את שלי

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐬𝐢𝐱🖤

נעלתי אחריי את הדלת וסוף סוף הרגשתי בטוחה.
האמבטיה העלתה אדים ועשתה לי חשק להתנקות מהזוהמה שהייתה עליי.
אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז שהגעתי לכאן אבל זאת הפעם הראשונה שהתקלחתי כאן.
הורדתי את הבגדים וטבלתי את רגליי . המים היו בטמפרטורה מושלמת, הכנסתי את כל הגוף והפצעים צרבו לי. עברו כמה דקות עד שהצלחתי להרגע ולהשען אחורה.
התלבטתי אם לנוח או לסיים את המקלחת, אני מעדיפה לסיים את זה כי אני לא סומכת ב100 אחוז על המנעול הזה ודניאל אמר שיש לי רק 20 דקות.
קמתי והתקלחתי רגיל , וטוב שעשיתי את זה כי כשיצאתי והתעטפתי במגבת נשמעו דפיקות מהדלת ״ברוק, תזדרזי. אני מחכה לך״ . זה היה הקול של קייל.
לבשתי במהירות את ההלבשה התחתונה שדניאל נתן לי ועטפתי את עצמי במגבת שוב.
יצאתי אל האוויר הקריר שבחדר . קייל הורה לי לשבת על המיטה וכך עשיתי. אם אני אתווכח הוא פשוט יאזוק אותי. הוא מרח על הפצעים קרם כלשהו ועטף אותם בתחבושות נקיות.
הפעם זה היה זריז כי לא היה צריך שום חיטוי או ניקוי.
״דניאל אמר לי למסור לך ללבוש מה שאת רוצה , עוד כמה דקות הוא יבוא .״ הוא אמר והלך מהחדר, כמובן בלי לשכוח לנעול אחריו.
נכנסתי לארון הענק וחיפשתי בין מבחר הבגדים העצום בגד שגם מכסה אותי כמה שיותר אבל גם לא צמוד כדי שלא ילחץ על הפצעים.
לא מצאתי כזה.
לקחתי לבסוף גופיה לבנה ומכנס טרנינג אפור ככה.
אם ניתנה לי האופציה להחליט בעצמי מה ללבוש אני עומדת ללבוש משהו נוח.
״זה מה שבחרת?״ קפצתי ממקומי וראיתי את דניאל נשען על הכניסה לחדר הארונות.
״יש לך בעיה?״ שאלתי בהתגרות.
״לא. בואי״ הוא ענה וחיכה שאתקדם איתו.
יצאנו מהחדר ופערתי את פי.
היינו במסדרון עצום! עם לפחות 20 חדרים. איפה אנחנו לעזאזל??
כשהגענו לסופו באתי לרדת במדרגות אבל דניאל עצר אותי והוביל אותי אל המעלית .
״במצבך עדיף שלא תרדי את כל המדרגות האלה״ הסביר.
דלת המעלית נפתחה ומולי נפרשה כל קומת הקרקע.
שטח ענקי עם מטבח , סלון , ודלתות שונות מפוזרות מכל צד שמאל של החדר הענק.
מהצד השני היו חלונות שהגיעו עד התקרה הגבוהה ומהם נשקפה החצר והבריכה שבחוץ.
דניאל הוביל אותי אל פינת האוכל שגם היא הייתה גדולה ומודרנית. כמו כל דבר בבית הזה.
על השולחן היה בופה עמוס . דגים , בשר, סלטים, לחמים..
״למי כל זה?״ שאלתי את דניאל בשקט
״בשבילך ״ הוא חייך והורה לי להתיישב .
הוא מילא לי ולו צלחת והתיישב מולי.
לא היה לי חשק לאכול.. הייתה לי בחילה.
״למה את לא אוכלת?״ דניאל הסתכל על הצלחת שלי שנשארת עמוסה.
״לא רעבה״ הודעתי והתרחקתי את הצלחת ממני.
״סליחה״ הוספתי בשקט.. בכל זאת הוא אמר שכל זה בשבילי.
״הוא יהרוג אותי אם לא תאכלי כלום ברוק״ הוא אמר בתסכול וקירב אליי את האוכל שוב.
״תנסי לאכול.. בבקשה״ שמץ התחננות הזדחלה לקולו.
אכלתי מעט מהדג, וקצת סלט..
כשדניאל סיים קמתי ממקומי ופיניתי את הצלחת שלי איתי. ״איפה המטבח?״ שאלתי למרות שראיתי אותו כבר. אבל לא רציתי שיבהל שאני הולכת בלי לשאול.
״עזבי אותך תביאי אני אפנה ״ הוא לקח את הצלחת מידי ונעלם במטבח.
עמדתי בודדה בחדר הגדול. דלת הכניסה הייתה כמה עשרות מטרים ממני . הייתי חייבת לנסות.
הלכתי לאט כדי לא לעורר חשד לכיוון הדלת. אבל שני בחורים ענקיים הגיעו משום מקום ותפסו אותי משני הצדדים.
״את באה אל הבוס״ אחד מהם אמר בקול רובוט .
הם גררו אותי לקצה החדר והמאבקים שלי בהם לא הזיזו להם , ליד המעלית עמדה דלת שלא שמתי לב אליה. נעמדנו מול הדלת והבחור מימיני דפק עליה 3 נקישות.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה . הסתובבתי אחורה מחפשת את דניאל במבטי אבל הוא לא היה שם.
שוב ניסיתי להיאבק ולהשתחרר מהידיים שאחזו בי. פחדתי לראות אותו .
לא רציתי .
הדלת נפתחה.