פרק 1:
"לאלי, נו הוא מחכה שתתייחסי אליו." ג'ייקוב העיר אותי ממחשבותיי במרפק למותן. "אאו מפגר אני אביא לו." אמרתי מחזירה לו מכה ומתקדמת אל הבחור.
"כן מה בשבילך?" שאלתי את הבחור הנאה יש לציין. "וודקה נקייה." הוא ציין מביט בי. "איך קוראים לך?" הוא שאל כשהגשתי לו את השתייה. "לאלי." אמרתי מחייכת.
הוא היה נראה ממש טוב והוא היה נחמד. לא כמו כל השאר שבאים לפה בדרך כלל עם משפטי פתיחה שאין לדעת מאיפה הם מקריצים אותם; תגידי זה כאב שנפלת מגן עדן? אבא שלך גנן? ועוד כמה שטויות כאלה.
"ולך?" שאלתי לאחר שאמרתי את שמי. "סטיב" הוא אמר מחייך.
--------
"היה לי ממש כיף." אמרתי לו לאחר שהוא היה צריך ללכת והמשמרת שלי הסתיימה. "גם לי," הוא אמר מחייך וחושף שורה של שיניים לבנות. "אפשר את המספר?" הוא שאל לאחר שראיתי שהוא היסס.
"ואיך אני אהיה בטוחה שאתה לא איזה פדופיל או אנס?" שאלתי אותו מצחקקת. "מה אני לא נראה חמוד ונחמד?" הוא אמר מחייך אליי ושואל בציניות. "אתה נראה... נחמד" אמרתי מושכת את תשובתי ויוצאת מפתח הדלת. "נחמד? זו הדרך שלך לומר שאני חתיך?" הוא אמר בקול שחצן וציני ואני מסמיקה, נעצרת ומסתובבת אליו.
"את חמודה שאת מסמיקה." הוא אמר מחייך ונוגע באפי ואני רק מסמיקה יותר. "טוב אני צריכה ללכת" אמרתי מסתובבת. "רגע," הוא אמר מחזיק בידי. "מה עם המספר?" הוא שאל מסובב אותי ומחייך. "תרשום," אמרתי לו מחייכת.
הבאתי לו את המספר ואז חיבקתי אותו ופניתי לדרכי. "רגע," שמעתי אותו צועק לאחר שהתרחקתי. "מה עכשיו?" הסתובבתי וצעקתי לעברו בשאלה מצחקקת.
"למה שאני לא אקח אותך?" הוא שאל במבוכה מתקרב בהססנות. "אני רוצה ללכת ברגל. לבד. לחשוב קצת." אמרתי לו מחייכת בביישנות ומבוכה. "אה... טוב, אז ביי." הוא אמר בקול חלש. "זה לא בגללך," מיהרתי להגיד ששמעתי בקולו טון נעלב. "אני פשוט... בוא ניפגש מחר, טוב?" אמרתי מחייכת חיוך קטנטן.
"יש לך את המספר שלי על היום שנפגשנו. זה לא קורה בכלל אז זה אומר שאתה מיוחד, לא?" אמרתי מתקרבת אליו. "בסדר." הוא אמר מחייך אליי חיוך זעיר שהיה קשה לראות. "טוב אני צריכה ללכת" אמרתי מניחה נשיקה קטנה על הלחי שלו. "ביי" אמרתי פונה לדרכי.
"ביי" שמעתי אותו ממרחק והמשכתי בדרכי.
--------
"אתה לא מבין שאיתי לא משחקים?!" שמעתי צעקה רמה ומבהילה שהקפיצה אותי ממקומי. כבר עברו כמה דקות מאז שנפרדתי מסטיב לשלום. "אני אביא לכם את הכסף מחר." קול אחר ומפוחד אמר. "היה לך מספיק זמן ועכשיו אתה תישא בתוצאות." הקול שצעק מקודם אמר בקול עמוק ומרתיע.
התחבאתי מאחורי השיחים וצפיתי במה שקורה. האיש האומלל היה מוחזק בזרועותיו על ידי שני גברים בעלי חזות מאיימת. היה שם עוד גבר. הוא עמד כך שגבו היה מופנה אליי ואני משערת שהוא זה שצעק מקודם. הוצאתי את הנייד שלי מהתיק הקטן שהיה איתי והתכוונתי להתקשר למשטרה.
BINABASA MO ANG
DANGEROUS LOVE
Teen Fiction"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנ...
