את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐞𝐢𝐠𝐡𝐭 🖤

׳מתי לאסוף אותך?׳
׳20:00׳ סימסתי בחזרה לקים.
אנחנו חוגגים יומולדת 20 לחבר הכי טוב שלי , קרטר, ואסור לי לאחר. זאת מסיבת הפתעה.
בשבע בערב התקלחתי, שמתי עליי ג׳ינס וגופיה שחורה ואיפור עדין. המסיבה בדירה שלו, לא הרגשתי צורך להתייפות.
קיבלתי עוד הודעה מקים, ׳אני למטה׳
לא לקחתי את הזמן, ירדתי, אמרתי ביי להורים ויצאתי אלייה .
״זה לא פייר, גם כשאת זורקת על עצמך משהו את נראית מדהים״ היא אמרה כשנכנסתי לאוטו.
״פשוט תסעי כבר״ הסמקתי .
הגענו די מהר אל הבית ורצנו יחד פנימה.
יחד עם כל השאר התחבאנו כולם מאחוריי הספות עם חושך מוחלט , מחכים שקרטר יגיע ונוכל להפתיע אותו. אני הייתי הכי צעירה שם, אני וקרטר הכרנו שנה שעברה. כשהוא הגיע לבקר את אח שלו שלומד איתי בכיתה, שם הוא התחיל איתי והתחברנו ברגע. האמת, אני אף פעם לא הסתובבתי עם ילדים בגילי.. לא יודעת למה.
קיבלתי הודעה ופתחתי אותה. ׳להעמיד פני מופתע שאני נכנס?׳
׳על מה אתה מדבר?׳ הכחשתי .
׳מתי תביני שאת לא יכולה לשקר לי?׳ הוא הוסיף אימוג׳ים צוחקים.
סיננתי את ההודעה הזאת וחיכיתי שיעלה כבר.
לאחר שתי דקות הדלת נפתחה באיטיות והאור נדלק.
״הפתעה!!״ צעקנו כולם ויצאנו מהמחבוא עם בלונים וקונפטי.
מוזיקה התחילה להתנגן ואני התקרבתי לקרטר שבאמת העמיד פני מופתע.
״באמת חשבת שאני אאמין לך?״ הוא צחק .
״לא, אבל תודה שלזה לא ציפית״ אמרתי והסתכלתי על מה שמאחוריו, ״לא ציפיתי למה?״ הוא אמר והסתובב לראות על מה אני מסתכלת. ברגע שסובב את ראשו בחזרה אליי תקעתי לו עוגה בפנים.
״את לא עשית את זה עכשיו״ הוא ניגב את פניו בידיו.
״אני חושבת שדווקא כן ״ חייכתי וברחתי ממנו לפני שימרח עליי מהעוגה.
לאחר מרדף קצר ומטופש הוא התייאש והלך למקלחת להתנקות בזמן שקים ואני הוצאנו את כל השתייה החוצה . אני לא שותה, אבל כולם כן, וקרטר במיוחד.. וזה היומולדת שלו בסופו של דבר.
//
״נו ברוק ! שוט אחד״ קרטר כבר היה שיכור לגמרי וניסה לשכנע אותי לשתות .
״לא תודה״ צעקתי מבעד למוזיקה החזקה.
״את חייבת , לכבוד היומולדת שלי״ הוא הודיע ומזג לי נוזל שקוף שאני אפילו לא מזהה בכוס זכוכית קטנה.
״תשתי. עכשיו״ הוא ציווה וחסם לי את הדרך כדי שלא אוכל להתחמק.
״צ׳ירס״ התייאשתי וצליל נקישה נשמע כשהצמדנו את הכוסות יחד.
שתיתי הכל בלגימה אחת . הנוזל צרב ושרף את גרוני ואני התחלתי להשתעל. ״מטומטם ״ חצי נחנקתי חצי צחקתי עליו שהכריח אותי לשתות.
