את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐟𝐨𝐮𝐫🖤

מרחוק הבטתי בשולחן האוכל. סביבו ישבו דניאל ומולו ג׳ייק ועוד מישהי שאני לא מכירה.
ראיתי רק את הגב שלה אבל ידעתי שהיא יפה. יותר יפה ממני זה בטוח.
(הערת הכותבת: שוב אני אגיד, ברוק פשוט חסרת ביטחון)
ידו של ג׳ייק הייתה מונחת מאחוריי הכיסא של הבחורה והשלושה דיברו בינהם וצחקו על משהו.
אולי עליי , אני לא יודעת.
הבחורה לבשה פיג׳מה והבנתי שבילתה פה את הלילה..
ג׳ייק חזר כבר אתמול ועוד לא בא להגיד שלום?
לא ידעתי מה לחשוב.
זה פגע בי. כנראה הוא הבין בימים האחרונים שמה שקרה בבריכה במלון היה טעות.
החשק לאכול יצא לי ורצתי בחזרה לחדרי, בזמן שהם ממשיכים לדבר ולא שמים לב שעמדתי ממש מאחוריהם.

~ נקודת מבט ג׳ייק - ארבעה ימים קודם~
יצאתי מהמשרדים של מת׳יו והנהג שלי חיכה לי בחוץ.
השיחה הייתה בעיקר על כסף.
מת׳יו דרש סכום גדול מאוד בעבור האנשים שלי. בהתחלה לא הייתי מוכן לשמוע , אנחנו יכולים לפתוח במלחמה מולם, אמנם יש לו יותר חיילים אבל השומרים שלי מאומנים ואיכותיים יותר.
כבר באתי לקום וללכת עד שהוא הזכיר את ברוק. אין לי מושג מאיפה הוא יודע עלייה בכלל , אבל אני לא מסוגל להסתכן. אני לא אתן שמשהו רע יקרה לה.
העברתי את כל הסכום כדי שישחרר את האנשים שלי והפסקתי להתווכח.
הוא יודע על ברוק . איך זה הגיוני???
״סע ״ הוריתי לנהג , ממהר להתרחק מהמנוול הזה.
את שאר היום ביליתי לבדי במלון , ניסיתי להתקשר לדניאל שייתן לי לדבר עם ברוק אבל הוא לא ענה, בפעם היחידה שאני באמת צריך שהוא יענה לי.
לחצים בחזה תקפו אותי.
אני פשוט צריך את ברוק איתי , המרחק ממנה עולה לי בבריאות .
גם את היום הבא ביליתי בחדרי. החלטתי לא להתקשר לברוק, בתקווה שדווקא הגעגוע יגרום לה ולי לאהוב יותר כשאחזור.
דפיקות בדלת קטעו את מחשבותיי.
״לא!״ צעקתי מהמיטה, זה בטח אחד השומרים. אין לי כח אליו עכשיו, אין לי כח לאף אחד.
אני מתכנן להשאר במיטה הזאת עד הטיסה הביתה שמתעכבת בגלל תקלה במטוס.
תקלה שבדיעבד אני מניח שהייתה מכוונת בידי מת׳יו הטמבל הזה.
״לא?״ קול מוכר ומתפלא נשמע והרמתי את מבטי.
״מה את עושה פה?״ צחקתי וקמתי לחבק את היילי, חברת ילדות שעברה לפריז לפני כמה שנים. אפילו לא היה לי בראש לעדכן אותה שאני כאן.
״דיברתי במקרה עם דניאל.. הוא אמר לי שאתה פה. חתיכת חוצפן ששכח מהחברה הכי טובה שלו״ היא דחפה אותי בידה .
״מה אני אעשה, הייתי טרוד בעניינים אחרים״ נשכבתי בחזרה על המיטה.
״טרוד אה?״ היילי בדיוק פתחה את הפלאפון שלי וראתה תמונה של ברוק במסך הנעילה.
ברגע שנסעתי החלפתי לתמונה הזאת.
״תביאי לי את זה״ משכתי ממנה את המכשיר.
אולי בגלל שזאת היילי והיא לא הייתה משחררת בחיים, ואולי בגלל שאני פשוט חייב לשתף מישהו, ישבנו שעתיים ועדכנתי אותה בכל סיפור ברוק .
