עברו שבועיים. כולם התעוררו חוץ מוי. הסתבר שברגע שאביו של ג'ין שמע מה קרה להם הוא לכך את כולם חזרה לקוריאה ווידה שהם יקבלו טיפול מסור. לא נתנו להם להשתחרר מבית החולים. הם עדיין היו פצועים. ג'ין לא הצליח להתחמם. נירא כאילו זה לא מפריעה לו אבל הוא היה קפוא לגמרי, לרופאים לא היה תשובה למה זה קורה. נאמג'ון היה על כיסא גלגלים, הוא הצטער על כך שהוא לא יכול ללכת אבל הוא היה שמח שכולם חיים ונישה לעודד את כולם. יונגי היה פשוט מוודה שכולם בסדר. היה לו צלקת על עין אחת. הוא לא נירא כל כך גרוע, אבל הוא שמע כל מיני דברים. הרופאים אמרו שזה הפרעה של המוח ושזה אמור לעבור עם הזמן. הם נתנו לו כדורים כדי להרגיע אותו אבל זה רק אחמיר את המצב. הם השאירו אותו בבית החולים רק כדי לבדוק מה קורה אתו. אוסוק ארגיש בסדר יחסית. הוא לא יכל לצחוק כל כך בגלל שצווארו כאב. היה לו סיוטים אבל הוא רק חיכה להתרפות. ג'אנגוק היה בסדר, האמת הייתה שהוא נירא חזק יותר. אבל הוא לא אפסיק לומר שהוא מרגיש כאילו הוא פשוט רוצה לאכול כל הזמן. אבל ג'ימין ארגיש כאילו הוא במצב הכי גרוע. השריטה שלו כמעט והחלימה אבל הוא ראה דברים. הוא ראה כל מיני דמויות מהלכות בכל מקום. הדמויות עברו דרכו, הן היו מבעיתות. כאשר הוא אמר את זה לאחד הרופאים הוא הסתכל עליו במבט מבולבל. ג'ימין אחליט לא לומר את זה ליותר רופאים אבל הוא סיפר על זה לחבריו. הם נראו מודאגים ורק אחרי שג'ימין ביקש מהם לא לומר כלום לאף אחד הם ירדו מזה. ג'ימין דיבר במיוחד עם יונגי על זה. כי הוא שמע דברים וג'ימין ראה דברים. וכך הם עשו באותו לילה.
"אתה עדיין רואה את הדמויות האלו?" שאל יונגי כאשר כולם ישנו. ג'ימין האביר את מבטו על הדמות שעמדה מאחורי יונגי, הדמות שתמיד עמדה על מיטתו של וי. "יש מישהו שעומד בדיוק ליד וי" אמר ג'ימין והצביעה על הדמות. הדמות לא זזה ממקומה. "אני משוגע?" שאל ג'ימין בחרדה. "יכול להיות שזה התרופות" אמר יונגי. "ואתה שומע משהו?" שאל ג'ימין. "אני כל הזמן שומע דברים, לחשושים" אמר יונגי. ג'ימין הנהן. "מה הלחשושים אומרים?" שאל ג'ימין. "זה יותר מידי רועש, אני לא מצליח להתרכז, אבל יש הרבה צעקות וצחקוקים" אמר יונגי. "אתה יכול לתאר את הדמות שעומדת ליד וי?" שאל יונגי אחרי הפוגה של שקט. ג'ימין הסתכל על הדמות. "זה...שחור, כמו צל, לא ברור כמו כל השאר" אמר ג'ימין. יונגי חיכה שג'ימין יגמור לדבר. "הוא נירא כמו..." ג'ימין התמקד יותר בדמות. רק באותו הרגע הוא שם לב לזה. ג'ימין פקח את עיניו בבעטה. "הוא נירא כמו וי" אמר ג'ימין בחלחלה. יונגי נירא מופתה.
