חברים לחיים

פרק 9: פרידה ממה שאנכנו אוהבים.

באנג פי די נתן לחבורה כרטיס ביקור שעליו היה הלוגו של החברה והכתובת. "הלימודים מתחילים ב8 בבוקר" אמר באנג פי די. "תתפטרו מהעבודה שלכם. אתם תקבלו משכורת בסוף כל שבוע. הלימודים שלכם יתחילו בעוד שבוע. עד אז אתם תקבלו את התלבושת שלכם" אמר באנג פי די ויצא מהבית בלי לומר עוד מילה.

וי היה הראשון שדיבר. "תלבושת?" שאל זה בבלבול. "רגע! אנכנו צריכים להתפטר מהעבודה?!" זעק ג'אנגוק. "אבל אני אוהב את העבודה שלי" אמר זה בחלחלה. החבורה כולה התחילה לדבר בין רגע. "כולם סתמו!" צרח יונגי. כולם השתתקו. "כולנו אוהבים את העבודה שלנו" אמר זה. הפעם קולו היה יותר רגוע. "אבל אף אחד מאיתנו לא יודע איך לשלוט בכוחות שלנו. אנכנו צריכים לדעת איך לשלוט בזה אחרת כולנו נאבד את השפיות" אמר יונגי. הוא לא יכל לסבול יותר את הקולות והוא גם לא יכל לראות את חבריו סובלים יותר. כולם שתקו. נאמג'ון לבסוף הנהן ודיבר "אנכנו נדבר עם העבודה שלנו כל אחד ונומר להם יפה שאנכנו לא יכולים לעבוד יותר" ג'ין ווי באו לומר משהו אבל נאמג'ון דיבר לפניהם. "ג'ין, אני יודע שזה העסק שלך. אבל תצטרך להעביר אותו למישהו אחר. אתה כבר יודע שאתה לא יכול לבשל שם כמו שצריך" אמר נאמג'ון ברוך. ג'ין השתתק. הוא ידע שנאמג'ון צדק אבל הוא אהב את העבודה שלו. וזה היה קשה  כשהוא אבין שהוא לא יכול לבשל במסעדה שלו. הוא עבד הרבה זמן כדי שהמסעדה תצליח. "ומה איתי?" שאל וי. נאמג'ון נאנח. וי עבר הרבה קשיים כדי שהוא יוכל להקים את החנות בגדים שלו ולמכור את העיצובים שלו. "אתה תצטרך להעביר את החנות למישהו שאתה בוטח בו. אבל גם אתה יודע שאתה  לא יכול כמעט לתפקד בעבודה" אמר נאמג'ון. וי ארכין את ראשו. הוא באמת לא יכל להמשיך לעבוד יותר מידי. הוא כל הזמן היה צריך להתקלח. והרגיש מיובש כל הזמן. הוא כמאט ולא יכל לעצב דברים חדשים יותר. 

למחרת בבוקר כול החבורה הלכה למקום עבודתם והתפטרו. ג'ימין פשוט ביטל את הפרסומת שהוא היה אמור להצטלם אליה ולא לקח יותר בקשות. יונגי אמר לחברה שיש לו עוד כמה טיפולים שהוא צריך לעבור בגלל התאונה ולכן הוא מתפטר. כולם אחלו לו שיהיה בריא ובעל החברה נתן לו את המשכורת שלו עם עוד בונוס בגלל שיונגי היה עובד מסור. נאמג'ון השתמש באותו תרוץ בחברה שלו. כאשר אוסוק אמר למנהל שלו ולתלמידים שלו שהוא מתפטר כולם בכו. אבל כאשר הוא אמר שזה בגלל התאונה. (כמו שיונגי אמר לו לומר) הם כולם הרגנו לו מסיבת פרידה מהירה ואחלו לו שיהיה בריא. ג'אנגוק אעביר את החנות לאחד מהעובדים הטובים ביותר שלו ואחד שהוא בטח בו. הוא לא אבין למה ג'אנגוק פורש אבל הוא לא שאל יותר מידי. הוא ידע שג'אנגוק לא שמח שהוא עוזב. ג'ין מינה את אחד השפים הטובים שלו במקומו. הוא היה זה שהוא שם בראש המסעדה בזמן שהוא היה בבית חולים. ווי האביר את החברה לידידה טובה שלו. היא גם כן הייתה מעצבת והייתה טובה בניהול החנות. הוא בטח רק בה.    

בסוף היום כל החבורה התאספו בבר הקבוע שלהם. באותו היום אף אחד לא היה במצב רוח טוב. "אז..." אמר ג'ימין. הוא לא אמר משהוא נוסף לאחר מכן. השקט הסביר הכל. "הי חבר'ה" זה היה ג'קסון. הוא אגיע עם מגש של משקאות שכל אחד מהם אהב. "אנכנו לא הזמנו כלום" אמר ג'ין כאשר הוא ראה שג'קסון מניח את המשקאות על השולחן. "זה על חשבון הבית" אמר זה בתגובה. "אנכנו לא צריכים שתרחם עלינו" אמר יונגי. הוא שמע טוב מאוד את הקולות שעברו בראשו של ג'קסון. "זה המעשה הטוב שאני עושה היום. לא הספקתי לעשות אחד עד עכשיו" אמר זה במין תרוץ עלוב. "תודה" אמר נאמג'ון לפני שיונגי יוכל לתקוף את ג'קסון. "בכיף" אמר ג'קסון בחיוך ואלך מהמקום, משאיר את כול החבורה קצת יותר מעודדת אבל עדיין דואגת ועצובה על כך שהחיים שלהם אומדים להשתנות מקצה לקצה.    

אוקי. אז זה הכל להיום. אני אשתדל לכתוב לפחות פעמיים בשבוע. לפעמים זה יהיה בהפרש של שעה, לפעמים בהפרש של יום ולפעמים קצת יותר. אני נורה עסוקה אבל אני השתדל. מקווה שאהבתם. לוב יו.