״אני לא עפה על זה שאתה כופה עלייה לאהוב אותך אתה יודע...״ היא אמרה. ברור שלא. גם אני שונא את עצמי על זה .
״אבל אני אוהבת אותך, ואני רוצה שיהיה לך טוב. ואם הבחורה הזאת היא מה שעושה לך טוב אני שמחה״ הוסיפה .
אני כל כך שמח לשמוע אותה אומרת את זה.
״היא בהחלט הדבר הכי טוב שקרה לי ״
היילי מכירה אותי אולי הכי טוב בעולם, תמיד היינו חברים טובים .. אנחנו ודניאל. חוץ מתקופה קצרה שיצאנו כדי לראות אם אנחנו לא מפספסים משהו
מעולם לא היה ביננו משהו רומנטי.
״יאללה תתארגן כבר מאוחר״ היילי קמה מהמיטה ואני אחרייה.
״להתארגן לאיפה?״
״לשתות משהו, אתה צריך את זה״
//
יצאנו לפאב באזור ולא יצאנו משם עד שהיילי הקיאה והוצאתי אותה החוצה.
״בואי ניקח אותך הביתה״ אמרתי וסימנתי לנהג שלי לצאת לפתוח לנו את הדלת כי אני אחזתי בהיילי השפוכה.
אני יודע שהכוונה הייתה שאני אצא גמור יותר ממנה אבל פחדתי לשתות ולאבד את זה.
שאני שיכור לגמרי אני לא שולט בעצמי ורק זה חסר לי.. לצאת מכאן עם איזה בחורה אחרת.
בקושי רב הצלחתי להוציא מהיילי את הכתובת שלה ונתתי אותה לנהג.
בסוף היא נרדמה והנסיעה עברה בדממה.
הגענו לבית יחסית גדול, והכנסתי את היילי פנימה לוודא שהיא באמת הולכת לישון ולא עושה שטויות.
היא נכנסה למקלחת בזמן שאני חיכיתי לה בחדר השינה שלה וסרקתי אותו במבטי.
על השידה שליד המיטה עמדה תמונה ממוסגרת שלי, של היילי ושל דניאל מהנשף בסיום התיכון.
זאת הייתה תקופה יפה.
כמה ימים לאחר מכן דניאל עבר דירה עם משפחתו וככה התרחקנו.. רק לפני שנתיים הוא יצר איתי קשר וביקש לעבוד אצלי, בגלל זה היחסים ביננו מסובכים.
לעומת זאת היילי לא ויתרה על החברות שלנו והיא עדיין רוצה שנחזור להיות כולנו בקשר.
״אני מתגעגעת לזה״ היילי צצה מאחוריי עטופה במגבת.
היה נראה שהמקלחת איפסה אותה.
״אולי אני אסע איתך מחר?״ הציעה לפתע.
״מה?״ צחקתי.
״נו אני אבוא לגור אצלך לקצת.. לא יזיק לי לך ולדניאל קצת זמן ביחד״ אמרה וסימנה לי באצבעה להסתובב כדי שתוכל להתלבש.
״אני לא חושב שזה רעיון טוב ..״ אני רוצה זמן לבד עם ברוק, אפילו שאני בטוח שהיא תשמח להכיר את היילי.
״נוו ג׳ייק בחייך, אני מתגעגעת לדניאל! ואני רוצה לפגוש את הבחורה שלך ״
צחקתי מהדרך שהיא אמרה את זה.
משהו בהיילי ילדותי , אין לה דאגות בחיים.
אולי זה כן רעיון טוב, אני לא בטוח, אבל מה שכן אני בטוח שאני מת לישון .
היילי הבחינה בעייפות שנפלה עליי והציעה לי לישון אצלה הלילה, כמובן שנענתי בחיוב.
היא סידרה לי מיטה בחדר ליד והביאה לי מגבת כדי שאתקלח.
התקלחתי זריז ונפלתי על המיטה בעייפות.
נשאיר את היילי למחר.
//
התעוררתי ביקיצה טבעית, אני חושב שכמה שנים לא קמתי ככה מתי שבא לי.
לקח לי רגע להיזכר איפה אני ומה קרה אתמול בלילה.
לבשתי מכנס ויצאתי אל המטבח, שם ראיתי את היילי מטגנת פנקייקים.
