פרק 18:
"תרגישי טוב, לאלי." אמר מייק כשהודעתי לו שגם היום לא אגיע לעבודה.
"תודה מייק." מלמלתי עם קולי החדש. הקול שלי הפך למעט צרוד ומצונן והאף שלי אדום רוב הזמן. אני שורצת בפיג'מה במיטה ובימים האחרונים בריאן וג'יי ג'יי אירחו לי חברה.
עבר לו חודש מאז ערב הסרט עם בריאן וההודעה של אדריאן.
בחודש הזה הכל התנהל כרגיל: הקשר בין ג'ייקוב לביני התחזק, כך גם הקשר בין בריאן לביני. במהלך החודש הזה הפגשתי ביניהם והם הפכו לחברים הכי טובים, כך שלפעמים אני לא נחוצה במפגש.
ואדריאן? אדריאן הוא... אדריאן.
שמרנו על הקשר הרגיל, הקר והמנוכר. מפגש של פעם פעמיים בשבוע בגינה הציבורית. אני מגיעה לפניו, הוא מאחר, מתווכחים על כל דבר קטן, הוא לוקח את הכסף ונפרדים לשלום.
החורף מתקרב, מרגישים את זה באוויר, ובעיקר בעצמות. כבר קר ויורדים הגשמים ועם כל האהבה שלי לחורף, הוא עוד לא הגיע ואני כבר מרותקת למיטה.
-------------------
אדריאן: אותו המקום כרגיל?
- כן. שלחתי מתוך הרגל.
"שיט." מלמלתי כשהבנתי שלא אוכל לצאת מהבית.
- תוכל להגיע אל הבית שלי?
אדריאן: כן. הוא כתב בלי לשאול מדוע ובאותו הרגע הבטתי סביב כדי לבדוק אם הוא נמצא איפשהו בחוץ, מסתכל עליי.
----------------
23:17
עברו להן כבר כמעט חמש שעות מאז ההודעה של אדריאן. בסופו של דבר, התייאשתי והחלטתי לנסות להירדם.
23:49
כחצי שעה לאחר מכן, פקחתי את עיניי ומצמצתי בעייפות. ראיתי את אדריאן יושב על המיטה ומסתכל עליי. לא הופתעתי.
"למה לא נעלת את הדלת?" הוא שאל מלטף את ראשי. "שכחתי." עניתי לא טורחת להרחיק את ידו מראשי. המגע היה נעים ומנחם ובי לא היה שום כוח או רצון להתנגד לחום כלשהו כשכולי קופאת מקור.
"אני זוכר שאמרתי לך לנעול את הדלת." הוא אמר, לא מנתק אף לא לרגע את המגע.
"איך את מרגישה?" הוא שאל לאחר כמה דקות אחדות. "לא טוב במיוחד כמו שאתה יכול לראות." עניתי מרימה את ראשי מהמיטה בקושי רב.
"יש לי מתקפה של טילים בראש ואף בצבע של מחזור. אני ישנה רוב הזמן ולא עבדתי כבר שלושה ימים. אולי ארבעה." אמרתי מכווצת את גבותיי בסוף.
יצאתי מהשמיכה המחממת והתקדמתי אל הארון. הוצאתי משם כסף והבאתי לו, אך הוא סירב.
"קודם כל, נדאג לך." הוא אמר מושך בידי אל המטבח. הוא הושיב אותי על השיש ואני נאנחתי. "אני לא כבדה לך?" תהיתי בקול בעיניים חצי עצומות בעודי מזיזה את רגליי מצד לצד כמו ילדה קטנה. "לא." הוא ענה בפשטות. "איפה ארון התרופות שלך?" הוא הוסיף לשאול לאחר שהביא לי כוס מים.
"במגירת השידה שליד המיטה שלי." עניתי מצביעה לעברו של החדר. הוא הנהן והלך לחדר שלי. בינתיים, אני שתיתי את המים בשקיקה. כשאדריאן חזר עם חבילת הכדורים, הוא צחק למראה הכוס הריקה.
