𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 𝐭𝐡𝐢𝐫𝐭𝐲 𝐭𝐰𝐨🖤

4.6K 199 85
                                    

״לך היה חבר שאת ככה עושה עניין מזה?״ דניאל הסית את השאלה אליי.
יופי באמת.
עכשיו הגיע תורי להסמיק.
״מישהו אחד.. אבל זה הסתיים״
ג׳ייק הרים גבה, ״ואיך זה שלא ידעתי מזה ?״ הוא הפנה את ראשו אליי
גלגלתי עיניים לכיוונו.
״ההבדל בין 0 ל-1 הוא לא כל כך גדול את יודעת״ דניאל הקניט.
״אתה אולי שוכח שאני בת 17 ואתה בן,״ עצרתי.
״אני בכלל לא יודעת בן כמה אתה״ המשכתי.
זה מוזר כמה הם יודעים עליי הכל ואני לא יודעת כלום .
דניאל וג׳ייק צחקו.
״אנחנו באותו גיל״ ג׳ייק ענה .
השיחה המשיכה לזרום ועברנו לנושאים קלילים יותר.
אני כבר נהייתי עייפה והשענתי את ראשי על כתפו של ג׳ייק.
״פאק״ הוא אמר והסתכל על החלון
הסתכלתי גם וקלטתי אור בחוץ.
דיברנו עד הבוקר.
״בואי ניקח אותך למיטה״ ג׳ייק התרומם ונתן לי יד שאקום גם.
״דניאל תודיע לאחרים לארוז, יוצאים ב10״
ג׳ייק הורה ועלינו למעלה.
נפלתי על המיטה ברגע שהגענו לחדר.
ג׳ייק כיסה אותי בשמיכה ונשק למצחי, מזווית עיני שעוד לא נעצמה ראיתי שהוא פושט את בגדיו ומחליף אותם בחולצה לבנה וג׳ינס שחור.
הוא פתח מזוודה והחל לארוז ובשלב הזה כבר נרדמתי.
//
התעוררתי מטלטולים, נסענו בדרך עפר. כנראה למטוס.
שכבתי על שלושת המושבים האחוריים ודניאל נהג. ג׳ייק לא היה שם.
זה מוזר, הוא תמיד משאיר אותי איתו.
״בוקר טוב לך ״ דניאל הכריז וחייך אליי מהמראה.
״היי״ אמרתי והתיישבתי .
הצמדתי את ראשי לחלון.
פתאום קלטתי שזאת כנראה הפעם האחרונה שאני רואה את הנופים האלה.
״איפה ג׳ייק?״
אני מתגעגעת אליו?
״ג׳ייק נסע לניו יורק״
״מ מה?״ הבנתי שאני מגמגמת ונלחצתי יותר.
עכשיו הוא עזב אותי? אחרי כל מה שקרה ?
אפילו בלי להיפרד?
דניאל הבחין שאני מבולבלת.
״תירגעי , זאת נסיעת עבודה קרה איזה משהו.. הוא יחזור שבוע הבא״
באמת נרגעתי.
למה לעזאזל אני ככה?? אני אמורה להיות מאושרת שהוא עזב.
ניסיתי להבין מה בדיוק אני חושבת על העניין עד שהמכונית נעצרה וחנתה.
הבטתי בחלון, לא היה נראה מטוס באיזור, היינו בחוף.
״חשבתי שחוזרים לבית של ג׳ייק״ שאלתי מבולבלת בזמן שדניאל פתח לי את דלת המכונית וחיכה שאצא .
״היינו אמורים לחזור,״ יצאתי מהמכונית ודניאל כבר פתח את תא המטען והוציא משם תיק גדול.
״אבל ג׳ייק לקח את המטוס והמון שומרים, אז אני אשגיח עלייך בימים הקרובים עד שיגיע מטוס אחר לקחת אותנו הביתה״
הביתה...
פתאום לא קשה לי כל כך לקבל את המילה הזאת..
״בואי, נלך קצת למים״ הוא החל ללכת לכיוון המים.
מיהרתי בעקבותיו.
״אין לי בגד ים אבל״ מחיתי.
דניאל טפח פעמיים על התיק, מסמן שהוא שם שם בגד ים בשבילי.
איך כולם כאן חושבים על הכל כל הזמן.
הגענו אל הפרגולה שהיינו בה אתמול ודניאל הניח את התיק על השולחן.
הוא הוציא בגד ים והושיט לי.
״אתה לא מתכנן שאני אחליף כאן נכון?״ הסמקתי.
״ברור שלא, יש שם סוכת מציל.״ הוא הצביע על סוכה די קרובה אלינו.
״הנה המפתח״ הוא הושיט לי צרור מפתחות ואני הלכתי אל הסוכה.
כשסיימתי להתלבש וחזרתי דניאל כבר היה עם בגד ים (הערת הכותבת: פשוט מכנס גלישה כזה) ועל השולחן הונחו קופסאות עם אבטיח, ענבים ומלון. וגם כמה בקבוקי שתייה קרה, בלי אלכוהול כמובן.
התיישבתי על הכיסא שליד דניאל שמגבת כבר הייתה פרושה עליו ולקחתי ענבים.
״אז מה״ אמרתי תוך כדי אכילה ״נבלה את השעות הקרובות בלהשתעמם ולהשתזף?״ השענתי את ראשי אחורה.
״בעיקרון כן, וגם הבאתי לך את זה״ דניאל הניח ספר לידי.
איך אני אוהבת ספרים!
אני לא יודעת אם הוא ידע או ניחש אבל זה התאים לי עכשיו.
טיפה לשכוח מכל מה שקורה כאן.
לא לקח המון זמן עד שששקעתי בספר ונתתי למוח שלי לנוח.
הוא צריך את זה.

