את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐟𝐨𝐮𝐫𝐭𝐲 🖤

לאחר מקלחת ארוכה וארוחת ערב יחד עם דניאל ישבנו יחד בסלון כל הערב וצפינו בסרטים , לא דיברנו כמעט, פשוט נהנתי מהשקט והרוגע שעטף אותי אחרי היום המתיש הזה.
לאחר הפיהוק השלישי רציתי כבר לפרוש למיטה .
״אני עולה לישון ״ מלמלתי והתרוממתי מהספה , ״בואי, אני אלווה אותך״ דניאל כיבה את הטלויזיה והתרומם גם הוא.
לאחר שליווה אותי לחדרי , חיכיתי בשקט שיתרחק מהמסדרון ויצאתי החוצה , מתקדמת אל המעלית המובילה לחדרו של ג׳ייק.
לא היו לי כוחות לתוכחותיו של דניאל על זה שאני בוחרת מרצוני לישון שם אז עשיתי זאת בלי שיידע.
הגעתי לחדר ונכנסתי להתקלח, המים הרותחים התיזו מכל עבר והכניסו אותי לרגיעה הרגילה.
נשמתי את האדים אל ריאותיי בצורה משכרת ולא הרגשתי שום צורך לצאת כבר .

״ברוק?״ קול רחוק קרא לי .
הוא היה מעומעם והתלבטתי אם דמיינתי אותו.
״ברוק! תעני לי בבקשה!״ הקול היה צועק ומתחנן.
הבנתי כבר שהוא אמיתי אבל כשניסיתי לענות, רק קולות חרחור יצאו מפי.
הרגשתי תחושת מחנק עצומה וכאב חד פילח את ריאותיי בלי הפסקה.
נקודות שחורות בצבצו בעיניי מהרגע שהתעוררתי וידעתי שזהו, עכשיו זה סופית נגמר.
״ברוק!!!״ הקול שלא הצלחתי לזהות היה נשמע מתחרפן .

~נקודת מבט דניאל~
אחרי שברוק נכנסה לחדרה חזרתי למטה עם תחושה מדאיגה.
האהדה שלה לג׳ייק מוזרה בעיניי ומפריעה לי , אני אוהב אותו, אבל לא מסוגל להבין איך מישהי כמוה מסוגלת לאהוב אותו.
אני כועס עליה שהיא מחרבת לעצמה את החיים בזה שהיא בוחרת להיות איתו, אבל עמוק בלב אני כועס על עצמי שנתתי לה לבחור בו ולא בי.
היו לי את כל ההזדמנויות ופיקששתי, ועכשיו היא של ג׳ייק ואין לי מה לעשות עם זה.

שכבתי במיטתי לאחר התארגנות קלה אבל השינה לא הגיעה. רציתי לראות את פנייה של ברוק עוד פעם אחת לפני שאלך לישון. רק לראות אותה ישנה ירגיע אותי.
התקדמתי לחדרה אך כשהגעתי לדלת נזכרתי בשנתה הקלה והעדפתי לא להפריע לה בשינה, אז התגנבתי למשרדו של ג׳ייק בכדי להציץ במצלמות ולוודא שהכל בסדר.
ג׳ייק השאיר אותי אחראי עליה וביחד עם הרצון לראות אותה ידעתי שאני מחוייב לבדוק בשבילו.
הלכתי למשרדו של ג׳ייק ועם המפתח שהשאיר לי פתחתי את דלת החדר וניגשתי למחשב.
את הקוד למצלמות האבטחה ידעתי מזמן ולאחר חיפוש קצר מצאתי את המצלמה שבחדרה של ברוק.
סרקתי את החדר אבל לא ראיתי אותה.
איפה היא חכולה להיות? לפני פחות משעה היא נכנסה לשם.
מיהרתי לחדרה כדי לראות אולי היא מתקלחת אך כשנכנסתי מיד ידעתי שאין אף אחד בחדר.
התחושה המדאיגה המשיכה לזחול במעלה גרוני וידעתי שמשהו לא בסדר.
המקום היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה חדרו של ג׳ייק. רק לשם היא יכולה ללכת.
עליתי במהירות במעלית בפעם הראשונה והתעלמתי מהעובדה שג׳ייק לא יאהב את זה שעליתי לחדרו.
הוא יתמודד.
רעש מים נשמע מחדר צדדי שהנחתי שהוא חדר המקלחת.
״ברוק?״ קראתי מעבר לקולות המים.
אין תשובה. רק הזרמים החזקים שממשיכים לפעול.
״ברוק!״ צעקתי חזק יותר, למקרה שלא שמעה אותי קודם.
״ברוק! תעני לי בבקשה״ התחננתי.
משהו קרה, אין סיבה שלא תענה לי כשאני קורא לה.
קולות מעומעמים וחלשים נשמעו מבפנים, בלי לחשוב פעמיים לקחתי תנופה ובעטתי בדלת.
החדר היה מלא באדים עד שלא היה אפשר לראות כמעט כלום, ולאחר מעט גישושים מצאתי את ברוק העירומה שרועה על הרצפה ונחנקת מהמים שהמשיכו לזרום מכל הכיוונים.
כיביתי את המים ורכנתי אליה במהירות.
עיניה היו פקוחות למחצה וראיתי שהיא עדיין בהכרה, פשוט בלעה המון מים.
מיד סובבתי אותה על הצד נותן לה להקיא את כל המים שנשמה ובלעה.
״מה לעזאזל קרה פה?״ שאלתי כשסיימה להקיא.
שמתי לב ששפתיה רועדות ועינייה אדומות ובחרתי לא להמשיך להציק.
״בואי נוציא אותך מפה״ אמרתי בחיוך והשחלתי את ידי האחת מתחת לבריכה ואת השנייה מתחת לצווארה.

