"איפה אני?" שאלתי פוקחת עיניים ורואה הכל מטושטש. כאב ראש נוראי הכה בי וניסיתי לעצום את עיניי בתקווה שזה יעביר את הכאב.
"את התעלפת" שמעתי את קולו של כריסטופר. הוא הרים את ידו וליטף את פניי "מה?כמה זמן אני כבר ככה?" שאלתי "כמה דקות" הוא השיב "איפה אנחנו?" שאלתי "אנחנו עדיין במסיבה רק קצת רחוקים" הוא אמר "בואי אני אקח אותך לשטוף פנים" הוא אמר ועזר לי לקום. הוא שם את ידו סביב בטני כדי לעזור לי ושמתי את ידי סביב צווארו והתחלנו ללכת.
"את יכולה להיכנס לבד?" הוא שאל כשהגענו לשירותים "אני חושבת שכן" אמרתי ושיחררתי את אחיזתו ממני והתחלתי להתקדם בכוחות עצמי. לא הצלחתי. בשלב מסוים ראיתי שוב פעם שחור והתחלתי להתנדנד מצד לצד.
"וואו וואו וואו. אני נכנס איתך" הוא אמר ואחז בי, לוקח אותי לשירותים.
הגענו לשיש עם כל הכיורים ונעצרנו.
כריסטופר קירב את גופי לשיש ונעמד מאחוריי,פותח את זרם המים ומתחיל לשטוף את פניי. הרגשתי גוש עולה לי בגרון ולא הבנתי למה. רצתי מהר לאחד התאים בשירותים והתחלתי להקיא כמו שלא הקאתי הרבה זמן.
פתאום הרגשתי יד חמימה על הכתף שלי,לא הסתובבתי והמשכתי להקיא.
יצאתי מתא השירותים מסוחררת כאילו שתיתי בלי הפסקה והשתכרתי כמו מטורפת.
כריסטופר בא אחריי ומבלי לומר מילה הוא הושיב אותי על השיש של הכיורים,פתח שוב את זרם המים ושטף את פניי וצווארי מהקיא.
"את מרגישה יותר טוב?" הוא שאל אותי "כן האמת שכן. כנראה זה בגלל הטיסה" השבתי.
הוא המשיך לעמוד בפיסוק שלי כשאני יושבת על השיש.
"תגיד כריסטופר" שברתי את השקט שהיה בנינו "כן?" הוא שאל "למה אתה עוזר לי?" שאלתי אותו "כי זה לא מתאים שיתייחסו לנשים כאילו הן בובות מין של מישהו. ועוד לנסות לגבור על ילדה? כבר מאז שראיתי אותו מתקרב אלייך חשדתי במשהו" הוא השיב "תודה כריסטופר. באמת,תודה רבה" השבתי וירדתי מהכיור גורמת לו לזוז ממני קצת.
"לאן?" הוא שאל אותי "אני חושבת שאני אלך הביתה,יש לי ג׳טלג מטורף ולא ישנתי שנייה אחת מאז שהגעתי לפה" השבתי "ואיך את תלכי?" הוא שאל "לא יודעת,ברגל נראה לי.. אני לא רוצה להרוס לאחים שלי הם חיכו לזה אז אני פשוט אלך" אמרתי "ונראה לך באמת שאת הולכת לבד" הוא אמר "אתה לא צריך לעשות מזה סיפור גדול. אני גרה חמש דקות מפה זו לא הליכה ארוכה" אמרתי "בכל זאת" הוא אמר
"אז מה הפיתרון שלך?" שאלתי "אם את כל כך מתנגדת להסעה. אז אני אלווה אותך" הוא אמר. תגיד, יש לך את זה ביותר מושלם? אלוהים הוא כזה מתוק כוסעמק אני נופלת לרגליו כמו ילדה בת ארבע.
"לא לא צריך באמת אני גם ככה הרסתי לך חצי מהערב לך תהנה" אמרתי מנסה להוריד אותו מהענייו כמה שיותר. עם כמה שרציתי שהוא ילווה אותי ותאמינו לי,אני רציתי. אני לא יכולתי להמשיך ולקלקל לו את הערב.
