושעוד 10 דקות יגידו לנו מי המשיך לשלב הבא , כמו תמיד הזהירו אותנו ואמרו לנו שהכל מצולם , בזמן העשר דקות האלה התחברתי לכמה בנים שישבו לידי , בן , אריק וג׳יימס , הם דווקא ממש נחמדים אני ארצה גם להיות חבר קרוב שלהם אחריי התכנית הם נראים אנשים טובים.
אחריי 20 דקות אמרו לנו לעמוד כי מתחילים , חיכינו כל כך הרבה זמן שיתחילו , סיימון התחיל לדבר .
אמא שלי כל הזמן עשתה לי סימנים שאני אעבור אבל ידעתי שזה לא יקרה , הסיכוי היה ממש קלוש ואני רק עשיתי לה מהבמה סימנים של לא.
״חשבנו על זה הרבה זמן , הבן שעולה לשלב הבא , הוא... תום ריצ׳רדס! , כל הכבוד לך!״
התחלתי לבכות וככה כל הבנים האחרים , אמא שלי ניסתה לתמוך בי וניסתה להראות לי שהכל בסדר.. ידעתי שלא קרה כלום וזה בסך הכל תכנית אבל כן התבאסתי.
חיכיתי לאמא שלי מאחורי הקלעים להביא לה חיבוק ענק אבל אז קראו לכל מי שלא עבר להגיע ליד הבמה.
זה היה מוזר , אף פעם לא עושים את זה , הבחור המתולתל חשב שהם עושים את זה בשביל קצת רייטינג שיראו אותנו בוכים.
הבמאי התחיל להקריא שמות ״נייל הורן , ליאם פיין , זאין מאליק , הארי סטיילס ולואי טומלינסון , צעד אחד קדימה בבקשה .
בואו איתי לבמה״.
קראו בשם של הבחור המתולתל! קוראים לו הארי! התרגשתי שראיתי שהוא בא איתי ,כולם היו בהלם ולא הבינו מה קרה אבל הדבר היחידי שעבר לי בראש זה למה הוא מסתכל עליי ככה , כל הדרך הוא פשוט הסתכל עליי ואני חייכתי , שהגענו לבמה סיימון התחיל לדבר שוב
״בטח אתם תוהים למה אתם פה , יש לכם כישרון שחבל שיתבזבז , אתם הולכים לעבוד 10-14 שעות ביום , לקום מוקדם ולעבוד קשה כמו כולם בבית של האקס פקטור , במקום בקריירת סולו החלטנו לאחד אותכם כלהקה!״.
הדבר היחידי שעבר לי בראש זה ללכת לחבק את כל הבנים ולצעוק , ישר קפצתי על הארי והוא זרם איתי ואפילו הרים אותי , חיבקתי כל אחד מהבנים ושמחנו כל כך.
באותו יום היינו במשרד של סיימון , היינו צריכים להציע שם ללהקה , בהתחלה זה היה ״דרך חדשה״ וכל מני שמות מוזרים עד שהארי , הציע שם , רואים שהוא גם מוכשר , השם היה ״כיוון אחד״ באנגלית זה היה one direction אני היחיד שזרם עם הרעיון אבל בגלל שלא היה לנו שם יותר טוב קבענו את זה.
חזרתי עם אמא שלי הביתה בשמחה והתרגשות , הלכנו לאכול במסעדה ובאמצע האוכל קיבלתי הודעה.