את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐧𝐢𝐧𝐞 🖤

דפיקה עדינה נשמעה על הדלת ולאחר מכן היא נפתחה באיטיות.
העמדתי פניי ישנה בכדי לא לקום.
״אל תנסי אפילו״ קולו של ג׳ייק הדהד ברחבי החדר הענק, ישנתי עדיין במיטתו שהייתה נוחה בהרבה מהמיטה שלי.
השארתי את עיניי עצומות בתקווה שהוא לא באמת יודע שאני ערה אך בן רגע השמיכה נמשכה מעליי וגרמה לי להתכווץ ולקום.
״אני רוצה לישון״ ייללתי מסתובבת על בטני ומכסה את ראשי בכרית, אך גם היא נמשכה מעליי ונשארתי שכובה על מיטה ריקה .
״ואני רוצה להגיד לך בוקר טוב כמו שצריך לפני שאני יוצא״ אמר ואחז ברגליי, בתנועה מהירה סובב אותי לשכב על גבי ומשך אותי ברגליי לקצה המיטה.
הוא התכופף מעליי ונשק לפי המחייך . ״בוקר טוב״ אמר וחזר לנשק אותי.
ליפפתי את רגליי על אגנו בזמן שהניח את אמותיו על המיטה משני צדדי ראשי.
נשארנו ככה כמה דקות עד שג׳ייק העביר ליטוף על לחיי והתרומם, מותיר אותי שכובה על המיטה ומתנשפת מהנשיקה .
״לאיפה אתה יוצא?״ התיישבתי
״נסיעת עבודה, אני אחזור מחר בערב״ העביר את ידו בשיערי .
צלצול נשמע ממכנסיו של ג׳ייק והוא מיהר לענות לשיחה בזמן שאני הרמתי את השמיכה הזרוקה על הרצפה אל המיטה.
״אני זז״ הודיע ונשק לראשי בזריזות לפני שמיהר אל המעלית.
הבטתי בו כשנכנס.
״ביי״ מלמלתי בחיוך עדין כשהמעלית נסגרה.

ערבבתי את כוס השוקו בזמן שהסתובבתי ונשענתי על השיש החלק.
״בוקר טוב לך״ דניאל נכנס למטבח בזמן שלגמתי מהמשקה.
״בוקר טוב״ חייכתי, מקיפה את הכוס בידיי ומתחממת ממנה
דניאל ניגש לידי והחל להכין לעצמו קפה.
״מה התכניות שלך להיום?״ שאלתי וסובבתי את גופי לכיוונו, עדיין נשענת על השיש.
״לא הרבה, למה? משועממת?״
הוא סיים בהכנת הקפה ונשען כמוני על השיש, מזכיר לי את הלילה ההוא בחופשה שבו לא נרדמנו שנינו.
״כן! נמאס לי לראות סרטים ולחכות שג׳ייק יחזור, באלי לעשות משהו עם עצמי״ אמרתי בטון מתחנן.
דניאל שתה עוד לגימה ארוכה מהקפה לפני ששפך את השאר לכיור
״בואי״ הוא משך בידיי לבוא אחריו. הנחתי את כוס השוקו המלאה ברובה על השיש ובאתי בעקבותיו.
עלינו למעלה ופנינו במסדרון אל חדרי, שבו אני נמצאת רק כשאני צריכה בגדים כי כבר שבועיים אני ישנה עם ג׳ייק בחדרו.
״מה?״ אמרתי בבלבול, לא מבינה למה לקח אותי לכאן.
הוא פנה אל חדר הארונות והתחיל לפשפש בארונות הרבים. ״מה אתה מחפש? אני אעזור לך״ מיהרתי להציע כשראיתי שהוא מבלגן את הבגדים.
״חכי ותראי״ חייך אליי בסודיות והמשיך לחפש.
״הנה״ מלמל לעצמו ומשך סט של טופ וטייץ ספורט בצבע אפור כהה מארון גבוה.
״בגדי ספורט? מה אני אעשה איתם כאן?״ אמרתי בזלזול, כבר הפנמתי שאני לא אוכל לצאת מכאן לריצה או לחדר כושר באזור.
״תפסיקי לשאול שאלות ותתלבשי כבר, אני מחכה לך פה בחוץ״ אמר בחוסר סבלנות ויצא מחדר הארונות , סוגר את הדלת אחריו ומותיר אותי לבד.
לבשתי את הבגדים במהירות ומצאתי נעלי ספורט בארון נעליים, נעלתי גם אותן ויצאתי החוצה אל דניאל.