ג'ימין רץ אל מיטתו של וי. הוא היה כבר עם פחות מכשירים כי הוא אתחיל להתרפא אבל הוא עדיין נירא אותו הדבר, כולו כחול וורידים שחורים. "טאיונג!" אמר ג'ימין בחלחלה ואזיז את וי. "הי, הי, תרגע" אמר יונגי ואזיז את ג'ימין מוי. ג'ימין הסתכל לכיון הדמות. "אתה רואה אותי?" שאל ג'ימין. "ג'ימין..." אתחיל יונגי לומר אבל ג'ימין אשתיק אותו. הדמות הנידה את ראשה כמו אומרת כן. "אתה וי?" שאל ג'ימין. הדמות הנידה את ראשה כמו אומרת לא. ג'ימין נשם לרווחה. "אתה יודע מה קרה לו?" שאל ג'ימין. "ג'ימין! אין כאן אף אחד!" אמר יונגי. הוא נירא מפוחד. "אני רואה אותו!" אמר ג'ימין בזעם. "אתה יודעה מה קרא לו?" שאל ג'ימין שוב. הדמות סימנה 'כן' בראשה. "אתה יודע איך לרפא אותו?" שאל ג'ימין. הדמות עזיזה את ידע ונגע בידו של וי. איפה שהיה מחובר האינפוזיה. "האינפוזיה?" שאל ג'ימין בבלבול. הדמות הנהנה בראשה. "האינפוזיה עוצרת מוי להתעורר?" שאל ג'ימין בבלבול. הדמות סימנה 'לא' בראשה. "אני לא מבין" הדמות לקחה את ידו של וי ואראה כאילו הוא מוציא את האינפוזיה מידו של וי. "להוציא את האינפוזיה?" של ג'ימין. הדמות סימנה 'כן'. "אתה לא מוציא לוי את האינפוזיה!" אמר יונגי בחצי פחד חצי זעזוע. "ומה אחרי שמוציאים את האינפוזיה?" שאל ג'ימין. הדמות אצביע על חזהו של וי. "מה?" הדמות עשתה כאילו הוא דוקרת את חזהו של וי. "אני צריך לדקור אותו?" הופתעה ג'ימין. הדמות סימנה 'כן'. "אתה לא דוקר אותו!" זעם יונגי. ג'ימין הסתכל על הדמות ואלך צעד אחורה. "אני לא עושה את זה" אמר ג'ימין לבסוף. הדמות שנירא כמו וי לא ענה וחזר לצפות בוי. ג'ימין חזר אל מיטתו.
יונגי וג'ימין ישבו שם בלי לומר מילה לזמן מה כשלפתה עלה לג'ימין רעיון. "אתה שומע דברים נכון?" שאל ג'ימין את יונגי. יונגי הנהן. ג'ימין גרר את יונגי לכיון הדמות שליד וי. "מה אתה עושה?" שאל יונגי. הוא היה מודאג. "מה אתה שומע?" שאל ג'ימין. "מה זאת אומרת?" שאל יונגי. הוא נירא מותש. "מה אתה שומע? תגיד לי!" אמר ג'ימין. "אני לא שומע כלום!" אמר יונגי בזעם ואז השתתק. "אני לא שומע כלום" אמר יונגי בשנית, הפעם הוא היה יותר עמום. ג'ימין פנה אל הדמות שניראה כמו וי. "אתה שומע אותי?" שאל ג'ימין. "כן" אמר יונגי. "לא אתה, הצל" אמר ג'ימין. הדמות סימן 'כן' עם ראשו. "אתה יכול לומר לו מה לעשות כדי להאיר את וי?" הדמות הסתכל על ג'ימין ואז על יונגי ולבסוף חייך. ג'ימין ראה את שפתיו של הדמות זזות ואת פניו של יונגי הופכות למבט מלא חלחלה. "מה הוא אמר?" שאל ג'ימין. משום מה הוא ידע שיונגי שמע אותו מדבר. "הוא אמר שצריך להשתמש במחט קטנה כדי לדקור את וי בלב, זה יעורר אותו" אמר יונגי.
ג'ימין ויונגי עמדו על יד מיטתו של וי. הם פתחו את חולצתו והוציאו את האינפוזיה מידו בזהירות. "אתה תומר לי מה הוא אומר ואני אעשה את זה" אמר ג'ימין. יונגי הנהן בהסכמה. הדמות אושיט את ידו והצביע על נקודה על חזהו של וי. "הוא אמר שלא תפספס ותעשה את זה מהר" ג'ימין הנהן והתרכז במקום שבו וי ,הצל, הצביע. ג'ימין שם את המחט מעל הנקודה. "הוא אמר שתשתמש בהרבה כוח" אמר יונגי. ג'ימין נשען יותר לכיוון וי. "כאן?" שאל ג'ימין. זעה התחילה לרדת על צוורו. "קצת יותר ימינה" אמר יונגי. ג'ימין נשם עמוק ואזיז את ידו. "כאן?" שאל ג'ימין. "הוא אמר שכן" אמר יונגי. ג'ימין נשם עמוק ונשען בכל הכוח על המחט שפלשה אל תוך בשרו של וי במהירות. וי התיישב במקומו בבת אחת ואשמיע צרחה עצומה מפיו.
אז... מקווה שנהניתם. אני יודעת שאני כן חח. ומקווה גם שתאנו מהפרק הבא. לוב יו.
BINABASA MO ANG
חברים לחיים
Paranormalנאמג'ון, ג'ין, יונגי, אוסוק, ג'ימין, וי וג'אנגוק הם חבורה שהתאספה ונפגשה בדרכים לא מובנות. אבל כל זה כרה לפני זמן רב, הם אומנם שונים כל אחד מהשני אך הם משלימים אחד את השני ורק בתור חבורה הם מרגישים שלמים. זאת חבורה שעברה ועוברת עליות ומורדות, עצב וש...