"היית אמורה לחכות לכדור, את יודעת." הוא אמר מגחך ולוקח את הכוס מידי. "היי! אני לא מרגישה טוב! והייתי צמאה!" אמרתי מזעיפה פנים כילדה קטנה כשהוא הגיש לי את כוס המים. אדריאן חייך, הניח את ידיו על השיש מצידי ירכי, ואני הנחתי את הכדור על לשוני. לגמתי מן המים ובלעתי את הכדור.
"יופי. עכשיו, יש לך משהו לאכול בבית הזה?" אדריאן שאל ואני גיחכתי. "לא הייתי במצב של להכין אוכל, כפי שאתה רואה." אמרתי והוא היה כל כך קרוב אליי. "כנראה שאני עיוור."
הוא היה קרוב ואני איבדתי שיקול דעת. הראש שלי ידע מה אני צריכה לעשות, להתרחק, אבל הלב שלי? הוא ידע מה הוא רוצה לעשות. כל מה שרציתי היה להישאר קרובה.
"אז אני אכין לך משהו לאכול. מידע שאני צריך לדעת? שלא אהרוג אותך בטעות." אדריאן אמר ואני התרחקתי. הוא כיווץ את גבותיו ואז הבין. "בחירת מילים גרועה." הוא אמר ואני צחקקתי. "כן, קצת."
"משהו מסוים שאת רו-" "פסטה!"
--------------------
בשעה 00:23 הבית התמלא בריח של פסטה. כל הזמן הזה, ישבתי על השיש והבטתי בו בפעולה. גבו, המושך יש לציין, של אדריאן הופנה אליי ואני נשכתי את השפה התחתונה שלי. הוא לבש סווטשירט גדול בצבע שחור, כרגיל, וכך גם צבע הג'ינס שלו.
"יפריע לך אם אני אוריד את הסווטש-" "לא." פלטתי במהירות. אדריאן הסתובב אליי וגיחך. הוא הוריד את הבגד במהירות, נשאר בחולצה די ארוכה אך קצרת שרוולים בצבע לבן, וכעבור כמה שניות בודדות, הוא היה עליי.
הסווטשירט, לא אדריאן.
היית רוצה שזה יהיה אדריאן, הא?
"פשוט שמתי לב שקר לך. זה יפה לך." הוא אמר מחייך אליי וחזר אל האוכל. ואני רק חייכתי לעצמי.
---------------------
"אני מבין שטעים לך." הוא אמר מגחך כשזללתי את הפסטה. "אמהמ." המהמתי בצורה לא מובנת והנהנתי לתשובה בחיוב. "את אוכלת כמו ילדה קטנה." הוא אמר מתיישב לצידי על הספה.
"תנסה את זה יום אחד." אמרתי מושכת בכתפיי. "להתנהג כמו ילד קטן שאוהב שוקו ולא קפה? אני אוותר." הוא אמר מדליק את הטלוויזיה ובוחר סרט לראות.
"אתה יודע משהו? כל העניין הזה של אתה יודע מה אני עושה בכל זמן נתון, די מלחיץ אותי." אמרתי לו בכנות והוא בתגובה גיחך.
"אני רק שומר עלייך." הוא אמר מסתכל עליי.
כשסיימתי את הפסטה, ולנקות את הפרצוף שלי, קמתי לשטוף את הקערה ולשתות מים. כשחזרתי אל הספה, אדריאן חיבק אותי ואני רק הצטנפתי לתוכו יותר.
"התגעגעתי אלייך, לאלי." הוא אמר מנשק את ראשי ואני שתקתי.
"אני רוצה להכיר אותך." מלמלתי בסוף הסרט. "אמרתי לך שאת תדעי הכל בזמן הנכון." אדריאן אמר מלטף את הלחי שלי בידו הפנויה, זו שלא אוחזת בי.
"אני מקווה שהזמן הזה מתקרב."
------------------------
היי, מה שלומכם? אני מקווה שהכל בסדר.
אל תשכחו להצביע ולהגיב ואם אתם יכולים גם לעקוב אחריי, אשמח מאוד.
אני אוהבת אתכם! לילה טוב! ♥️
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
