פרק 5:
"מי זה?" סטיב שאל המום ואני עמדתי שם קפואה בניסיון להבין מה קרה לפני כמה רגעים אחדים. "זה..." אמרתי מנסה לענות לו, אבל אני בעצמי לא יודעת מי הוא.
אני לא יודעת עליו כלום.
מה אני אמורה להגיד? 'זה מישהו שאני בקושי מכירה ואני קוראת לו עיניים אפורות משום שאני לא יודעת איך קוראים לו.'? או שאולי אני אנסח את זה בצורה שונה ואומר לו: 'זה מישהו שפגשתי באמצע הלילה כשהוא כמעט ירה במישהו ומפה לשם אני משלמת לו חוב של 75,000 דולר כדי להציל את החיים של בן האדם המסכן הזה.'? כן, בטח.
"זה אף אחד." עניתי לבסוף. "את בטוחה?" הוא שאל מעוות את פרצופו. "כן כן. זה אף אחד." השבתי במהירות. ראיתי שהוא עומד להוסיף דבר מה, אבל כל כך רציתי ללכת באותו הרגע שמיהרתי לדבר במקומו.
"אני צריכה לחזור למשמרת, ניפגש בערב. ביי." אמרתי נושקת לו בלחי וממהרת לחזור לעבודה ולברוח משם.
--------
סיימתי לעבוד ובינתיים כל מה שאני עושה בבית זה לשכב על הספה ולטבוע במחשבות על זוג עיניים אפורות ומסתוריות.
מי הוא?
לעזאזל איתו.
--------
השעה כבר 19:42 ואני צריכה להתארגן למשמרת השנייה שלי להיום שתתחיל בשעה 21:00 בערך.
הקונספט של הדיינר הוא שבשעות הבוקר והצהריים זה דיינר מן הסתם, בשעה 17:00 הדיינר נסגר עד 20:45 ובזמן הזה הוא נהפך לבר ומועדון. זה המקום הכי מצליח בעיר שלנו.
לפתע הפלאפון שלי רטט והתקבלה הודעה מג'ייקוב.
ג'ייקוב: היי לאליטה.
- היי ג'יי ג'יי.
ג'ייקוב: את עובדת ערב היום, נכון?
- כן. שלחתי לו בזמן שקמתי מהספה לחדרי.
ג'ייקוב: את רוצה טרמפ? הוא הציע.
- כן! שלחתי בתשובה.
- רגע... מיהרתי לכתוב בזמן שגבותיי התכווצו בחשד.
- הצעת לי טרמפ.
ג'ייקוב: ו...? הוא שלח באי הבנה.
- זה לא שאתה טוב לב או משהו כזה. מיהרתי לעקוץ אותו.
ג'ייקוב: אאוץ'.
- זה או שאתה צריך משהו או שקרה לך משהו.
- מה מבין השניים קרה עכשיו? שאלתי.
ג'ייקוב: מצטער לנפץ לך את התאוריה, אבל הפעם לא קרה כלום. הוא שלח.
- אז מה אתה צריך ממני? שלחתי לא מסירה את החשדות ממנו.
KAMU SEDANG MEMBACA
DANGEROUS LOVE
Fiksi Remaja"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