חזרנו למלון עייפים.
אחרי הקריאה השתוללנו קצת במים..
נכנסתי אל החדר ודניאל אחריי.
״לכי להתקלח ולישון, ניפגש מחר בבוקר״
הוא אמר בעייפות.
כמה הבדל יש בינו לבין ג׳ייק.
לא זוכרת את הפעם האחרונה שג׳ייק הסכים לי לישון לבד.
״לילה טוב״ הוא יצא מהחדר.
לפני שנכנסתי למקלחת עשיתי עצירה בבריכה.
נכנסתי למים וצפיתי בנוף שמואר מאורו של הירח.
נתתי לרוח לקרר את פלג גופי העליון, כמה זה כיף להיות לבד לפעמים.

~נקודת מבט ג׳ייק~
אחרי שארזתי את הבגדים של ברוק יצאתי מהחדר לוודא שכולם מסודרים ומוכנים ליציאה.
״ג׳ייק!״ דניאל רץ אליי עם טלפון בידיו.
״זה חשוב״ הוא אמר.
לקחתי מידיו את הטלפון ,חזרתי לחדר שלי ושל ברוק ויצאתי למרפסת כדי לא להפריע לה בשנתה.
״יש פלישה על הכוחות שלנו בפריז״ זה היה דייב, אחד החיילים המצטיינים שלי שנמצא כרגע באיטליה.
״הם לקחו את כולם כבני ערובה. הם לא מסכימים להגיד לנו מה הם רוצים, רק לך.״ קולו התנשף.
״עצור שנייה דייב. מי זה הם??״ התחלתי להתעצבן.
״האנשים של מתי׳ו, תמיד זלזלנו בהם בגלל ההכשרה הדפוקה שלהם, אבל הכמות של האנשים שאיתו גדולה מדי, אי אפשר להשתלט עליהם״
עכשיו זעמתי מבפנים, אבל הייתי חייב להישאר קר רוח.
״מה זה אומר לא מסכימים לדבר עם אף אחד חוץ ממני?״ התמקדתי במה שאמר לי קודם.
״זה אומר שאתה חייב להגיע ומהר. או שהם יהרגו את כולם״ קולו השתתק, הסכנה כנראה ממשית.
״אני במרחק של 16,000 קילומטר מכם״ סיננתי .
אני לא מאמין שאני צריך לעזוב. איך אני אטלטל לשם את ברוק במצבה? וגם מי ישגיח עלייה?
טוב.
אם אין ברירה אז אין ברירה.
היא תהיה חייבת להישאר.
״אני יוצא עוד מעט עם שומרים, אני אהיה שם מחר לפנות בוקר״ אמרתי.
סעמק.
יצאתי מהחדר והתקדמתי במסדרון , דפקתי על דלת כן דלת לא. באקראיות מוחלטת.
אני צריך את ההכי טובים שיהיו איתי, אבל גם שיהיו עם ברוק.
כל השומרים שהיו בחדרים שדפקתי עליהם יצאו.
״5 דקות הייתם פה״ צעקתי במסדרון כדי שכולם ישמעו. ״אנחנו נוסעים לצרפת להציל את התחת של כמה חברים שלכם״ הודעתי ותוך חמש דקות כולם יצאו החוצה עם המזוודות והרובים.
מיהרתי אל חדרו של דניאל.
הוא שכב על מיטתו מול הטלויזיה, לא מודע למה שקורה.
עדכנתי אותו בזריזות.
״אז אתה עומד להשגיח על ברוק.״ היחיד שאני סומך עליו זה דניאל.
לא היה צריך לשכנע אותו.
אני יודע שאכפת לו ממנה, הוא עושה את זה גם בשבילה לא רק בשבילי.
״אני אדאג למטוס נוסף שיגיע לקחת אתכם ואת שאר השומרים שנשארים כאן הביתה, מקווה שזה יהיה עוד השבוע״ אמרתי וכבר באתי לצאת.
״אה ודניאל,״ הוספתי.
״תמסור לה שאני אוהב אותה בסדר?״
הוא הנהן,
״בהצלחה ג׳ייק״
הנהנתי אליו בחזרה.
הזדרזתי לחדרה של ברוק להעיף מבט אחרון.
היא כל כך שלווה ויפה.
התקרבתי אליה ונשקתי לה נשיקה קטנה. ומיד אחר כך יצאתי מהחדר ונטשתי את המסדרון בלי להביט אחורה.
עליתי על המטוס וכולם כבר היו עליו , מאורגנים ושקטים.
שמדובר במשהו חשוב יש לי את החיילים הכי טובים שאני יכול לבקש.
״יצאנו ״ הודעתי לטייס והלכתי להתיישב בספה הקבועה שלי.
בלי ברוק לידי.
זה קשה כל כך, אני לא אאכזב אותה. אני אחזור אליה.

הייי לכן!
מתנצלת שאני מתעכבת בהעלאות של הפרקים פשוט יש המון עומס בלימודים ובהכל ואני לא מוצאת כלכך זמן..
לא נורא עוד מעט חופש ואני אחפור לכן בפרקים 🤭
אז שני דברים:
1. כל מי שלא עשתה לי עוקב עדיין ושמרה את הסיפור זה הזמןןן, ככה מקבלים התראות ישר שאני מעלה פרק🤪
2. ראיתי בתגובות של הפרק הקודם שיש פה קצת מריבה בין מי יותר מתאים לברוק- דניאל או ג׳ייק.
אני אישית כבר התבלבלתי.. אז יאללה דברו אליי, באיזה קבוצה אתן? טים ג׳ייק או טים דניאל ?🥵

את שליWhere stories live. Discover now