את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐬𝐞𝐯𝐞𝐧𝐭𝐞𝐞𝐧🖤

במהלך היומיים האחרונים לא ראיתי את ג׳ייק בכלל.
דניאל השתדל להעביר לי את הזמן במקומו. יצאתי לפעמים החוצה ודניאל הציע לי גם ללכת איתו לבריכה אבל העדפתי שלא.
הצלקות עוד לא החלימו לגמרי ומבחינתי כמה שפחות יראו את גופי -יותר טוב.
המחזור הסתיים  אבל עדיין לא פגשתי אותו. זה ממש מוזר .

~נקודת מבט ג׳ייק~
נסעתי מהבית והשארתי את ברוק תחת דניאל, אני סומך עליו. וגם יש לי מצלמות על כל הבית ואני יכול לראות כל מה שקורה .
כל יציאה מהבית היא ארוכה כי בניתי אותו בכוונה בחור נידח, בקצה של כפר קטן.
הייתי צריך לשכוח קצת ממה שקורה בבית.
וגם ברוק הייתה צריכה להתרחק ממני קצת, אחרי מה שקרה בלילה אני מרגיש רע.
מאז העונש היא משתדלת להתנהג אליי כמו שצריך אבל בכל זאת, היא בנאדם, ברור שתהיה לה דעה משל עצמה על כל עניין השינה ביחד, ואם היא לא רוצה צריך להרגיל אותה לזה, לא לתת לה כדור שינה.
אני לא אשכח בחיים את הפנים שלה הבוקר, הבושה שלה הייתה כל כך אמיתית.
אז החלטתי להתרחק מהכל .
שוטטתי ברחוב וחשבתי מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב ביננו.
בערב כמובן הלכתי לאחד הפאבים וביליתי את הלילה במוטל עם איזה בלונדינית זונה, לא מתקרבת לקצה הציפורן של ברוק. אבל זה מה יש, אני לא אעשה דבר לברוק עד שהיא תסכים.
זה החוק שהצבתי לעצמי לפני שהבאתי אותה לכאן.
יום למחרת עבדתי , המון אנשים מודעים לזה שכרגע שגרת העבודה שלנו נעצרה בעקבות בואה של ברוק, ואני צריך לדאוג לזה שסמכותי לא תתערער.
דאגתי לעוד כמה עניינים הקשורים בברוק, כל המדינה מדברת עליה, ואני חייב לדאוג שאף אחד לא יידע שהיא אצלי.
אני ממש לא מצליח להשתחרר ממנה, כל דבר שאני עושה קשור בה .
אני רק רוצה להיות איתה עוד ועוד.

~נקודת מבט ברוק~
״ברוק!״ דניאל קרא לי לרדת למטה, ובאתי .
כשירדתי ראיתי את ג'ייק יושב ליד שולחן האוכל עם הבופה הקבוע ושתי צלחות. הוא היה עסוק בפלאפון שלו ולא ראה שירדתי.
התקדמתי אליו בזהירות, אחרי מה שקרה בלילה האחרון שראיתי אותו עוד לא הבנתי איפה יחסינו עומדים . כשראה אותי הוא ישר קם מהכיסא ובא אליי מהר. הוא חיבק אותי בזמן שנשארתי קפואה, אני חייבת להודות שלמרות שאני שונאת אותו החיבוק שלו היה חם ואוהב, ולא רציתי שיעזוב.
יש לי בעיה , אני ממש אוהבת חיבוקים, הם מה שגורם לי להרגיש אהובה, ובהתחשב במקום שאני נמצאת בו די קשה למצוא ממי לקבל אהבה.
למרות שרציתי חיבוק, הרגשתי כבר לא בנוח והשתחררתי.
הוא הבין ועזב אותי , הוא הוביל אותי אל הכיסא וגרר אותו אל השולחן לאחר שהתיישבתי.
״מה שלומך?״ שאל והתחיל לאכול ואחרי  כמה ביסים נתן גם לי לאכול כי ידע שלבד אני לא אוכל.
״ הכל בסדר״ עניתי .
קירבתי אליי את הצלחת שלי והתחלתי לאכול לבד, אני צריכה להתעסק במשהו שהוא לא ג׳ייק. ראיתי מצד העין את חיוכו כשראה שאני אוכלת לבד.
״ברוק״ חיכה שאסתכל עליו.
״הוא הסתיים?״ הוא כחכך בגרונו בזמן השאלה, אולי הוא מפחד שזה מביך מדי או שאני לא אענה.
״כן״ עניתי וחזרתי לאכול.
״יופי״ גם הוא חזר לצלחתו.
למה יופי?
אני צריכה להתחיל לפחד?

לאחר ארוחת הערב יצאנו לסיבוב בחצר, זו הפעם השנייה שאני כאן רק שהפעם בריאה יחסית ומסוגלת באמת לסרוק את המקום, חיפשתי דרך מילוט, אבל היא לא קיימת! חומה כמעט בגובה של האחוזה הקיפה את כל האזור העצום ושער הבית האטום היה מוקף בלפחות עשרה שומרים שדאגו לזה שאף אחד לא יכול להיכנס ובטח שלא לצאת.
איך אני אצא מכאן?
״מה את אומרת על לטוס מכאן?״ ג'ייק שאל לפתע.
״מה?״ הייתי בהלם.
״חופשה, לצאת לטייל״
לא ידעתי מה להגיב. ברור שאני רוצה לצאת מכאן, אבל עם ג׳ייק?
״מתי?״
״מחר״ ענה בפשטות. הדרך שבה הוא לוקח דברים משגעת אותי.
״ולאיפה?״
״אם אני אספר אני אהרוס את כל ההפתעה״ חייך .
״אוקיי, אני אסע איתך״ עניתי.
ראיתי שהוא מתאפק לא להגיד לי שהוא לא שואל אותי, ״יופי״ חייך ונכנסנו לבית.

כשעלינו לחדר היו שני שומרים בתוך חדר הארונות.
״מה הם עושים פה?״ לחשתי לג׳ייק.
ג'ייק צחק שלחשתי וענה בלחישה בחזרה ״הם אורזים לך בגדים״
ג'ייק נכנס אל חדר הארונות בזמן שנשארתי עומדת ליד המיטה. הוא חזר כמה רגעים אחרי עם בגדים בשבילי.
״תתקלחי ותלכי לישון, יש לנו יום ארוך מחר״ אמר.
באתי לפנות אל המקלחת אך קולו עצר אותי שוב ״אה וברוק״ הסתובבתי, הוא התקדם אליי בצעדים גדולים וחיבק אותי שוב , הפעם החזרתי לו חיבוק, משהו בו הרגיש לי מסכן היום, ולמרות חוסר האהדה שלי אליו , נתתי לו את מה שהוא צריך.
״אל תעזבי אותי״ לחש לראשי .
לא עניתי, אני לא יכולה לקיים דבר כזה. בשנייה שתהיה לי הזדמנות, אני אעוף מכאן על טיל. בחזרה לאנשים שאני אוהבת באמת.

אהובות 💓
מה איתכן בכל מצב הקורונה המטומטם הזה?
מתנצלת שלא העלתי כמה זמן, הייתה לי בעייה בוואטפאד שהסתדרה רק עכשיו. קרה לעוד כאן?
תהנו מהפרק💫