״אני מת עלייך״ הוא חיבק את מותני ונשק למצחי.
״תתרחק״ צחקתי ודחפתי אותו ממני בנחמדות והוא גלגל אליי עיניים וחזר למסיבה.
המסיבה התעצמה והבחנתי שעוד ועוד אנשים נכנסים לדירה הצפופה. כולם אוהבים את קרטר, זה ברור שהיומולדת שלו תהיה חגיגה ענקית.
הרגשתי חנוקה בתוך הצפיפות שבדירה ויצאתי לרגע למרפסת לנשום קצת אוויר, הראש גם כאב לי מעט עוד מהמשקה החריף ממקודם.
נשענתי על מעקה המרפסת וצפיתי לנוף העיר הגדולה שמתחתיי. ההורים של קרטר עשירים והוא שכר לעצמו דירה גדולה בקומה ה24 של איזשהו בניין יוקרתי.
״בדיוק אותך חיפשתי״ קרטר נשמע מאחוריי ואני קפצתי בבהלה .
הוא יצא החוצה וסגר אחריו את דלת המרפסת.
הוא התיישב על הספה והניח את ידו על המשענת , תומך בראשו הכואב כנראה מהשתייה.
התקדמתי והתיישבתי לידו, נשענת על חזו העולה ויורד בנינוחות מפתיעה.
ישבנו בשקט כמה דקות. אני כבר הייתי עייפה והוא מסוחרר.
״ברוק..״ הוא פתח וסובבתי את ראשי אליו. ״הבנתי משהו.״ הוא אמר ןקולו נשמע שקט יותר. הנדתי בראשי בשאלה והתרחקתי ממנו מעט.. משהו במבעו הלחיץ אותי טיפה.
כשקרטר שיכור הוא פשוט תופס אומץ להגיד דברים שהוא חושב, הוא עצמו רק בטיפה מסוחרר ואמיץ יותר, שזה די מוזר.
הוא תפס בידו האחת בלחיי ובשנייה מתחת ללסתי, אצבעותיו נוטות לעורף.
התרחקתי אבל הוא המשיך לאחוז בי.
עיניי המבוהלות הביטו בעיניו הנינוחות למדי, והתפללתי שלא יעשה את מה שאני חושבת שיעשה.
״קר-״ באתי למחות אך הוא הצמיד אותי אליו לנשיקה. ניסיתי להתנגד אבל לפיתתו התהדקה.
שפתיו נצמדו לשלי , לשונו מנסה לחדור את פי החתום.
השניות עברו באיטיות ארוכה אבל ידעתי שבכל זאת מדובר בשניות בודדות.
לבסוף הצלחתי להדוף אותו ממני ונעמדתי.
״מה לעזאזל אתה עושה?!״ צעקתי עליו , מפנה את ראשי מטה כדי להסתכל אליו.
הוא התנער מהנשיקה ונעמד לידי, עכשיו הוא הסתכל מטה בשביל לראות את פניי.
״אני לא...״ מלמלתי , לא יודעת מה להגיד.
״אני מצטער ברוק״ הוא הניח את ידו שוב על לחיי ואני מיד נרתעתי אחורה.
״אני חושבת שעדיף שאחזור הביתה״ הלכתי אחורה בצעדים כושלים.
״בואי אני אקפיץ אותך  ״ הוא התעשת והתקרב אליי בצעדים גדולים.
הושטתי את ידי והנחתי אותה על חזו, עוצרת אותו מלהמשיך להתקרב.
לא הצלחתי להישיר את מבטי אליו, הוא כמו אח בשבילי. אם זה רק היה וידוי אהבה, אני מניחה שהייתי האחת שמנסה שלא יהיה מביך, אבל הוא נישק אותי בכוח. ידעתי שאסלח לו, אבל עכשיו לא רציתי להסתכל עליו.
״אני אחזור ברגל״ הסתובבתי ופניתי אל הדלת , פותחת אותה בידי.
