DANGEROUS LOVE

CHAPTER 47 - ADRIANO

פרק 47:

האווירה במסעדה הייתה שלווה. מוזיקה שקטה המתאימה לריקוד איטי התנגנה ברקע והשרתה רוגע בחלל העצום והמרווח. בקומה שהו במחיצתנו אנשים בודדים, דבר שעזר לשמור על שקט די מופתי.

"אז..." אמרתי לאחר שהודנו למלצרית על המנות; מנת ניוקי גבינה ופלפל עבורי ופסטת פנה א וודקה עבורו. "למה דווקא מסעדה איטלקית?" שאלתי, נועצת את המזלג בפיסת ניוקי אחת.

"געגוע לשורשים." הוא אמר, תופס במבטו את לשוני המלקקת את שפתי התחתונה מהרוטב. "אתה איטלקי?" שאלתי מופתעת וגבותיי הורמו באופן מידי והוא חייך והנהן בראשו. "אז מה המקור של שם המשפחה שלך?" שאלתי, מרימה עוד מן הצלחת אל פי וכך גם הוא. "אבא שלי. הוא חצי אמריקאי, חצי אנגלי ואימא שלי הייתה איטלקייה." הוא אמר ואני הנהנתי, מאפשרת לו להמשיך בדבריו, למרות שלשון העבר בהקשר של אמו צרמה לי באוזניי.

"את הצד האיטלקי הם הביאו לידי ביטוי בשם שלי." הוא אמר ואני כיווצתי את גבותיי, בעודו לוגם מהיין האדום והיקר. "בתעודת הזהות אני אדריאנו." הוא הסביר בחיוך, כשראה את הבלבול על פניי. "אדריאנו..." חזרתי על שמו והוא הנהן. "אני אוהבת את השם הזה." אמרתי, נושכת מעט את שפתי התחתונה בחיוך. מבטו נלכד בשפתיי ואני רק הוספתי להרים את כוס היין שלי וללגום ממנה.

*

"מה עוד את רוצה לדעת?" הוא שאל ואני משכתי בכתפיי. "איפה גדלת?" שאלתי, בעודי נשענת על כף ידי, והבטתי בעיניו. "גדלתי בונציה שבמחוז ונטו ואז אבא ואני עברנו לקטניה שבמחוז סיציליה." הוא אמר ואני בהיתי בו בכמיהה, לוגמת את המידע שמתגלגל על לשונו ויוצא עטוף בקולו המשכר. "ואיפה הוא גר עכשיו?" שאלתי והוא ענה שאביו גר באיטליה. העובדה שנמנע מלדבר או להזכיר את אמו, צרמה לי מעט והיססתי אם לשאול בנושא. "ומ-מה... לגבי אימא שלך?" שאלתי לבסוף, כשאזרתי מספיק אומץ, למרות הפחד מלהרוס את הערב. פרצופו עטה מסיכה קודרת לרגע, דבר הגורם לי להצטער ששאלתי את השאלה.

צלצול המעיד על שיחה נכנסת מצידו של אדריאן נשמע, דבר שהסב לי מעט הקלה. "ברשותך." הוא אמר עם חיוך מנומס ואני השבתי לו בהנהון קל מלווה בחיוך דומה.

לאחר כמה דקות פיסות ניוקי ולגימות של יין, הוא חזר אל השולחן. מסיכת העצב שעטתה את פניו לפני כמה רגעים הספיקה לשנות עצמה למסיכה שכולה נוטפת מתח ומעט דאגה. "הכל בסדר?" שאלתי בהיסוס. "כן כן, הכל מעולה." הוא אמר בפשטות, ומעט נפנוף, בכדי להרגיע אותי. כשראה שאיני מאמינה לו, הוא הניח את ידו על ידי הימנית, שנכחה על השולחן, ולחץ עליה קלות במעין מחווה קטנה. שלחתי לו חיוך, בכדי להשרות בו תחושה קטנה של רוגע. עזבתי את העניין למרות שלא האמנתי, על מנת שלא יתפתח איזשהו ויכוח.

שתיקה שלטה בחדר והפעם היא הייתה רועמת.

"אז... אימא שלך?" שאלתי ומיד הצטערתי על כך. העצב התלבש בחזרה על תווי פניו. הוא לגם מעט -הרבה- מן היין, דבר שהעיד לי על רגישות הנושא, וכחכח בגרונו לפני שענה. "היא נפטרה." הוא הטיל את הפצצה ונדמה לי שפניי החווירו. "א-אני מצטערת." מלמלתי מעט בבושה ובצער כנה. הוא הנהן ואז היא חזרה.