״אריק בבקשה תתעורר. תעשה מאמץ אחרון בבקשה״ אמרתי מחזיקה את הדמעות כמה שאני יכולה ומשתדלת למנוע מקולי להישבר.
״אריק תענה לי!״ צעקתי והדמעות התחילו לצאת ולא הפסיקו לרדת לשנייה ״תראה זה היה כל כך דחוף לשבור אותו עוד יותר?״ צעקתי מייבבת בבכי לעבר כריסטופר ״תביאו לי טישו לפחות לנקות את הדם מהאף״ אמרתי וכריסטופר הנהן מבלי לומר מעלה והביא לי טישו מחדר האמבטיה.
״תקום אריק בבקשה בשבילי תקום, תתן סימן משהו״ לחשתי לו מנקה את הדם מהאף שלו, והדמעות לא הפסיקו לרדת.
״מה קורה עם האמבולנס המזדיין הזה כבר?!״ צעקתי ״עלמה עברו עשר דקות הכל בסדר״ ריצ׳רד אמר מתקרב אליי ״הם כבר היו צריכים להיות פה!״ צעקתי ״די יהיה בסדר״ הוא אמר עוטף אותי בחיבוק ״תעזבו אותי די״ ניסיתי לצעוק וקולי נשבר ״ששש די יהיה בסדר הם בדרך״ ריצ׳רד אמר ממשיך לחבק אותי ומלטף את שיערי. ״אני מפחדת עליו. אני לא רוצה שיקרה לו משהו״ ייבבתי לתוך החזה של ריצ׳רד ״הוא חזק אל תדאגי״ הוא אמר מניח נשיקה בקודקוד ראשי ושתקתי מנסה להאמין לבולשיט בזה שיהיה בסדר.
מסכן אני סתם צעקתי עליו, הוא לא אשם בכלל. אני אצטרך להתנצל בפניו.
״הנה החדר הזה״ שמעתי את קולו של ג׳ואל וצעדים מתקרבים.
הדלת נפתחה ונכנסו ארבעה פרמדריקים. שניים מהם העלו אותו על האלונקה הזאת או מה שהחרא הזה לא יהיה והשניים האחרים בדקו את המצב שלו. הם יצאו מהחדר ביחד עם אריק וירדו למטה.
״מה זה מה קורה פה?״ דייזי נכנסה לבית בדיוק שהפרמדריקים ירדו עם אריק שעל האלונקה ״אריק אלוהים מה קרה לו?״ היא שאלה מנסה לעכל את הסיטואציה ״את אמא שלו?״ אחד מהם שאל ״כן כן אני אמא שלו״ היא אמרה ״אני באה איתכם על האמבולנס״ היא הוסיפה וזרקה את התיק על האי שבמטבח ויצאה איתם מהבית.
״יש מקום לעוד מישהו על האמבולנס?״ שאלתי את אחד הפרמדריקים ״לצערינו לא.״ הוא אמר ונתן לי חיוך מרחם ״אוקיי תודה רבה״ אמרתי מנגבת את הדמעות האחרונות מפניי.
״אני הולכת לשם״ אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת ״איך את תלכי?״ כריסטופר פצה את פיו לראשונה ״לא יודעת אני אסתדר״ אמרתי מסתובבת בחזרה ״חכי אני אקח אותך״ הוא אמר ״אני אמרתי שאני אסתדר אני בסדר״ אמרתי ״עלמה הם מכינים לו דברים לבית חולים ייקח להם זמן תפסיקי להתעקש ותבואי כבר״ הוא אמר ״בסדר״ אמרתי בלית ברירה ויצאתי מהדלת ביחד עם כריסטופר, מניחה שכל הנסיעה זה רק אני והוא ושקט שורר.
״את בסדר?״ הוא שאל לאחר שהניע את הרכב ״מה אתה חושב?״ שאלתי והוא לא ענה והתחיל לנסוע.
״אני לא התכוונתי לזה עלמה״ הוא אמר לאחר כמה דקות של שקט בנסיעה. ״זה לא משנה שלא התכוונת. חשבתי שאולי תכניס משהו לראש אחרי מה שאמרתי לך באמצע הלילה אבל כרגיל אתה לא יכול לשלוט בעצבים שלך ואתה לא מוכן להקשיב לאף אחד חוץ מלעצמך, אז הנה התוצאות, מקווה שאתה שמח״ אמרתי וסובבתי את ראשי לחלון מניחה את ידי על הדלת ומסתכלת על הדרך עד לבית החולים.
