חברים לחיים

פרק 10: שנתיים אחר כך.

סוף סוף הוא שלט בכוח שלו. זה היה כשה באתחלה. יותר מידי פעמים הוא רצה לפרוש אבל לא יכל. הוא נפל וחבריו אזרו לו לקום וכאשר הם נפלו הוא היה שם בשבילם. הוא החליט לחזר לעבודתו כאשר הוא שלט בכוח שלו לגמרי. זה לא היה אותו הדבר. הוא ראה יותר מידי, הוא ידע הרבה יותר אבל הוא השתפר גם. בסופו של דבר הוא פרש שוב. הפעם הוא לא חשב על לחזור.

הוא עבר בין הסמטאות במיומנות. אף אחד לא שם לב אליו. הוא היה פשוט עוד מישהו עם ז'קט שחור וברדס שכיסה את כל פניו. הוא בדק שאף אחד לא מסתכל, כמובן שאף אחד לא הסתכל. נכנס במהירות לאחד המועדונים. הוא לא עצר כדי להשתכר או להתחיל לרקוד על רחבת הריקודים. במקום זה הוא ירד במהירות לקומה התחתונה. הוא התקדם בשקט לכיוון האיש בחליפה שישב על אחד הכיסאות ולידו יושבות שלוש בנות שלא טרחו להסתיר את עצמן. האיש בחליפה ראה אותו וסימן לבנות ללכת מהמקום ולהשאיר את השניים לבד.

"בסוף הגעתה" אמר זה בחיוך. יונגי לא ענה. "על תדאג. אין כאן אף אחד" צחק זה. יונגי אמשיך לשתוק. הוא פשוט המשיך לחפש. "אתה עדיין רוצה תשובות? אמרתי לך כבר אני לא יודע. אני לא זוכר" האדם המחויט ראה שהאדם הלבוש בשחור שמולו לא עונה. הסיבה היחידה שהוא לא קרה למישהו לכחת אותו הייתה בגלל שהאיש הזה יכל להיות לו לעזר. האיש הזה יכל להסיג איזה מיידע שהוא רצה. "בוא תשב, תשכח ממה שאתה רוצה לדעת. אין לי תשובה בשבילך. נוכל לעשות עסקים אחרים" אמר האיש המחויט בחיוך. יונגי חייך. הוא מצא אתמה שהוא חיפש. "אני מניח שאתה מסכים לעשות עסקים?" שאל האיש המחויט ברגע שהוא ראה את חיוכו של האדם מולו. יונגי פשוט הסתובב ואלך מהמקום. לא היה לו מה לעשות שם יותר.           

הם כולם עברו דירה אחרי שנה וחצי של אימונים, אחרי שהם כבר שלטו בכוחות שלהם. הם עברו לגור במקום שהיה מתאים לכולם. היה שם חדר כושר בשביל ג'אנגוק שהתחזק יותר מידי אבל למד איך לשלוט בכוח שלו יותר. היה ברכה ואפילו אגם קטן בשביל וי שאולי כבר לא היה צריך להתקלח כל הזמן אבל נהנה מהמים בכל הזדמנות שיצא לו. לא רחוק משם היה בית כברות. ג'ימין התחיל להתיידד עם רוחות ולמד לתקשר אתם. זה היה בסדר עד שהוא הביא את חלקם לבית. היה להם חצר גדולה ומרחבים גדולים שבהם נאמג'ון יכל להתאמן ולעוף. דבר שנאמג'ון למד לעשות כאשר הוא התחיל לשלוט בכוחות שלו, כך הוא גם הצליח לגרום לרגלים שלו לזוז בצורה שנראית כאילו הוא הולך וגרמה לרופים רבים לשאול את עצמם איך זה קרה. היה להם אפילו מקום בשביל החיות שאוסוק הביא הביתה. זה אף פעם לא היה נחשים. אוסוק עדיין שנא אותם. ליונגי היה חדר בקומה העליונה של הבית עם מדרגות לעליית גג. שם הוא יכל לשבת ולחפש תודעות של אנשים אם הוא רצה למצאו אותם. הוא כבר לא שמע דברים בכל מקום. לג'ין היה מקום שבוא הוא יכול לתרגל את כישורי החום וקור שלו. החדר היה נירה כאילו פרצה שם שרפה ואז היה סופת שלגים והכל קפא. ואז חלקים התחילו להפשיר ויצרו שלוליות עם מים רותחים.    

יונגי נכנס באותו היום לבית ולא אופתה לראות את נאמג'ון מרחף במרכז הסלון עם ספר בידו. נאמג'ון סם לב ליונגי וירד לקרקע. "מצאתה את מה שחיפשנו?" שאל זה. יונגי הנהן. נאמג'ון חייך. "אני אלך לקראו לכולם" אמר נאמג'ון וריחף לכיוון חדרם של האחרים בבית. יונגי לא קרא לכולם על ידי היכולת שלו לתקשר אתם כי היה להם חוק. לא להשתמש ביכולות שלהם על האחרים שבחבורה. אלא אם כן זה היה ממש נחוץ. לבסוף כאשר כולם ישבו בסלון נאמג'ון סימן ליונגי לדבר. "הוא נמצא בבוסאן" אמר יונגי. "הטיסה מחר. לכו לארוז" אמר נאמג'ון. כולם חייכו ורצו לחדרם כדי לארוז. חיכה להם משימה חשובה.

אוקי. אז הפרק הזה היה יותר ארוך מהרגיל. אבל הוא נחמד. אני לא הצליח לכתוב בשבוע הבא. אז אני אנסה לכתוב יותר בשבוע אחר כך. אני לא מבטיחה. אבל אני הנסה. מקווה שנהניתם. לוב יו.