״ברוק..״ הוא ניסה למחות , זה חמישה קילומטרים לפחות והשעה הייתה 1 בלילה.
״מזל טוב קרטר״ חייכתי חיוך מזוייף ועצוב ונכנסתי אל המסיבה, משאירה אותו נטוע במקומו .
~
הלכתי ברחובות השקטים והחשוכים, הריקים כמעט לגמרי מאנשים .. שמתי לב לאחוז האחד שנשאר לי ובחרתי להתקשר לאמא להודיע לה שאני בדרך ולא נשארת לישון אצל קרטר בסוף.
״אמא?״ מלמלתי
״היי מותק, איך במסיבה ?״ קולה היה מנומנם וידעתי שהערתי אותה.
״לא הרגשתי טוב אז פרשתי״ הודעתי לה , אני אמנם בקשר טוב עם אמא שלי אבל אני לא אספר לה מה קרה הלילה..
״מה ?״ קולה קפץ ״איפה את?״
״הכל בסדר אמא, אני בדרך הביתה״ גלגלתי את עיניי למרות שהיא לא יכולה לראות זאת . הדאגה שלה מקסימה, אבל לפעמים טיפה חונקת.
״אני אבוא לקחת אותך , איפה את נמצאת?״ הדאגנות התעוררה יחד איתה .
״לא אל תאספי אותי, אני בדרך״
״בסדר, לילה טוב ״ אמא שלי אמנם דואגת, אבל היא לא יודעת להיות עקשנית. דבר שאני אוהבת כי ככה אני יכולה לעשות מה שמרגיש לי לנכון.
״לילה טוב״ אמרתי בשקט, אבל היא כבר לא שמעה אותי כי הפלאפון נכבה .
הכנסתי אותו לכיסי האחורי והתקדמתי בשקט.
״היי יפה״ בחור מגודל וגבוה נעמד לפניי וחסם לי את הדרך.
״הי״ מלמלתי קצרות והמשכתי להתקדם מנסה להתעלם ממנו.
אני לא במצב רוח היום אחרי כל מה שקרה לפני שעה קלה במרפסת.
״וואו לאיפה את ממהרת בובה?״ הוא תפס במפרק כף ידי ומנע ממני להתקדם.
בכל יום אחר הייתי קופאת, אבל אחרי מה שקרה עם קרטר לא הייתי מסוגלת לתת לדבר כזה לקרות שוב.
״שחרר לי את היד״ סיננתי בשקט.
״ומה אם לא?״ הוא חייך חיוך ממזרי.
בלי לשלוט בה ידי פשוט התרוממה וסטרה ללחיו.
הבחור היה המום כמעט כמוני ושחרר את ידו. זה לא אני . אני פחדנית .
עדיין חסרת שליטה על עצמי, לקחתי את רגליי והתקדמתי בנינוחות, אבל במהירות מספיק כדי שברגע שיתעשת הןא לא יגיע אליי.
ביתי כבר היה קרוב והלכתי אליו בצעדים גדולים, מתנערת ממה שקרה לפני דקה.
//
קרטר ואני לא מדברים.
עבר שבוע מהמסיבה שלו ולא היה קשר ביננו מאז.
אני לא ילדה שמרבה בחברות.. יש לי חברים בודדים שאני אוהבת ואני לא מחפשת יותר מזה, בגלל זה אני כל כך מתבאסת על מה שהיה איתו.
ניסיתי להשיג אותו אבל הוא מסנן את ההודעות ולא עונה לטלפונים. הוא שונא אותי אני יודעת.
אני רק רוצה לעזוב הכל ולנסוע מכאן, לא משנה לי לאיפה, רק להתנתק מהמציאות המבאסת שקיימת כאן ולשכוח מכל מה שקרה.

סורייי על העיכוב, תקופה עמוסה רצחח
אה וזהו לעכשיו סיימנו עם הפרקים האלה, חוזרים להווה בפרק הבא🙈💓