את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐬𝐞𝐯𝐞𝐧🖤

״בוא אליי למשרד״ דיברתי אל האוזניה וכעבור כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת.
״אתה נראה רע״ דניאל נכנס בלי לחכות לאישור.
שזה רק שנינו לבד אני בסדר עם זה שיתנהג כמו חבר ולא כאילו אני הבוס שלו.
״תודה, מעריך״ הורדתי את משקפיי והנחתי אותם על השולחן, נותן לעיניים קצת לנוח.
״מה קרה לך בימים האחרונים תגיד לי?״ הוא התיישב מולי.
הקפתי את השולחן ונשענתי עליו כשעמדתי מול דניאל.
״היא מה שקרה לי״ הוצאתי את אחת מהתמונות של ברוק שהגיעו עם המסמכים.
״בחורה ג׳ייק? ממתי בנות משפיעות עלייך ככה?״ הוא צחק ובא לקחת את התמונה מידי אבל משכתי אותה אליי בחזרה.
אני רכושני, ואני רוצה את התמונה הזאת לעצמי.
״תרגע אחי רציתי רק לראות״ דניאל התכווץ.
״אני צריך את העזרה שלך דניאל״ חזרתי לשבת במקומי.
״אני מקשיב״ אמר והזדקף בכסאו.
״אני מביא אותה לגור כאן״ הודעתי.
״ מביא אותה לגור כאן?״ הוא חזר על מה שאמרתי. ״כמה זמן אתה מכיר אותה שהצעת לה לעבור לכאן? ולמה היא הסכימה לעזאזל? ראית איך אתה נראה? ״ הוא צחק שוב.
כרגע באמת נראתי רע, השיער היה פרוע מחוסר שינה, ואני חושב שיש לי שקיות מתחת לעיניים.
התעלמתי מהירידה שלו והסברתי את מה שלא הבין.
״אני לא מכיר אותה, יותר נכון היא לא מכירה אותי. והיא לא הסכימה לעבור לכאן.״
״רגע ג׳ייק-״ דניאל התרומם מכיסאו ונעמד מולי.
״אתה עומד לחטוף אותה?! תגיד לי אתה השתגעת??״ קולו היה עצבני, אבל זה לא הרתיע אותי.
״אתה קורא לזה חטיפה, אני קורא לזה חיבור בין נפשות תאומות. ושב , עוד לא אמרתי לך מה אני צריך״ נשארתי אדיש לגמרי.
״הנה רשימת מידות, אני מצרף לך סטייליסטית שתעזור לך לבחור מלתחה חדשה לברוק, הנה הכרטיס , תקנו כל מה שמתאים.״  הושטתי לו גם את אחד מכרטיסי האשראי שלי.
״אתה לא שפוי״ הוא מלמל .
״כן אה, עכשיו קח את זה ועוף לי מהעיניים, עוד מעט מגיעים פועלים לשפץ לה חדר״ שמתי לו את הדפים בין הידיים.
״אני מקווה בשבילך שתתחרט, זה מוגזם אפילו בשבילך״ הוא אמר וקם עם הדפים.
״צא כבר!״ צעקתי עליו.
אנחנו חברים אבל בכל זאת אני הבוס שלו, הוא לא יזלזל במה שאני עושה.
״לך לישון, אתה גמור״ הוא אמר וסגר אחריו את הדלת.
רציתי להתעצבן אבל לא היה לי כח.
הוא צודק.
אני כבר יומיים במשרד מארגן את כל העניין עם ברוק ששכחתי מעצמי.
עליתי למעלה ובדרך לחדרי עברתי ליד שני החדרים שיהיו של ברוק. עכשיו יבואו להוריד את הקיר שביניהם ולבנות לה חדר שמותאם למה שביקשתי. כולל אופציה שלא תוכל לנעול את הדלתות בעצמה.
אני רוצה שעל ההתחלה יהיה ביננו חיבור, אבל גם הגיוני שהיא תכעס. לכן בהתחלה אני ארגיל אותה לבית הזה, שתבין מה קורה, רק אחר כך אתן לה לפגוש אותי ולהתאהב בי בחזרה.
ליד המעלית המובילה לחדרי חיכתה החבילה שהזמנתי, הרמתי אותה ועליתי לחדר.
אף אחד לא רשאי לעלות לחדרי. גם לא המנקות. זה המקום היחידי שהוא אך ורק שלי.
נכנסתי לחדר וקרעתי את העטיפה , בפנים הייתה תמונתה של ברוק בהדפסה מיוחדת על זכוכית. זו התמונה הכי יפה שלה, תמונה שבה היא מחייכת חיוך אמיתי ושמח. אני רוצה שבסוף היא גם תשמח ככה כאן. אולי בהתחלה זה יהיה קשה, אבל אני יודע שזה יקרה. נועדנו אחד לשנייה. הנחתי את התמונה על השידה שליד מיטתי והלכתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת ונכנסתי אל המיטה, קובץ חדש נשלח לי למייל, פתחתי אותו והוא היה מלא בעוד פרטים על ברוק, קראתי אותם בשקיקה למרות העייפות אך לבסוף לא עמדתי בזה ונרדמתי .
//
היום הגדול הגיע.
לפחות מבחינתי זה יום גדול.
לפנות בוקר עליתי על המטוס הפרטי שלי ונסעתי אליה בליווי כמה שומרים.