~נקודת מבט ברוק~
דניאל הוציא אותי מחדר האמבטיה והשכיב אותי על המיטה .
הייתי עדיין עירומה אבל זה לא מה שעניין אותי, הייתי עסוקה בנסיונות להכניס אוויר לריאות כמו שצריך. הרגשתי שמים מילאו אותן עד הסוף ושאין יותר מקום לחמצן בחזי.
דניאל הלך ממני והבחנתי בו רק כשחזר עם מגבת רכה וכיסה אותי בה.
״ניסית לפגוע בעצמך?״ הוא שאל לאחר ישיבה שקטה וממושכת לידי.
״לא״ הצלחתי להוציא מפי.
״אז מה קרה שם ?״ הוא שאל שוב.
לא עניתי.
לא ידעתי להסביר איך הגעתי למצב הזה שאני שוכבת על רצפה המקלחת ונחנקת ממים שזורמים לי לתוך הגרון.
״את רוצה שאני אלך?״ הוא שבר שנית את השתיקה.
״לא״ עניתי שוב לאחר חשיבה קצרה.
הרגשתי פגיעה. ולא רציתי להישאר לבד .
הוא קם שוב ולקח את ערימת הבגדים שהייתה מונחת על השידה שליד המיטה וחזר לשבת לידי.
״את רוצה לבד או שאני אעזור לך?״ הוא שאל.
עיניו היו כל כך טובות, והרצון לעזור לי היה ניכר ממש.
״אני לא יכולה לזוז״ מלמלתי , רומזת לו לעזור לי להתלבש וללכת לישון. הוא ממילא כבר ראה אותי עירומה קודם, וידעתי שבאמת לא אצליח להסתדר לבד.
בעדינות לא מוסברת הוא פשט ממני את המגבת והלביש אותי בפיג׳מה הקצרה.
״תודה״ אמרתי בקול חנוק, חצי מבכי וחצי מהקושי לנשום או לדבר.
בגלל גודלה הענק של המיטה, דניאל נאלץ לסחוב אותי אל חלקה העליון ובשקט השכיב אותי על הכריות הגדולות.
הוא שחרר את ידיו ושמעתי צעדים, מניחה שהוא הולך מהחדר.
אבל תזוזה מצד שמאל גרמה לי לפתוח את עיניי ולראות אותו נשכב לידי. הוא הרים מעט את ראשי והשחיל את חזו מתחתיי, נותן לי להתכרבל בתוכו .
הייתי צריכה את ג׳ייק עכשיו. אבל ג׳ייק לא כאן, אז הסתפקתי בדניאל, והוא היה מספיק בהחלט.

חחחח וואי פרק הזוי
נווו ספרו לי אתן מתגעגעות לג׳ייק? מה אומרות על הפרק ועל הקרבה בין דניאל לברוק?😯😯