״מה השעה?״ שאלתי מנומנם והחנקתי פיהוק.
״10 וחצי״
פאק.
מיהרתי בחזרה אל החדר והרמתי את הפלאפון שלי .
3 שיחות שלא נענו מדייב.
אנחנו אמורים לטוס מכאן עוד חצי שעה.
התקשרתי אליו.
״איפה אתה תגיד לי ??״ דייב שאל ברגע שענה
״נרדמתי אצל חברה, תאספו אותי מכאן?״ ביקשתי.
״אני אורז לך את הדברים כרגע, שלח לי את הכתובת שלה ונאסוף אותך עוד חצי שעה אל המטוס.״
״שולח, תודה נדבר מאוחר יותר״ סגרתי את השיחה.
חזרתי אל היילי שנשארה במטבח.
״סליחה על זה, פשוט קבענו את הטיסה לעוד חצי שעה״ אמרתי והתיישבתי על הבר.
״בנוגע לזה.. ״ היא הסתובבה אליי.
״בואי איתי״ אמרתי לפני שהספיקה לבקש שוב.
חשבתי על זה .. אני רוצה קצת שינוי באווירה.
״מה?״ היא הייתה מופתעת
״תארזי עכשיו, עוד חצי שעה באים לאסוף אותנו״
חייכתי שראיתי את ההתרגשות על פנייה.
היא רצה לחדרה והשאירה אותי עם הפנקייקים .
//
צפירות נשמעו מבחוץ ואני זירזתי את היילי לצאת כבר . ״את בכלל לא צריכה להביא איתך כלום יש לי בבית כל מה שתצטרכי״ דפקתי על חדרה בייאוש.
בנות זה משהו...
״היילי!״
הדלת נפתחה סוף סוף והיא יצאה עם מזוודה שהגיעה לה למותניים.
״תגידי לי את רצינית? מה כבר הכנסת לבפנים?״ צחקתי ובו זמנית ניסיתי לפענח באמת מה היא לקחה כבר.
״אתה ממהר לא?״
״כן!״ לקחתי את המזוודה מידה והלכנו אל המכונית שחיכתה בחוץ.
//
הטיסה עברה בשקט, היילי נהנתה מלדבר עפ כל הבחורים מאחורה ואני ניצלתי את זה כדי להיות קצת עם עצמי.
אני אפגוש את ברוק היום.
אני פאקינג אראה אותה סוף סוף .
הדבר הראשון שאעשה כשאגיע יהיה לנשק אותה.
אני לא יכול לחשוב על שום דבר אחר חוץ מזה .
//
כשנחתנו כבר היה אמצע הלילה, ונסענו מותשים אל הבית.
נכנסתי ומיד טסתי לחדרה של ברוק בלי לעצור לרגע. לא היה אכפת לי להעיר אותה. אני רק צריך לשמוע את קולה , להרגיש את מגעה הנעים..
״היי״ דניאל הפתיע אותי כשעמד מחוץ לחדרה.
״מחכה לך הפתעה למטה״ חייכתי אליו .
״וההפתעה שלי נמצאת ממש פה בחדר״ מלמלתי לעצמי ואחזתי בידית.
״אני במקומך הייתי מחכה לבוקר״ דניאל אמר .
״לקח לה זמן להרדם, חבל שתעיר אותה״ הוסיף וירד במדרגות.
שמעתי את הצרחות של היילי מלמטה.
היד שלי עדיין אחזה בידית.
אני מתגעגע אל ברוק, אבל אם באמת לקח לה זמן להרדם אני לא אעיר אותה.
אני אחזיק את עצמי עוד לילה אחד ואפגוש אותה מחר....
ירדתי אל דניאל והיילי ובילינו חצי לילה ביחד, התעדכנו בהכל, והעלנו זכרונות... גם עם דניאל נהנתי.
הוא עובד אצלי ואני לא רוצה לתת יחס מיוחד לאף אחד, ולפעמים זה גורם לי לשכוח שהוא היה החבר הכי טוב שלי.. ובהתחשב בזה שאין לי יותר מדי חברים, יש מצב שהוא עדיין בהגדרת החבר הכי טוב מבחינתי.
שמחתי שהלילה הכרתי אותו עוד קצת לעומק.
