פרק 29:
תחושה מדגדגת עברה באפי; קרן האור שחדרה מעט מן החלון המוגף ישבה על פניי וגרמה לי להתפכח ללא רצון. פקחתי מעט את עיניי וראיתי שהמקור לדגדוג הוא הזקנקן הקטן שעיטר את פניו של אדריאן.
לא שמתי לב לכך אתמול.
פניו השלוות הונחו על הכרית שלידי; עיניו האפורות היו נסתרות כעת מעיניי, מאחר והיה שרוי בשינה עמוקה למדי. שפתייו הבשרניות היו מעט פעורות. ואדומות כל כך. שיערו שחור הפחם היה מבולגן וחלקו היה מונח על מצחו. שיערו ארך מעט וכשהתבלגן על מצחו, כמעט הגיע תלתל אחד לאפו הסולד והיפה.
אדריאן היה קרוב אליי; גופו החטוב והחסון ופניו המשורטטות והמפוסלות הופנו לעברי בזמן ששלי הופנו אליו. ידו הימנית והחסונה הונחה על גופי, משאירה שם חותם חם וידו השמאלית שהתה כמעט מתחת לראשי. הוא נראה כל כך שליו בשנתו, כל כך תמים. חשתי בצורך עז ללטף את פניו וידי הימנית שמחה למלא את הצורך הזה.
העברתי את ידי בשיעור ולאט לאט עברתי אל פניו, עוברת על כל פרט ופרט ביצירה. מהריסים הארוכים לאף הסולד ולשפתיים החושניות. נגעתי בזיפי הזקנקן שדגדגו ועקצצו מעט תחת עור אצבעותיי וחייכתי.
אני אוהבת את המראה הזה. מאוד.
ואני אוהבת לא פחות את התחושה הזאת.
כשהחזרתי את ידי למקומה, נתקלתי בסירוב כשידו ניתקה עצמה מגופי ואחזה בידי. "לא." הוא מלמל, אף לא טורח לפקוח את עיניו האפורות שכל כך רציתי להביט בהן ולראות. כשפתחתי את פי לענות לו הוא רק מלמל בבקשה ואני הנהנתי כאילו יכול היה לראות.
כשהחזרתי את ידי אל פניו, הוא חייך במעט ואני בעקבותיו. בזמן שהוא נרגע תחת מגעי, המשכתי לסרוק את פניו ולתהות: כמה זמן ישב אלוהים על היצירה הזאת?
"אדריאן?" מלמלתי בחשש. הוא המהם בתגובה ואני גיחכתי במעט. "אתה יכול להחזיר את היד שלך?" ביקשתי כשחשתי בחוסר המגע שלו, בקור ובאי הנוחות שהרגשתי בלעדי היד שלו. הוא פקח את עיניו האפורות וחייך. הוא לא פצה את פיו, רק... חייך.
ואני? נמסתי שם ונשכתי את שפתי התחתונה. אדריאן החזיר את ידו למקום השייך לה בגופי ומשך אותי לכיוונו, מצמיד אותי אליו. הוא הרים את ידו השמאלית לכיוון פניי והוציא את שפתי הכלואה משיניי, כשהוא לא מנתק את מבטו בעיניי. התנשמתי מעט והוא רק חייך. חייך, נשק למצחי ועצם את עיניו.
"אדריאן?" שאלתי בחשש שנית. הפעם הוא המהם. הפעם הוא פקח את שני היהלומים האפורים והביט בי. "תודה." מלמלתי כשאני מביטה בעיניו ולאחר מכן מצטנפת אל חיקו ואל חיבוקו החם. "אני תמיד כאן." הוא אמר ויכולתי להרגיש את חיוכו כשנשק לראשי.
ואז ככה, בין זרועותיו, כשראשו מונח על הכרית שבמיטתי וכשגופו מחבק אותי, ככה עברה לה המחשבה המשונה שאני יכולה להתרגל לבקרים מהסוג הזה.
YOU ARE READING
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