כבר היינו בעיר והשומרים הכינו לי את הוואן.
התכנית היתה כזאת, מייק החליף את המאמן בחדר כושר, והכניס לה למים חומר מטשטש. בזמן הזה חיכיתי עם עוד שניים בוואן בהמשך הרחוב.
ברגע שהיא תתמוטט ניקח אותה.
״החומר במים ״ מייק הודיע לי באוזניה.
״מעולה, תוודא שהיא שותה מהם לפני שהיא יוצאת.״
״עליי״
ניתקתי את השיחה וחיכינו בדממה ברכב.
המתח הרג אותי, אני לא מקווה שזה יעבוד, אני יודע שזה יעבוד.
הכל תוכנן עד לפרט האחרון ובינתיים הכל עובר כשורה.
ועדיין, אני לא יודע איך אתייחס אליה כשתגיע. להיות נחמד? אם אני אהיה נחמד היא בקלות תברח.
אז להכות אותה? אמנם היא תפחד ותשאר אבל זאת הדרך?
התחבטתי במחשבות האלו עד שבלייק שישב לידי ניער את זרועי.
הבחנתי בברוק יוצאת מחדר הכושר ופעימות ליבי התחזקו.
היא פאקינג עומדת להיות שלי.
הלב שלי רטט רק מהמחשבה הזאת.
נסענו אחרייה באיטיות ובלי שתשים לב, היה ניכר שהחומר מתחיל להשפיע עלייה .
לבסוף היא הלכה עקום לגמרי ונפלה על המדרכה.
״זה הסימן שלכם ״ הודעתי לשומרים שחיכו מאחורה והם הנהנו אליי. הדלת נפתחה והם רצו אליה, אוחזים במטפחת ספוגה בסם מרדים.
הם הגיעו אליה מאחור כדי שלא תראה אותם (למרות שהייתה מטושטשת היא יכלה לראות) ותוך רגע היא איבדה את הכרתה.
עברתי אחורה בזמן שהם הכניסו אותה והנחתי כרית מתחת לראשה.
השתדלתי לא לגעת בה יותר מדי כי ידעתי שככה אני לא אוכל להתרחק ממנה יותר.
וכמו שהחלטתי היא תצטרך את המרחק הזה בהתחלה.
נסענו ישירות אל המטוס שלי שחיכה בקרחת יער , כשעה נסיעה מהמקום שממנו אספנו אותה.
״החלפתם את צילומי האבטחה?״ לחשתי באזנייה למייק, לא יודע למה אני לוחש, אולי מהפחד להעיר את ברוק. למרות שזה לא יכול לקרות.
הדבר הזה צריך להיות הכי יסודי שיש, בלי שום פרצה, בלי שום דרך שמישהו יגלה מה קרה.
ברוק צריכה להעלם.
״טופל.״
בלב רגוע העלתי אותה על המטוס.
נתתי הוראות ברורות לדניאל ולשאר לגבי איך להתנהג ומה לעשות.
אולי זה יהיה קצת אכזרי בהתחלה, אבל זה רק כדי שלא תנסה לברוח ממני.
המטוס המריא ואני נשארתי כדי לטפל בדברים אחרונים. כמו להביא את התיק הרפואי שלה מביתה.
נסעתי במהירות אל ביתה ושם ראיתי את הוריה מדברים בטלפון , נראה היה שעם המשטרה.
יפה. דואגים לה.
החלפתי את בגדיי ויצאתי אל הבית.
״אדוני השוטר״ אמה של ברוק פתחה לי את הדלת. היו להן את אותן עיניים . ירוקות וגדולות. רק שעיניה של אמה היו אדומות מבכי.
חקרתי את המשפחה במטרה לבדוק מה הם יודעים אך הם לא ידעו כלום. הכל הולך לפי התכנית.
לבסוף הם נתנו לי לסרוק את חדרה של ברוק בכדי לנסות להבין משהו . סקרתי את החדר העדין של ברוק, היה כיף לראות את הפינה שלה, להבין עלייה קצת יותר.
מצאתי את התיק הרפואי באחת המגירות וצילמתי במכשירי.
״אתם תקבלו עדכון בקרוב״ יצאתי מהחדר ופניתי אל הכניסה לבית.
״בקרוב? הבת שלנו נעלמה ! אנחנו רוצים לדעת היום מה קורה!״ הם נזפו בי והצטרפתי לא להתעצבן.
״אנחנו עושים כל שביכולתנו למצוא את הבת שלכם מר וגברת פורמן.״ התנצלתי ויצאתי מהבית.
עליתי על המכונית ונסעתי משם למלון.
כשהגעתי לחדר פתחתי את התמונות שצילמתי ועברתי על התיק.
חוסר בברזל.. יודע.
נטייה לעילפון? יש כזה דבר בכלל? רשמתי לעצמי.
ראיתי שהיה לה בעבר בעיות בלב .. זה בטח קשור להתעלפויות..
אני אצטרך להתנהג בהתאם, לא להלחיץ אותה יותר מדי , לא להיות חרא.
לאחר יומיים שבהם החדשות היו מוצפות בנערה הנעדרת טסתי לביתי, לפגוש את אהבת חיי סוף סוף.

אשמח לתגובות על הפרק, מה אתן אומרות על ג׳ייק, מה אתם חושבות על דניאל והתגובה שלו..
אוהבת אתכן המון❤️