"לא הרסת שום דבר ובזה נגמר הוויכוח" הוא אמר. אין לי כוח להתווכח יותר,אני רק רותה להגיע הביתה וליפול על המיטה הגדולה והכל כך נוחה שלי. "טוב,אבל אתה באמת לא חייב" אמרתי "לא מעניין אותי שאני לא חייב. לכי תודיעי לאחים שלך שאת הולכת הביתה. אני אחכה לך ליד הבר" הוא אמר ואני הנהנתי ויצאנו מהשירותים,כל אחד פונה לכיוון אחר.
למה הוא כל כך דואג לי ועוזר לי? אולי גם הוא מרגיש את מה שאני הרגשתי? מה שזה לא יהיה,אני לא יכולה להיכנס לזה עכשיו. אני לא מכירה אותו מספיק, למרות שהוא ללא ספק מושך אותי. אני פשוט לא יכולה.
"הנה היא!" שמעתי את שון צועק בין כל המוזיקה והאנשים "איפה היית? את לא מבינה כמה דאגנו לך! סעמק עלמה הורדת לי את הלב לתחתונים אל תעשי את זה שוב" ריף אמר מחבק אותי כאילו לא ראה אותי שנים "איפה היית?" איתמר שאל בדאגה מחבק אותי "סתם אני הייתי עייפה אז הלכתי לשירותים לשטוף פנים" אמרתי "ושאר הזמן?" הוא שאל "ישבתי שם" אמרתי מעדיפה להשאיר את הקטע של הקיא וההתעלפות הקצרצרה שלי מחוץ לשיחה.
"ואת בסדר?" הוא שאל "כן כן. אני חושבת שאני אלך הביתה" אמרתי
"איתמר תקרא לעיליי עומרי ושון תגיד להם שהולכים" ריף אמר לאיתמר ומה שלא רציתי קרה. ידעתי שהם ישר יבואו אותי הביתה אבל אני לר רוצה להרוס להם כי אני יודעת שהם ייתבאסו ולא בא לי. "לא לא לא שום הולכים הביתה. אני הולכת הביתה אתם נשארים פה וממשיכים להנות" הודעתי "ממש ממש לא" איתמר אמר "די תרגעו זו הליכה של חמש דקות ואני אעשה את זה הכי זריז שאני יכולה וכשאני אגיע הביתה אני גם אשלח לכם הודעה" אמרתי את מה שאני תמיד אומרת להם כשאני רוצה ללכת והם רוצים לחזור איתי כדי שאני לא אהיה לבד,זה קורה לי המון.
"תשבעי שבועת זוהר" ריף אמר "אני,עלמה זוהר מבית משפחת זוהר. נשבעת בזאת להודיע לאחיי הגדולים ריף זוהר ואיתמר זוהר כשאני מגיעה הביתה, ואם לא שיזרקו עליי ביצים וכל דבר שהם ירצו" אמרתי נשבעת,ותוך כדי מניחה יד על הלב ועושה עם הידיים כמו שבועת צופים. שבועת זוהר זו שבועה שהמצאנו. כשהיינו קטנים.
כדי להיות בטוחים שמישהו מהאחים באמת יעמוד במילה שלו הוא נשבע שבועת זוהר. היא בעצם שבועה חזקה שלפיה אנחנו כבר יודעים שהוא יעמוד במילה שלו כי הרי אף אחד לא היה רוצה שנזרוק עליו ביצים עם תוספות שאנחנו נבחר.
ומאז קיימת שבועת זוהר ואנחנו משתמשים בה לרוב.
"טוב תלכי בזהירות ואם קורה משהו את מתקשרת ישר" ריף אמר והנהנתי וחיבקתי אותם. התקדמתי לכיוון הבר רואה את כריסטופר עומד ומחכה לי. "כמה זמן" הוא אמר "כן ככה זה עם אחים גדולים.." אמרתי והתקדמנו מהבר אל מחוץ לתחומי החוף.