הייתי מופתעת כשנכנסו בדלת צדדית בהמשך המסדרון.
חדר כושר פעיל עם המוני מכשירים נגלה לעיניי .
כמה שומרים היו בחדר והתאמנו מול מסכי הטלויזיה שהקיפו את החדר הענק.
״אתה רוצה להגיד לי שהחדר הזה היה כאן כל הזמן הזה?״ שאלתי את דניאל, עדיין המומה.
״ג׳ייק לא רצה שתסתובבי פה כל היום בגלל השומרים שכאן״ הסביר וגרם לי להתעצבן
ג׳ייק מעדיף שאני אשב בחדר כל היום ולא אעשה משהו עם עצמי רק בגלל כמה גברים מטומטמים?
נכנסנו פנימה ותוך רגע מצאתי את עצמי על ההליכון מתחילה בחימום, התחושה של הזיעה שלאט לאט הצטברה על מצחי כשהתחלתי לרוץ הייתה מדהימה וכל כמה דקות האצתי את הקצב.
ביליתי את שאר היום בחדר הכושר עם הפסקות קצרות, נהנת מכל רגע.

״ברוק״ קולו של דניאל נשמע מעליי.
שכבתי על רצפת החדר וניסיתי להבין איך הגעתי למצב הזה.
ראשי כאב והתרוממתי לאט בעזרתו של דניאל.
״מה קרה ?״ מלמלתי ונתתי לדניאל להעמיד אותי.
״התעלפת , זאת עוד סיבה שבגללה ג׳ייק העדיף שלא תיהי כאן״ הפרצוף שלו הראה שהוא מצטער על שהביא אותי לכאן.
״שטויות. אני בסדר״ אמרתי בחיוך ובכדי להוכיח זאת השתחררתי מידו והלכתי למכשיר הראשון שראיתי, אך לפניי שהספקתי להגיע אליו החולשה תקפה שנית והפילה אותי על הרצפה שוב .
״ברוק!״ הפעם דניאל צעק בזמן שתפס אותי רגע לפני שנחבטתי ברצפה.
״את לא נורמאלית״ הוא הוסיף בזמן שהשחיל את ידו מתחת לברכיי ואת ידו השנייה הניח על כתפיי.
הוא הרים אותי בקלילות ויצאנו מהחדר.
הגענו במהירות לחדרי שהיה במרחק של כמה מטרים .
נשכבתי על המיטה באפיסת כוחות. ״שנייה תנשמי ונרד לאכול ארוחת ערב״ אמר בהחלטיות.
״תן לח להתקלח קודם״ מלמלתי בעייפות, גם לא רוצה להישאר עם הזיעה שדבוקה לגופי וגם ידעתי שהמקלחת תעורר אותי מעט.
״אוקיי״ הוא אמר בהיסוס.
הוא חזר להרים אותי ונכנס איתי אל חדר המקלחת.
״את צריכה עזרה להוריד את הבגדים ?״ שאל בזמן שהניח אותי על הרצפה ודאג שאעמוד כמו שצריך.
״לא, אני בסדר״ התחמקתי מההצעה, למרות שעדיין הייתי חלשה .
״בסדר, תתקלחי זריז ותרדי למטה, אני אכין לך אוכל בינתיים . לא אכלת כל היום את תקרסי״
הנהנתי אליו והרמתי את ידי להוריד את הטופ במטרה שיבין את הרמז וייצא החוצה .

אוקיי אוקיי תקשיבו
אני יודעת שלא העלתי מלא זמן ושאתן שונאות אותי, אז סליחה מתנצלת, הייתה לי תקופה עמוסה בטירוף (באמת אבל) ומחסום כתיבה הזוי (שתבינו. כתבתי 11 גרסאות של הפרק זה )
אבללל אל דאגה, אני חוזרת לעלות פעם בשבוע.
תראו את זה כחופש גדול של הסיפור.
אז לא אחפור יותר מדי, ואם יש שאלה או אפילו תלונה או הערה תשלחו לי בפרטי מה שתרצו 🌸🌸
לילה טוב!!