לבסוף עלינו למיטות באיזה 3 וחצי בלילה ואני לא יודע מה עם השאר אבל אני נרדמתי תוך רגע.
//
קמתי לפנות בוקר.
למרות השעות הבודדות שישנתי בלילה אני חייב לחזור לשגרה אחרי הימים האחרונים.
אוטומטית הלכתי לכיוון החדר של ברוק. אני רוצה לראות אותה!
מה אני עושה?
ברגע שאני אפתח את הדלת ואסתכל עלייה אני לא אצליח ללכת לשום מקום.
למרות הרצון העצום ירדתי למטה ויצאתי לרוץ, מלא מוטיבציה מהידיעה שכשאחזור אפגוש אותה.
כשחזרתי היילי ודניאל כבר היו במטבח והכינו פנקייקים .
״זה על אתמול ״ היילי הודיעה .
אתמול היא מיהרה כל כך לארוז שהיא בסוף לא הספיקה לאכול בבוקר.
״ברוק התעוררה?״ שאלתי מתנשף, מתעלם מההערה של היילי.
״עוד לא״ דניאל הניד בראשו , ״לך תתקלח ותרד לאכול. היא תקום בקרוב״ דניאל הציע והלכתי לחדרי.
מרגע שחזרתי יש תחושה קלה שדניאל מנהל את העניינים ולא אני, כאילו הזמן שנתתי לו ולברוק להיות יחד גרם לו להכיר אותה יותר טוב משאני מכיר. ואני לא מוכן בשום אופן שזה יקרה.
ברגע שעברתי ליד המסדרון שבו ברוק נמצאת הלב שלי החל לפעום חזק יותר.
היא משפיעה עליי בצורה לא רגילה.
עשיתי מקלחת קרה וירדתי למטה.
בדרך שוב התלבטתי אם להעיר את ברוק, או שאולי כדאי שאפתיע אותה כשתרד.
בחרתי לרדת למטה והתיישבתי עם דניאל והיילי.
כח הסבל שלי כנראה עצום שאני מצליח ככה לוותר על להכנס לחדר הזה כל פעם מחדש.
״אתה נראה זוהר היום״ היילי העירה.
״הוא מתרגש ״דניאל הוסיף.
רציתי לזרוק עליהם צלחת.
היילי ודניאל המשיכו לדבר אבל לא הייתי מרוכז, התעסקתי בברוק. היא כל מה שמעניין אותי.
עברו רק חמישה ימים מאז שנסעתי ואני מרגיש שעבר נצח, אני צריך אותה איתי תמיד.
״נו מה יש לך?״ היילי שאלה לבסוף, ״אתה לא שמח שאני פה?״ היא שוב הציקה עם הריגשי שלה.
״את מטומטמת״ צחקתי .
הם שמחו לראות שאני מחייך והשאירו את השיחה ערה כדי שלא אכבה שוב ואחשוב מחשבות אחרות.
שמעתי פתאום קול קטן של צעדים מאחוריי. תמיד הייתי אחד ששם לב לקולות קטנים.
שהסתובבתי ראיתי את גבה של ברוק נעלם במדרגות ועולה בחזרה למעלה.
היא ברחה ממני עכשיו?

אוקיי אוקיי אוקייי
אני רוצה שאת כל ההאשמות שלכן לגבי זה שמלא זמן לא העלתי פרק תפילו על גברת אנסטסיה סטיל היקרה (שאני לא מצליחה לתייג אבל פשוט חפשו תגובות באורך של הפרקים שלי ותבינו על מי מדובר)
שהסיפור שלה הדביק אותי למסך בשבוע האחרון למרות שבוע המבחנים המטומטם שהיה לי.
אז בגללה הייתי שקועה בזה ולא זכרתי בכלל לעלות פרקים..
(למקרה שזה לא היה מובן, רוצו עכשיו לקרוא את הסיפור שלה הוא כתוב מעולה!)
קיצור, סורי על זה. וגם שתדעו שאני לא סובלת את הפרק של עכשיו כי לכתוב נקודת מבט של ג׳ייק זה הדבר השנוא עליי כי אני גרועה בזה כלכך..
אז אם הגעתן עד כאן, אשמח שתגידו מה אתן אומרות ואיפה אפשר לשפר ❤️❤️