"יש לך עדיין הזדמנות לחזור" אמרתי "לא אכפת לי" הוא השיב "די כריסטופר אנחנו לא מכירים ובכל זאת הספקתי להרוס לך כמעט את כל המסיבה" אמרתי בטיפטיפונת כעס
"די עלמה לא הרסת לי שום דבר. לא הייתי עושה את כל הדברים האלה אם לא הייתי רוצה אז את יכולה להירגע. הכל בסדר אין לך מה להרגיש אשמה" הוא אמר והנהנתי.
"אז כריסטופר.."התחלתי "מה מעשיך בקובה?" שאלתי אותו "האמת שאני פה עם הלהקה שלי. אחד הבנים בלהקה גר כאן בהוואנה אז החלטנו לנצל את החופשה להיות כאן. סוף סוף להכיר יותר את הסביבה שלו. ותכלס אין יותר כיף מזה,אנחנו ישנים כל חבריי הלהקה בבית הגדול שלו עם המשפחה המדהימה שלו שהיא כבר כמו המשפחה שלנו,יש לנו פה חוף מדהים,אי אפשר לבקש יותר טוב מזה" הוא הסביר "להקה?" שאלתי לא מבינה "אנחנו להקה נורא מוכרת. את באמת לא מכירה?" הוא שאל "סליחה אבל לא.." אמרתי מבוישת. איזה מביך אלוהים.
"בואי אני אשמיע לך שירים" הוא אמר והתחיל להשמיע חלק משיריי הלהקה שלו.
"אוי אז אני כן מכירה" אמרתי נזכרת בכמות הפעמים ששמעתי כל שיר,כשאת ספרדייה זה כבר בדם שלך כל הלטינו,וכשאת שומעת ספרדית את פשוט נשאבת עמוק לתוך זה.
הוא צחק,הוא צחק את הצחוק המתגלגל שלו והמצחיק שלו,עם החיוך הכובש שלו.
הצחוק שלו גרם לי לצחוק וצחקנו ביחד.
"אז איך לא זיהית אותי?" הוא שאל "כי אמי פשוט שומעת את השירים אני לא מתמקדת באמן ששר" הודיתי באמת "הבנתי.."הוא אמר והרגשתי שביאסתי אותו. לא יודעת אם ביאסתי זו המילה הנכונה.. אולי קצת איכזבתי אותו?
"יש לכם שירים מדהימים. סליחה שיצאתי מגעילה" אמרתי,נעצרת ונעמדת מולו ושוברת את השתיקה ששררה בנינו. "זה בסדר" הוא השיב "לא. יש לי תחושה שביאסתי אותך" אמרתי "הכל טוב אני פשוט חושב על משהו" הוא אמר "על מה אתה חושב?" שאלתי אותו "אם לנשק אותך עכשיו או אחר כך" הוא הודה באמת והרים את ראשו אליי.
היינו כל כך צמודים אחד לשנייה והרגשתי שעוד כמה רגעים הלב שלי לא יעמוד בזה וייצא מהמקום.
הלב שלי פעם בחוזקה ופחדתי שמרוב הקרבה הוא עוד עלול לשמוע "כדאי לך להחליט בקרוב" אמרתי את הדבר היחידי שעלה לי באותו הרגע. רגע מה? עלמה מפגרת מה את עושה? למה את מדברת ככה? למה את מגיבה ככה? אוי לא טוב לי. כריסטופר מה אתה עושה לי?
"החלטתי" הוא אמר אחרי כמה רגעים של שתיקה שהסתכלנו אחד על השנייה "מה החלט-..?" לא הספקתי לסיים את המשפט ומהר מאוד הרגשתי את שפתיו מתרסקות באגרסיביות על שלי. לא שמעת על עדינות?
נסחפתי עם הנשיקה אך מהר מאוד חזרתי למציאות והפסקתי אותה. "אני מצטערת.. אני לא יכולה" אמרתי מסתכלת עליו "אבל -.." הוא אמר וקטעתי אותו "אני לא יכולה" אמרתי והסתובבתי ממשיכה לצעוד בקצב מהיר לבד אל ביתי.
מזל שהיינו במרחק של דקה מהבית שלי כך שלא היה לי הרבה לבד. למרות שגם חמש דקות זה כלום. השארתי אותו לבד שם, אני נתתי לזה לקרות לעזאזל! למה? למה עשיתי את זה?
